ספר הפליאה/תד
ד"ה וכשם שגזר עשר ולא תשע כן גזר עריכה
וכשם שגזר עשר ולא תשע כן גזר שלא תאמר אחר שאצילתן מאין סוף יתברך א"כ הרי הוא בכלל ספירה אחת וא"כ אחד עשר הם ולכן אמר עשר ולא אחד עשר, שהוא אינו במנין הספירות כי הכל תלוי שם והספירות הם עשר והם גזירותיו וכולם נקראים אילן אחד, וא"כ כבוד ה' היא העטרה המתכבד מה' הוא שנאמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד שהת"ת הוא מלך על הכבוד שהיא העטרה והוא שאמר דוד המלך ע"ה אל הכבוד הרעים ה' דין מהגבורה אל הת"ת וממנו אל הכבוד. ודע באמת כבוד עולה ל"ב ורצה הכבוד הזה להתחלק לכל האותיות ולא באו אליו ליטול חלק כי אם אותיות באחד שכבוד נחלק לב' לא' לח' לד' הכוונה י"ו ביתין העולים כבוד, ל"ב אלפין עולים כבוד, ד' חיתין עולים כבוד, ח' דלתין עולים כבוד, ועל כל האותיות אינו נחלק הכבוד רק באותיות באחד, וכתיב והוא באחד תמלא מלת וה"ו ואו הא ואו עולה כבוד, והכוונה הכבוד נחלק באותיות באחד וה"ו עולה כבוד א"כ וה"ו על הכבוד זהו והוא באחד. וראה והבן שהאותיות וה"ו עולים בכללם ז"ן לומר לך שהוא זן הכבוד. וראה והבן שמלת וה"ו יצא להתחלק לכל האותיות ולא מצא שום חילוק רק בא' כי י"ז אלפין הם וה"ו לומר לך שמתגלגלים אותיות וה"ו ועולים אל הא', וראיתי דבר אחד שאותיות וה"ו מתחלפין בא"ת ב"ש פצ"ף ועולים נ"ר כי הם נר אלהים שהוא הכבוד, והכבוד עולה ל"ב ואמרו ז"ל בדבריהם ב' הוא ב' בראשית ול' הוא לעיני כל ישראל. ראה עתה והבן כי יש בישראל למד שאין בבראשית ויש בבראשית ב' שאינו בישראל מנין ליתן האמור בזה לזה ושל האמור בזה לזה ת"ל ראש"י ראש"י א"כ ראשי של ישראל תן לו ב"ת של בראשית וראשי של בראשית תן לו ל' של ישראל וא"כ בראשית יש לו לב והוא חכמת אלהים שבו ל"ב נתיבות חכמה, וישראל יש לו לב שבו ל"ב נתיבות חכמה, ויש לישראל בי"ת שלא היה לו בפועל ויש לבראשית ל' שלא היה לו בפועל יש לבראשית ראש"י ויש לישראל ראש"י שזה ראש בהיקף וזה ראש בפרדס, וא"ת ראשי מיעוט רבים שנים ישראל עמו היסוד חכמה שהוא בראשית עמו הבינה ומאחר שלקח בראשית הל' א"כ יש בו ישראל שהוא הסוף וכיון שלקח ישראל הב"ת א"כ יש לו בראשית שהוא הראש הרי הראש עם הסוף והסוף עם הראש נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו והכל אחד. ועתה תראה ותבין מה אמר לי אבי ז"ל בראשית ל' ישראל ב"ת העלם במ"ק ונעשה שניהם ל"ב. ראה והבן נתרבע ל"ב ונעשה בראשית כי ל' פעמים ל' וב' פעמים ב' עולה בראשית שהיה נחשב לנקודה אחת ולכן נעלם בין שין לתיו, ויתעצב אל לבו הוא ת"ת שאמר נעשה אדם, בלבו היא העטרה ואמר נעשה אדם להוריד אלינו ברכה במעשיו הטובים ועתה שהרשיע האדם אמר ויתעצב אל לבו כלומר שלח אליה עצב בהסתלק משם כדי שיפסיד האדם שהרשיע. ואמר רבי אמי משל למלך שאמר לו לאדריכל לבנות לו פלטין ובנה לו ולא ערבה לו על מי להתעצב לא על אדריכל זהו ויתעצב אל לבו שהעטרה האצילה עולם הגשמי והרשיע ונסתלק המלך ממנה ונתמלאת עצב מיד נאבד העולם וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ הנחמה הוא שפע הרחמים ונשארו הרחמים עם יהו"ה כי אדם הגשמי הוא בארץ והעליון הוציא מן הארץ במעשיו זהו וינחם ה' למה נשארו הרחמים למעלה בעבור שעשה את האדם בארץ וסילק האדם העליון מן הארץ עליונה. ויתעצב אל לבו כביכול התעצב אל לבו מדלא אמר ויעצב, ודע מה שלא אמר בלבו אלא אל לבו שנאמר ויתעצב אל לבו הוא החסד שהוא לב וחיות של היקף ושב לדין ויאמר ה' אמחה את האדם מעל פני האדמה ר"ל אחר שאדם העליון סילקו מן האדמה א"כ גם הוא יסתלק וזהו אמחה את האדם, א"ל בני מהו לבו, א"ל הפכהו לבו ול"ב מלכים אין חקר שזה הלב הוא הלב של כל המלכים, וא"ל וזה ולב מי הוא, א"ל בא"ת ב"ש פכ"ש עולים ת', תן לו חלופו א"ת ואשמע את מדברת אלי היא העטרה לב כולם. ונח מצא חן בעיני ה', א"ל בני פתח פיך ואמור לי מהו ונח, א"ל זה יסוד, א"ל ויאמר נח מהו ונח ועוד היינו מצא ח"ן היינו נח ולמה אמר מצא חן ולמה הפכהו ועוד למה יבא הנ' בחולם בלא ו', א"ל ר' עד כאן היה התנאי ויותר לא אדבר אך אעורר, א"ל א"כ הקשב, דע לך ונח הוא הו' ומשך הו' מצא קרי ביה צמ"א הוליד צמאון בארץ וחן נשאר בעיני ה' ור"ל הרחמים נשאר בעיניה והנה נסתלק נח מן הארץ שהוא הו' ומשך הו' וע"כ נסתלק גם נח הגשמי מן הארץ ונכנס בתיבה הרומז לבינה לעשות התעוררות שיתקבצו הרחמים בבינה ולא אפשר בענין אחר כי בהתבטל התחתונה גם העליונים נתבטלו, וע"כ נח הגשמי נפרד מן הארץ ונכנס בתיבה וגם נח הרוחני נפרד ועלה בבינה עד כלות הרשעים מן הארץ ואח"כ ירד נח בארץ וגם יצא נח מן התיבה לקיום המין וזהו שאמר זה ינחמנו כי מלת זה רומז למדה הנקראת עץ שכן מתחלף בא"ת ב"ש ז"ע ה"ץ והוא שתול על פלגי מים. ונח מצא חן בעיני ה' ראשי תיבות גימטרי' אדנ"י, ואלולי אחד יתר היה נבנה עולם חדש לגמרי, וס"ת ע"ד לומר לך אדני עד בעולם שלא נעשה כמעשיהם. ראה בני מה אמר לך זה ינחמנו מן האדמה אשר אררה ה' זה ננקד בסגו"ל ובעבור שהסג"ל בו כלול כל הניקוד ואליו באים כולם ע"כ ננקד בסג"ל שאם תקח הנקודה העליון ישא"ר ציר"י ואם תקח הנקודה שבצד תשאר שב"א ואם תקח שניהם ישאר חיר"ק ואם תקח אחד ותשימהו למעלה הוא חולם ואם תשימהו בתוך האות יעשה מלאפום ואם תחבר השנים ותקח האחד יעשה פתח ואם תעקמם יעשה שורק וזה המשפט לא תמצאהו כי אם בסגו"ל או בשור"ק, סג"ל רומז בג' רוחניות שמהם כל דבר, ושור"ק רומז בתפארת וביסוד שפועלים ע"י העטרה את הכל. ועתה בני כל דבריך מתוקים מדבש ושמן מ"מ לא יעלה בדעתך לומר ולחשוב שיש לך כח רב בסתרי תורה כי אני כשהייתי בן י"ג שנים הייתי יודע אלף חלקים יותר ממך וכשהייתי בן ד' ובן ה' היה אבי ז"ל צריך להשימני לשאול ממתיבתא דרקיע לומר לי ולפעמים הייתי יושב בינו ובין המלאך שהיה יושב אצלו ומאבי ז"ל היו נרתעים כל העולם כי ראו מעלתו כי הקב"ה אוהבו כבנו ואני הייתי נחשב לפני אבי ז"ל כבן ארבעים בידיעה ואפ"ה לא נתפארתי לומר שום דבר של התפארות ואתה עדיין לא ידעת דבר יען שאתה נער ובער ואפי' המעט שאתה יודע היא אינו ידיעה ממש כי הוא מעט מן המעט ואינה נחשבת לידיעה וכמה פעמים אמרתי לך שים ידך לפיך לכן אני מזהירך שלא תדבר כך רק שים דעתך לשמוע ולהבין כדי שתשלים עצמך ותכנוס בפרדס, כי הכרתי ידיעתך שהיא ידיעה מועטת ואתה היית יושב עם אבי ז"ל והיית לומד לפניו גם העלוך וזיכוך בהיותך במערה עם אבי ז"ל, הידעת הרי"ש של אררה למה צורת יו"ד בתוך הר' של אררה, א"ל ר' אם דברי מועטים והמיעוט מחזיק מרובה יותר טוב ממה שהיה מרובה ואפי' מעט אין בו אם יש לך להוכיחני תוכיחני על מה שאמרתי ואמור לי שזה טעות היה וזה לא היה כאדם המגיה דברי תלמידו, אבל לומר לי שידיעתי מועטת כי אני מכיר ערכי שאם לא אכיר ערכי לא אכיר ערך זולתי, ומ"מ כמה פעמים אמרתי לך אל תבהלני כי לא אבהל שכן הבטיחני בהיותי במערה עם אבי ז"ל שלא אבהל משום אדם, ואם רצונך לשמוע ולראות מה אני ומה ידיעתי שאלני ואודיעך כי בן חמש שנים הייתי כשבא מלאך אל אבי ז"ל ושאל למה ב' בראשית גדולה ולמה ל' בהשלמת התורה גדולה ולמה בצלמינו כדמותינו השני נונין מעוקמים ולמה ה' בהבראם קטנה ולמה זה ינחמנו הז' מעוקמת ולמה מן האדמה אשר אררה כמו י' בתוך הר' ולמה אשר בחרו הה' ארוכה למעלה ולמטה ולמה ידון רוחי הן' נמשכת למטה והד' למעלה והשיב אבי ז"ל על כל דיבור ודיבור ולקח המלאך שליחותו והלך ונשארתי אני עם אבי ז"ל ואמר לי בני שב בני שב וישבתי אצלו ולא העלים ממני דבר ואם רצונך הנה השאלות לפניך ובאר אותם ואני אקשיב ואשים ידי לפי עד שתשלים דבריך, א"ל בני כמדומה לך שנעלמו ממני כל השאלות ההם סגור פיך ותשמע איך מתגלגל העולם וכח תורתינו. ב בראשית צריכה להיות גדולה שאם היה מורידה משה רבינו ע"ה כשאר ב' היינו מבקשים גדולה ממנו, ודע שב' בראשית רומז בכתר עליון וגודלו בעלת העלות וע"כ הב' גדולה להודיעך שהב' הזה הוא פעול מצד גודל הנעלם שאין שם רמז לא באות ולא בנקוד ולא בקוץ אלא הב' רומז בכתר, ומצד גודלו רומז שהוא גדול משום שאין לו לאדם פה לדבר, הלא תראה ב' בראשית יש לו ב' קוצים לענין מה שאמרתי והב' הנה פנים ואחור וראה א' וג' ונתחבר עמם ונעשה ו' ונתגלגל הו' בכללו ונעשה אהי"ה וכשנעשה ו' פנה הו' בפנים ובא הה' ונתחבר עמו ונעשה ו"ה וניתוסף בשם אהי"ה ונעשה א"ה יהו"ה. זהו ב' בראשית וזהו השם הוא ראשית הכל וגודל הב' ידוע. ועתה ראה והבן איך הב' מתקן כל האותיות שהוא מתחבר עם הש' זהו ב"ש וגם הש' מתחבר עם הב' והוא ש"ב והיינו ב"ש ש"ב ועולים תר"ד זה הב' גזר ליצחק אבינו ע"ה אל תר"ד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך, א"ל ר' אמור זה הב' אמר לאברהם תר"ד מצרימה ומלת אל טעות סופר הוא כי אין יוצא לך מן הב' רק תר"ד, א"ל אלף למעלה מן הב' ומתחבר עם הל' והוא אל [לא]. א"ל ר' והלא האותיות מתחלפים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה והוי ליה אל לא, א"ל אזהרה לאברהם שלא ישפיע למצרים החיצונים ואזהרה למצרים הפנימים שלא ישפיע בחיצונית כי אם על פי הב' שהוא גדול מכולם. וראה והבן למה מתחלפים באותיות ב"ש ש"ב בעבור שנחלק הב' לאחדים ונעשה א"א חברם והוא ב' וכשם שנחלק הב' לאחדים נחלק הש' לעשיריות והם ל' יודין ועושין ש' הרי הש' עשה ש'. וכן נתחבר הב' בר' ונעשה ב"ר ר"ב ועולים ד"ת זהו שמזהיר הב' שם אהי"ה וה' הוא הדת של ישראל. וגם אלו הב' מתחלק לאחדים כאשר אמרתי ומוליד ב' אחר והר' לעשירית ועושה עשרים יודי"ן שהם ר"ד. וגם נתחבר הב' עם הק' והק' עם הב' ונעשה ק"ב ב"ק ועולים ר"ד, זה הב' אמר למשה אני אמרתי לישראל מהו הדת והם החליפו דתם א"כ לך ר"ד כי שחת עמך ולא עמי. והנה הב' נחלק לאחדים והוליד ב' והק' נחלק לעשירית והוליד עשרה יודין הרי כאן ק"ק. וגם נתחבר הב' עם הצ' והצ' עם הב' ונעשה ב"צ צ"ב ועולים פק"ד שאחר שעשו ישראל את העגל בדקם משה כסוטות כי היתה הארץ מצד החטא בלי פקידה זה הב' פקד אותם שנאמר וה' פקד את שרה היא הארץ בגזירת הב' והנה הב' נחלקה לאחדים והוליד ב' אחר והצ' נחלק לעשירית ונמצא ט' יודין שהם צ"צ. וגם נתחבר הב' עם הפ' ונעשה ב"ף פ"ב ועולים אף אף והב' מסתלק מחשבון האף כי אין שם מדת אף רק שהב' גוזר למדות הנקראים א"ף א"ף או לייסר או לרחם כענין ויסרתי אתכם אף אני. וכענין ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים, והנה הב' נחלק לאחדים והוליד ב' אחר והפ' נחלק לעשירית ונעשה ח' יודין שהם פ"פ. וגם נתחבר הב' עם הע' והע' עם הב' ונעשב ב"ע ע"ב ועולים קד"ם לומר לך שהב' הזה הראש והתחלה לכל הספירות. והוא הגוזר וקריאת האלף שהוא א הוא גודל הב' זהו קדם מפעליו מאז מא' שהוא ההיקף שהיא הז' וע"כ נפתח הא' להרמיז בקריאה לבדו. ראה והבן בעבור שאותיות האלו הם כלים של הקדוש ברוך הוא כל אחד יש לו כח להוליד אות כמוהו וגם כל האותיות הם פועלים. ועתה בני שים דעתך לשמוע בביאור מה שאמרתי ודע שטרם היות כל דבר בצורה נטויה עומד במקומו הקב"ה היה יחיד שנאמר נוטה שמים לבדו ולא היה ניכר מפני שלא קדמו כלום ואחר אין עמו ותכלית אין לו וע"כ נקרא עצם ח"י מפני שהוא רואה מבלי מראה ויודע מבלי מודיע ומלמד מה שלא למד ומבין מה שלא ראה ומודד מה שלא נמדד ונושא דעה למרחוק מחבר אחרון עם ראשון והוא כולל הכל ותכלית הכל ושליט בכל וברא כתר עליון, ולמה נקרא כתר בעבור שהוא פותח רגלי מעלה והוא דמות השכל ותבנית הפעולה לדבר בו ולא למעלה ממנו ונתעוררו חז"ל לומר קודם בריאת העולם היה הקדוש ברוך הוא ושמו לבדו הכוונה הקב"ה היודע מבלי מודיע והכתר כי הכתר נקרא שמו והכתר הוא ברכה הנקרא מקור חיים ונקרא נשמה, וזהו שארז"ל הוא נשמה לנשמות הקב"ה נקרא בלשון תפילה והכתר בלשון ברכה ומלת תפילה הוא לשון תפל ואחדות שהקב"ה מתאחד בכתר ונותן בו כח להחזיק הספירות ולשון אחדות הוא שהכתר מסתתר באמצעית כחו של הקב"ה ודע שזהו ענין דק. והכתר נקרא נשמה כי היא הקריאה העליונה וקב"ה עומד על הכתר ומחזיקו להבדיל כמו הנשמה בגוף והקדוש ברוך הוא אינו באמצעית עילויו לשום צד אלא הוא כולל מעצמו הכל. ודע והבן שהקדוש ברוך הוא נקרא נשמה ותפלה לפי שהוא שורש ועקר הכל וממנו נופל הברכה בדרך אצילות ומהברכה לברכה עד סוף כל הספירות והתפלה שאנו מתפללים הוא כענין גבהות ושורש פאר וכבוד וגדולה ומלוכה שאנו נותנין עינינו באמונה הנשרשת במחצב המחשבה ואנו מפילים אמונתינו במקום אחד שהוא עצ"ם ח"י ז"ך אמ"ת אומן אמונה שממנה האמונה נאצלת בדרך האצילות והוא הכתר שהוא אמונה וע"ז אמרו יודעי המרכבה כי הקב"ה לא נקרא תפלה אלא מפני שהוא מלא עיתים מבפנים ומבחוץ רצה לומר בפנימיות המחשבה ובמחיצת המחשבה שהוא חוץ מן השכל כי לא לחנם אמר ואני תפלתי לך ה' עת רצון ר"ל שאני מלא בתכשיטי האור הבהיר הזך הטהור כמו הכלה ואמונתו תמיד הוא בחוזק זה האחדות שהוא הקב"ה ואנו מזכירין תפלה לזכרון יחודו ששם היחוד ואנו מושכין שפע הברכה מאותו המקור שהוא הכתר, וכתר נקרא כבוד והוא שליט על הספירות שהם למטה מן כתר שהכתר הוא כבודו של הקב"ה והכתר הוא הברכה הראשונה לפי שאנו מודים להקב"ה ומכירים גבורתו שמצד הכתר נאה זיוו ונגלה כבודו עלינו והנה כבוד למעלה מכבוד והקדוש ברוך הוא במקום הזה הוא עלת העלות וזהו שאמרו כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם והכוונה הוא ששני מלאכים הם משמשים בעולם וגם בגוף האדם. האחד נקרא תפלה כנגד הקדוש ברוך הוא והאחד נקרא ברכה נגד הכתר וכשאנו זוכרים בלשון תפלה בדרך הכוונה אוחז המלאך בענפיו למעלה ושורשו למטה ומתעלים למעלה למעלה עד מקום קדושה הנזכרת למעלה וגם הברכה נעשית כך, והנה כוונת ענין התפלה נקרא ברכה על שם הכתר ועטרה תפלה על שם הקדוש ברוך הוא, והמלאכים ג"כ למטה והמלאכים מעלין התפלה לד"ו פרצופים והד"ו פרצופים בכתר ובקב"ה והכוונה כשהוא כורע כורע בברוך כלומר אנו מודים בדעתינו שהקב"ה שהוא התפלה ומתאחד בכתר שהוא הברכה וזהו לשון אחדות וע"כ כשהת"ת מתאחד בעטרה הוא הנקרא יחוד דומה בדומה ואחדות הכריעה מורה בו שהוא מטה ראשו להוריד זה על זה להתאחד יחד וכשהוא זוקף זוקף בשם הרומז בכתר עליון ואנו זוקפים כלפי מעלה ומזכירין השם ומודים שהכל נאצל ממנו והוא אדון הכל וברצונו עומד הכל ברוך הוא שהתפילה מחזיקו והברכה משפיע מאותו שפע שהתפלה משפיע אליו בכח הריבוי ומהברכה שהוא הכתר בשאר ספירות ומשאר ספירות עלינו ועתה הבן מהכתר האציל הקב"ה: