ספר הפליאה/שכז
ד"ה ונקראים מצות עשה עריכה
ונקראים מצות עשה ומצות לא תעשה, א"ל ר' למה מצות עשה בת"ת ומצות ל"ת בעטרה, א"ל בני האשה היא הדיין ומזהיר ומעניש. א"ל רבי ויהיה האיש הדיין ויזהיר ויעניש. א"ל הכי הוא מי מושל על מי האיש מושל על האשה וגזר לא תעשה ונמצא הלאוין באשה והאשה מזהרת את ישראל לא תעשה שאם תעשה יהיה לך עונש כך וכך, א"ל בני הכי הוא, א"ל ר' היש עול כזה שהאשה כלולה והזהירוה בעונשים והוציאוה משכר עשה, נהי שאינה מתחללת מ"מ גם אינה מעוררת שפע וברכה א"כ נשארה אבן דומם בלא שכר רבונא דכולי עלמא אם זאת האשה תחלל ותעבור מה תקנה עשית לה למחול א"א בשלמא איש עובר בלא תלבש שעטנז מקיים מצות ציצית ונשקול זה עם זה ונתכפר ואפשר שהרויח אבל זאת העניה אם תעבור אוי לה אם לא תעבור באיזה זכות תקנה עולמה הוצאת אותה ממקום מחיצתה לשלחה לאבדון מה פשעה ומה חטאתה. ועוד רבונא דכולי עלמא עשו חכמיך כלל ואמרו כל מצות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות ושהזמן גרמא נשים פטורות וכללם הפך מה שכתבת בתורה שתלמוד תורה מצות עשה שאין הזמן גרמא ופטרת אותה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם וחייבת אותם במצות הקהל שנאמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף וסוף סוף נושא ונותן להחזיק דבריו ולבטל דברי תורתיך, ומקשה לו שם תנא אחר ומ"ע שהז"ג מנלן דנשים פטורות ומשיב ילפינן מתפילין מה תפילין מ"ע שהז"ג נשים פטורות אף כל מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות עד ששאלו ותפילין גופא מנ"ל ומשיב יליף מת"ת דכתיב את בניכם ולא בנותיכם ונתפייס בזה ונסתם פיו, ושב לשאול ונקיש תפילין למזוזה מה מזוזה נשים חייבות אף תפילין נשים חייבות ומדחהו ואומר תפילין לת"ת אתקש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה תפילין למזוזה בפ' ראשונה אתקש בפ' שניה לא אתקש עד שפשפש ומצא מקום להרבות בדברים ולומר נקיש מזוזה לת"ת מה ת"ת נשים פטורות אף מזוזה נשים פטורות, ומתוך חריפותו ופלפולו השיב לו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי וכו' הרי מתן שכרם של מזוזות אריכות ימים שנאמר למען ירבו ימיכם. ובראות המקשן שאינו מניחו לבוא הניח ענינו ודילג על ההרים להקשות לו מסוכה ואמר והרי סוכה דמ"ע שהז"ג הוא ונשים פטורות משום דכתיב האזרח הא לאו הכי חייבות, וכוונתו מה צורך לה' האזרח שיפטרו הלא מ"ע שהז"ג הוא ונשים פטורות כאשר למדנו מתפילין ומשיב אי לאו ה' האזרח ה"א שחייבות משום ג"ש מחג המצות ט"ו ט"ו מה מצה מצות עשה שהז"ג ונשים חייבות אף סוכה נשים חייבות ואע"פ שהוא ג"ש הלומדת מהיקשא דמהיקשא ילפינן דנשים חייבות במצה וט"ו ט"ו ג"ש הלמד מהיקישא וכדי שלא נלמוד אתי האזרח, ואנה שכלו וחכמתו של מקשן והיה דוחהו בקנה רצוץ בשלמא המתרץ הדין עמו להשיב כדי להחזיק דברו אלא המקשן שבא מבחוץ לחלוק עם הבעל דבר היה לו להזדיין זיונו בזיונים חזקים עד שיפיל את בר פלוגתא דיליה ויכנס הוא במקומו ואלו הייתי במעמדם הייתי נגרש מהם. ולמה לא הקשה לו מסוכה עצמו דכתיב האזרח לבטל הג"ש של ט"ו ואם לאו האזרח היינו דנים הג"ש והיה מתבטל מלת בני ישראל שנראה בנים ולא בנות והיינו אומרים דנשים חייבות בסוכה אע"פ שפטרן הכתוב במלת בני ישראל הכי נמי נקיש תפילין למזוזה ויהיו נשים חייבות. ואחר נקיש ת"ת לתפילין מה תפילין חייבות אף ת"ת חייבות ומבניהם דכתיב בת"ת אין ראיה כי לכך איתקש ת"ת לתפילין פעמים כדי שנקיש אותו לתפילין ויהיו חייבות ובניכם לא יעכב הסמוכים, פעמים דהשתא דדיינינן ג"ש דט"ו ואינו מעכב בני אי לאו האזרח כ"ש סמיכות פעמים שאינו מעכב הא דכתיב בניכם, ועוד אני אומר שנשים חייבות בת"ת ובנותיכם בכלל בניכם שאם היה אומר ולמדתם אותם את בנותיכם הייתי אומר ולא בניכם עכשיו שנאמר בניכם אנו אומרים ולא בנותיכם ואלו רצתה התורה לחייבם גם הבנות באיזהו אופן היה כתבה ע"כ היה כתבה בניכם והיו נכללין גם הנקבות כי במקום שיוכל לכתוב בצורה אחרת ושינה יש לנו לומר לא שינה אלא לרבות או למעט כפי המקומות, אבל הכא שאינו יכול לכתבו בענין אחר כגון זה בניכם מה ראית למעט הבנות. ועוד כשאמר לו ת"ת אתקש לתפילין לפטור למה לא השיב לו גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי שעל התורה אמרו כי הוא חייך ואורך ימיך שיש כאן שכר בזה ובבא משא"כ במזוזה או בזה או בבא, ובניכם לא יעכב כי אדרבא פסוק כי הוא חייך ואורך ימיך ביאר שהבנות בכלל בניכם. ויעמוד זה המקשן מצד אחד ואראה יודעי העבודה הזאת שאמר שאיש הוא תורה שבכתב והאשה תורה שבע"פ שאחרי שאינה חייבת איך תלמוד ותפרש, וא"ת מסבת התורה תלמוד ותפרש דע לך שגדול מצוה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ועוד אשאלך והלואי ר' תכנוס אתה במקומם ותשיב ואמור לי האיש למה מצוה לאשה שלא תעבור הלאוין לאו מפני שמזיקין אותה, הכי נמי יצוה לה לקיים גם כל המצות עשה מפני שמועילין לה ויבא הדוגמא גם בנו ויהיו הנשים חייבות כאיש בכל דבר אלו להועיל ואלו שלא להזיק, ועוד אתם בני הידיעה כשאמר לו תפילין גופייהו מנלן והשיב ילפינן מת"ת מה ת"ת פטורות אף תפילין פטור שתים רעות עשו אחד שפטרו הנשים מת"ת שהוא שקול כנגד כל המצות ולא די בזה אלא שרצו גם זה לפטרה גם מתפילין והקב"ה חייבה והאשה תפילין של יד ועמה נשלמה התפילין בש' של ד' רגלים כי הוא רגל רביעי של כסא וזולתה הכסא בג' רגלים כי הש' יש לה ג' יודין וכ' להרמיז שהש' עולה בג' יודין והי' הרביעי הוא רגל רביעי הנקראת אשה והיא פטורה. ועוד נשאל למקשן למה נתפייס כששאל ותפילין גופא מנלן והשיב ילפינן מת"ת ונתפייס בזה שומו שמים על זה ונתנמנם היה ולמה לא השיב לו לא ילפינן תפילין מת"ת דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא ותפילין הוי הז"ג כי איך אפשר לישא דין מאינו דומה לו ואח"כ לתתו לכל הדומה לו. וא"כ שיכול אדם למלאות כיסו ממון אחרים ואח"כ לתתו למשפחתו א"כ יהיו הנשים פטורות מסוכה ולא יכתוב ה' האזרח, ואנו נאמר כאן כתיב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכתיב התם ולמדתם אותם את בניכם מה התם בניכם ולא בנותיכם אף כאן בנים ולא בנות, ודקאמרת משום שיש לך ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות לחיוב אצטריך ה' האזרח לפטור אני אומר לך אל יכתוב ה' האזרח ויש לך ג"ש מת"ת להקל ויש לך ג"ש ממצה לחומרא לא אקל ולא אחמיר במאי חזית וא"כ נשאר הדבר כך והויה ליה מ"ע שהז"ג ופטורות, אלא מדאיצטריך הה' על כרחך אינו יכול ללמוד מת"ת משום דלא דמי ליה וא"כ כשאמר לו תפילין מנלן והשיב ילפינן מת"ת למה לא השיב אינו דומה לו דהאי אין הז"ג ותפילין הז"ג. ונחזור לבעל המלחמה ונראה מי נצח זה את זה וכשדחה אותו ואמר לו משום דאית ליה ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות לחיוב אצטריך ה' האזרח לפטור שב המקשה והקשה לו בכל כחו והרי ראיה דמ"ע שהז"ג ואי לאו דכתב רחמנא זכורך היו נשים חייבות וכוונתו אם תפילין הוא בנין אב א"כ זכורך למה לי אלא מדאצטריך זכורך ש"מ תפילין לאו בנין אב, ועדיין אני אומר מ"ע שהז"ג נשים חייבות להכי אצטריך זכורך ושפיר קא מקשה אלא שדוחהו ואמר לו לעולם התפילין בנין אב ומה דאצטריך זכורך משום דהיה לו לחייב ממקום אחר דנילף ראיה מהקהל מה שם חייבות אף כאן חייבות קמ"ל זכורך, ושב והקשה אדילפי מתפילין לפטור נילף משמחה לחיוב והכוונה הוא כך עד שתעשה בנין אב מתפילין לפטור נעשה בנין אב משמחה לחיוב דכתיב ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך עד שהשיב אשה בעלה משמחה, ומקשה ונילף מהקהל ומתרץ משום דהוי מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. ויאמר לו בשלמא הקהל כתוב הוא אלא מצה לאו כתוב הוא אלא הקישא. ואם ידחהו הקישא ככתוב בפירוש דנין אותו והוי ב' כתובים א"כ תפילין וראיה ב' כתובים הם הבאים כא' לפטרה ואין מלמדין והדרא קושיא לדוכתא מ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות מנ"ל ע"כ יאמר תפילין וראיה לאו ב' כתובים הוא משום דצריכין דאי כתב רחמנא תפילין ולא כתב ראיה וילמוד מתפילין אינו יכול ללמוד משום דיכול אני ללמוד ראיה מהקהל ולחיוב לכן אצטריך זכורך ואי כתב רחמנא ראיה וילמדו תפילין ממנו אינם יכולין ללמוד שהרי אתקשו למזוזה וחייבין וצריכה וכל דצריכה לא הוי ב' כתובים, הראית צריכותא של תוהו לעולם לא לכתוב רחמנא זכורך והיה ליה שני דרכים ללמוד מבנין אב מתפילין לפטור וללמוד בג"ש מהקהל לחיוב היכן יפנה בלימוד הקשה והחזק או בלימוד החלש הוי אומר בחזק דהוי בנין אב שאין כל הרוחות מזיזין אותו ממקומו ולא מג"ש שהוא חלושה דמופנה מצד א' ומשיבין וא"כ לא צריכא ויישר כחו האומר ב' כתובים אין מלמדין ומצה והקהל הוי ב' כתובים כא' ולא נלמוד לא מזה משום דהוי ב' כתובים ולא מזה דהוי ב' כתובים א"כ מצות עשה שהז"ג נשים פטורות מנ"ל, אלא ע"כ יש כח האומר מלמדין א"כ קשה אדילפית לפטור נילף מהקהל לחיוב דהא תפילין וראיה לא צריכא ומצה והקהל נמי ל"צ מטעם דנכתוב רחמנא מצה ולא בעי הקהל ואנא אמינא טפלים חייבים נשים לכ"ש א"כ יש לך לומר שהם ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדין מאי חזית דנילף מתפילין נילף מהקהל ואי אין מלמדין א"כ לא ידענו מ"ע שהז"ג אי חייבות אי פטורה ושוב במה שאמר כל מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות מנ"ל, ומשיב דיליף ממורא מה מורא מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות אף כל מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות, ומקשה ונילף מת"ת ופדיון הבן מ"ע שלא הז"ג ונשים פטורות אף כל מ"ע שאין הז"ג נשים פטורות והשיב לו משום דהוי ת"ת ופריה ורביה ב' כתובים, ואנה שכח להקשות לו ולומר מורא וכיבוד הוי ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין עד שנתחזק המקשן ונצחו ולא היה לו מה להשיב ועלה רב אחא בר יעקב ואמר, אמר קרא והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין, מה תפילין מ"ע שהז"ג נשים פטורות אף כל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומדמצות עשה שהז"ג פטורות מכלל דמ"ע שאין הז"ג חייבות, ואדרבא אימא מה תפילין מ"ע נשים פטורות אף כל מ"ע בין שהז"ג ובין שאין הז"ג נשים פטורות ושני עדים בדבר חדא שתפילין למדו ממ"ע שלא הז"ג ועוד דקאמרת הוקשה כל התורה כולה ולא אמרו הוקשה מ"ע שהז"ג לתפילין, ועוד רבונא דעלמא כולה נהי שלא חלקת הלאוין עם העשה בשוה אבל הרבית הלאוין מ"מ האשה צועקת וקובלת כשם שחלק המ"ע שהז"ג פטורות ושאין הז"ג חייבות למה לא חייבת אותה במצות ל"ת שלא הז"ג ולמה לא פטרת בלאווין שהז"ג. אבל הזהרת לכל עונשין שבתורה שאמרת איש או אשה אשר יעשה מכל חטאת אדם למעול מעל בה' ובאו ואמרו השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה שאלולי זה לא היו באזהרת אכילת חמץ בפסח כי היינו מהפכין כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה דמ"ע שהז"ג הוא ופטורה ליתנהו בבל תאכל חמץ עד שמשיב השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה והלואי שהיו משיבין כך, אלא שאמרו ת"ל כל, וטעמא דכתב רחמנא כל הא לאו הכי אין חוששין מגזרתך שגזרת השוה הכתוב אשה לאיש והיו מקישין לאכול חמץ בפסח ואחר שאין חוששין א"כ אומר אני היכא שנמצאת אשה שיש לה זקן חייבת בהשחתה מטעם דכתיב לא תקיפו פאת ראשיכם ולא תשחית את פאת זקנך כל מי שישנו בהקפה ישנו בהשחתה. וה"נ הואיל ואתנהו בהקפה איתנהו בהשחתה עד שמתרץ שאני התם דכתב רחמנא זקנך ולא זקן אשתך, ושבו והפכו ואמרו כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל ואינן בהשחתה אינן בהקפה ולא חשו לומר אצטריך זקן שלא להקיש לחייב בהשחתה ולמה נחזור ונקיש לפוטרה בהקפה ולא חשו לומר השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וחייבת בהקפה ואחר שאני רואה שאינם חוששים מזה א"כ הנשים פטורות משעטנז דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך ואומר כל שישנו בגדילים ישנו בלא תלבש שעטנז והני נשי הואיל וליתנהו בגדילים ליתנהו בלא תלבש שעטנז דמאי שנא במצה ובהקפה דלא חשו וכאן אחוש. ועוד רבש"ע בשלמא בעונשין בת עונשין הוא והשוה אותה לאיש אלא בדינים דלאו בת משא ומתן היא למה חייבת אותה דאר"א תנא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה, על כל אלו דע לך ר' שעייפה נפשי פן יבא אדם אשר לא ירא אלהים ורודף אחרי הקלות וההריסות ויפתה אחרים עמו כי ישבח מעשיהם שכל עוף אוהב את מינו ושונא הפכו והוא אינו יודע שהתנאים והאמוראים האלו כולם למדו במתיבתא דרקיע ובאו בהר סיני במתן תורה והביאם הקב"ה בעולם השפל והם אמת ותורתם אמת ולא נפל דבר למעלה ממה שאומרים אלו למטה ויחשוב השוטה שנושא ונותן וחולק עם חכמים ז"ל שהיה יודע הקטן מהם להפך אלף כמוהו אלא שיודעים באמת ששמעו ולמדו כבר ושתקו ויש לו לאותו השוטה שחולק בדברי רז"ל ומרבה בדברים לקחת מוסר וסדר מבן הרקינס שהיה לו שלש מאות קושיות ותירוצים להתיר צרת הבת ויראה ויחשוב שהיו יכולים להביא גשמים בזמנם ולהחיות מתים ולשרוף עופות השמים. ראה והבן כמה כחם גדול ולא נפל דבר מפיהם לבטלה אבל העולם מתפתים אחרי יצרם הרע ורודפים במלבושים הנאים ובמאכלים הטובים ובתענוגי גופם ומוצאים טענות לצאת מן הדרך הטוב וקב"ה רואה הלבבות. ולא יכול להנצל ממנו ביום הדין וי לכם מבטלי התורה רודפי אחר השררה שממנו תקברו והרשעים ידונו בגיהנם י"ב חודש לכן חוסו וחמלו על נפשותיכם ועסקו בתורה ובמצות ואל תתייאשו מן הדין לומר מתי יביאנו אלהים במשפט כי קרוב הדבר מאד מאד ואז תתחרט על הראשונות ולא תועיל, ואחרי שכל דבריהם דברי אלהים חיים א"כ אמור לי כל דבר בבירור על מה היה מסכים כל אחד לחבירו ולא היה חולק שסברא מקבלת סברא. א"ל בני מאחר שחננך השם בני לדעת אמיתת דבריהם לא נאה הדברים והביאור הזה אלא בך ואשרי ילוד אשה שזכה בזה ואמור לי אם חזרת בהם עם אביך ז"ל, א"ל כל מה שתשמע מפי הכל מאבי ז"ל הוא ואיני מוסיף אפי' דיבור אחד, ועתה שמע והבן מה שאשה פטורה ממ"ע שהז"ג ולא מכולם אלא חלק מהם פטורה וחלק מהם חייבת אף כי הז"ג. וזהו שהקשה והרי מצה שמחה והקהל שהז"ג ונשים חייבות. ובאמת ידע התנא לומר סוף דבריו בתחלה ושלא להרבות בדברים אלא הקושיות והתרוצים הוא להודיעך עקרי ענינם ושרשם, וראה כי עשה כלל ואחר שהקשה לו אמר אין למידין מן הכללות ומאחר שידע שאין הכלל עומד למה הזכיר הכלל בדבריו יאמר יש מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ויש מ"ע שהז"ג ונשים חייבות כי מצד הכלל שלו נתגלגלו דבריו אלא ודאי מוכרח היה התנא לכלל ולומר כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים כו' ולעשות כלל אחד בהם תחלה פן יפרידם בלא כלל וכמעט הוי הריסה וכשהקשה לו אמר הכלל הוא מוכרח ולא בא ללמוד ולתקן שהכל שווים בענינם אלא אמר הכל כלל א' בהם. אך לענין חיוב ופטור חלוקים הם כי יש מצוה הרומז בנצ"ח והו"ד ויסו"ד והאשה פטורה כי אינה משועבדת להם, ויש מצות הרומזים בחס"ד ופח"ד ות"ת וחייבת כי משועבדת להם ואלו ואלו הזמן גרמא, ויש מהם שהז"ג ורומזת המצוה בכולם ואפ"ה פטורה כי לא תשתעבד האשה באותה שאינה משועבדת אגב אותה שמשועבדת. וראה והבן סוכה הרומז באחרונה ההיא אשה פטורה כי רשות בעלה עליה ולולב עם מיניו הכולל אותם שמשועבדת בם ובלי משועבד פטורה. ואף כי האתרוג רומז עליה בעלה כוללת והיא אינה ברצונה כי לעולם נוטלת רשות וכל שאינו ברשותו מה תוכל לעשות בחיוב. ומ"מ צדקו דברי האומר שהדבר עומד ברשות פעמים מעכבה ופעמים אינה מעכבה ועושה רצונה וכן מילה שהוא ביסוד אינה חייבת לו כי בעלה למעלה ממנה. אבל מצות אכילת מצה אע"פ שהז"ג אין בעלה מעכבה כי היא רומזת בחס"ד וכן הקהל הוא קריאת התורה והוא המשנה תורה וגם האשה חייבת במצות בעלה כי הקריאה במלך. שב והקשה לו מתפילין לברר לו העניינים ואמר לו הרי תפילין שהז"ג ופטורות וכוונתו הנה התפילין הם מצוה התלוים במלך ואין בדבריו כלום כי התפילין תלוים באדם הוא הת"ת הוא עקר הראש ולא הראש ממש וצריך לקחת הכל ולכלול אותם בביתו וע"כ ד' פרשיות בתפילין של ראש להורות על ד' מדות והנה ד' פרשות הם קדש לי כל בכור הרומז בחכמה. פרשה ב' והיה כי יביאך אשר בה סיפור יציאת מצרים ע"י דו פרצופים מכח הבינה. פרשה ג' שמע היא רומזת בחסד הנקרא אהבה וזהו ואהבת את ה' אלהיך, פרשה ד' והיה אם שמוע היא רומזת בפחד ע"כ כתוב בה וחרה אף ה'. וראה והבן שהאיש מביאם אצלו וכוללם בעטרה וע"כ צריך בית אחד על כל הד' פרשיות והם תפילין של יד לומר לך שכולם נתיחדו שם וא"כ אין הדבר תלוי באשה רק באיש. וזהו ששאל ותפילין גופא מנלן וכוונתו אחר שמעלתו של תפילין מעלה גדולה איך אנו דנין אותו כדין ההיקף או כדין כל הפרד"ס ומשיב לו ילפינן מת"ת וכוונתו מעלתן של תפילין כמ"ע שאין הז"ג הרומז בפרדס ובעבור שהתפילין תלוין באיש האשה פטורה כדין ת"ת הרומז בחכמה עלאה שהבן ממשיך ונוחל ונותן לאשה והיא אין לה כח לעשות ומה תועלת בלימודה זהו ולמדתם אותם את בניכם שבהם התורה תלויה וזהו דאיתקשו התפילין פעמים לת"ת. וראה עתה והבן איך עשאם בנין אב כי אע"פ דאיתקשו לת"ת שהוא מדבר בפרד"ס שהרי לא הז"ג והדין נותן להיות חייבת ומטעם שאינה יכולה לעשות דבר וכן הדין בתפילין והיא פטורה א"כ כל מ"ע שהז"ג המדבר בהיקף הנקרא זמן ובלבד שתהיה המצוה למטה מן האיש או שהמצוה בכלל כל ההיקף האשה פטורה ואינה יכולה לתת הדין בין הז"ג ובין שלא הז"ג, וכשהקשה לו ונקיש תפילין למזוזה כוונתו היתה כי מאחר שהתפילין הוא מצות הבעל והאשה חייבת במצות בעלה וא"כ כמו שבמזוזה הם חייבוה יהיו גם חייבות בתפילין וזה השיב אפ"ה דינן של תפילין כת"ת שאינה יכולה לעשות דבר וזהו דאתקש פעמיים לת"ת, ומ"מ יפול כאן קושיא אל יסמכם כלל למזוזה ויסמכם פעם א' לת"ת וזהו הקושיא אינה כלום שאלולי זה לא היו תפילין בנין אב כי היו עם ראייה שני כתובים הבאים כאחד. ומה שמקשה לישתוק מה' האזרח וילמוד מבנין אב של תפילין וכוונתו סוכה בעטרה ואין כאן חיוב לחייבה כי רשות בעלה עליה ומשיב אי לאו ה' האזרח הייתי לומד ג"ש ממצה לחייבה ולמה משום דסוכה תיקון וצורך בעלה הוא וחייבת קמ"ל ה' האזרח אל תטעה בזה כי סוכה דינה כדין תפילין ופטורה שהרי הסכך אין לו רמז באשה. ומה שמקשה מראייה שלא לכתוב זכורך כלל וילמוד מבנין אב מתפילין כוונתו בזה הדין נותן שלא לכתוב זכורך מטעם שהיא פטורה בהכרח ומטעם שהאיש נראה אל האשה ומשיב אצטריך זכורך כדי שלא תטעה ללמוד ראיה מהקהל כי אע"פ שבנין אב הוא מתפילין ג"ש עדיפא מטעם הואיל וצורך האיש הוא לבא אל האשה א"כ מתחייבת האשה להראות לפניו קמ"ל זכורך שאין כאן הדרך רק המצוה באיש ובנין אב עדיף. ומה שמקשה ונילף מהקהל לחיובא כונתו הוא מאחר שהתפילין צורך האיש והקהל צורך האיש א"כ מ"ש שבזה חייב ובזה פטור וא"ת צורך האיש לבדו הוא קריאת התורה וע"כ האשה חייבת במצות בעלה א"כ זה נעשה בנין אב ולחיוב, ומשיב דהוי מצה והקהל ב' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ובא לומר לך ולכן כתיב חיוב אחר והוא מצה שלא לצורך כדי לשמור הדרך שלא תשקול ותבחר הבנין אב של חיוב כי אין המצות דומות אל מצות החיוב, ומה שאמר תפילין וראייה הוי ב' כתובים הבאים כאחד וכוונתו א"כ קב"ה סתר דין האשה ואינה יודעת מה לעשות במ"ע שהז"ג הוא משיב תפילין עם ראיה צריכין ואין כאן ב' כתובים ואין להקשות אם היה שותק מזכורך דראיה הייתי לומד מבנין אב דתפילין שכל הרוחות אין זזין אותו ממקומו א"כ זכורך שלא לצורך בא כדי לבטל הבנין אב של תפילין מפני שהראיה אינה יכולה ללמוד מתפילין שהתפילין אדם מניחם מניח כל הברכות אל ביתו אבל האשה מה יכולה לעשות בהנחתה לא דבר. ואלו ראייה אע"פ שאין הדין נותן לראות אלא האיש משום כל כבודה בת מלך פנימה אפ"ה יש כבוד בדבר שחייבת בכבוד המלך וא"כ תלמוד מהקהל לראות האשה המלך ולכן כדי שלא תטעה בזה אמר זכורך שאין זה כבוד המלך לצאת אשתו לפניו כי כל כבודה בת מלך פנימה וא"כ מצרך צריכה בנין אב דתפילין, וזה הדין במ"ע שאין הז"ג כמו מזוזה ומעקה ואבידה ושילוח הקן הם מצות התלויות למעלה ברוחניות שאין שום זמן נתפס לשם, ומה שמקשה מת"ת ופדיון הבן ופריה ורביה שלא הז"ג ופטורה הדין הוא כך כי אע"פ שהם רומזים למעלה והאיש אינו יכול לפטרה משם אפ"ה פטורה מטעם שאמרתי בת"ת וכל המצות האלו אין כאן מקומם אבל במקומן יתבארו כל א' וא' ככל הצורך בעז"ה. ולכן לא יתמה הלומד הנה כי אין הכוונה בשלימות ומה שלא חלק הלאוין בשוה דע לך כי קב"ה אמר לאדם לעבדה ולשמרה ואדם מה הוי יעקב ויעקב צריך לשמור מצד ימין שלא יכנוס ישמעאל ומצד שמאל שלא יכנוס עשו זהו שאמר יעקב יעקב להיות שומר משמאל כפי חשבון שמו וכן מצד ימין כפי חשבון שמו שכן יעק"ב יעק"ב עולה שס"ה וא' יתר הוא מלך מלכי המלכים הגוזר הלא תראה שזכר ונקבה יורדים מן הבינה אל היסוד ומן יסוד בעטרה ומשם בעולם השפל, אלא שהזכר דרך האמצע והנקבה דרך הפח"ד וההו"ד והיסו"ד והעטר"ה וכ"א מזהירין ק' אזהרות שהם קק"ק הרי א' לפחד וא' להוד וא' ליסוד אלא שהם ג' יודין שבאות ש' מתרבע הג' יודי"ן ש' והיא יש לה ס"ה אזהרות כשמה שהוא אדנ"י הרי כאן שס"ה והזכרים והנקבות חייבין אע"פ שאף חובב עמים ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך אינם אוהבם שיכנסו לפנים רק שולחים להם מתנות להוציאם זהו וישלחם מעל יצחק בנו. ומ"ע רמ"ח בהכרח והאיש חייב בכולם שכן מושך ממח הוא הראש והחיך והלשון והוא וחסד מאתיים הרי כאן רמ"ח, ולענין שכר האשה אינה פטורה מכולם רק שהז"ג ולא כולן אלא קצת וגם שם בעלה מטיב לה כי שניהם א'. ומי שיבא להתפתות אחרי יצרו להוליד מחשבות זרות ידלג מכאן ויפן במקומם כי אין הדברים דומין כשהם נעים ונדים כי אין להם כל הצורך אך במקומן הם יתידים חזקים בל ימוטו וכאן נגררו. א"ל ר' אם שמעת איך הבינו ישראל תרי"ג מ"ע מעשרת הדברות ששמעו בהר סיני, א"ל בני אמור אתה מה ששמעת מפי אביך ז"ל, א"ל ר' הקשב ושמע מה הבינו ישראל מכל דיבור ודיבור מ"מ במקומם יתבארו כל הצורך בע"ה וכאן מעט למתק הדברים והעניינים ושמע ר' דבר גדול שלא הבינו מעשה עשה ומלאו לאו. אלא מעשה הבינו לאו. ומלאו הבינו עשה זהו לאו הבא מכלל עשה ועשה הבא מכלל לאו, כי אחר שאנו אין רואין אלא עשה למה יוליד לאו והוא אינו כתוב אלא מדיוק ואמר אלו רצה הקב"ה בזה הולד למה לא היה כותבו בפירוש אלא הואיל והיו במעמד הר סיני מתוך העשה באו הלאוין ומתוך הלאוין באו עשה ע"כ מוכרחים אנו בזה וקב"ה רוצה בזה הולד: