ספר הפליאה/תג
ד"ה ויתעצב אל לבו כביכול לבו לקה עריכה
ויתעצב אל לבו כביכול לבו לקה עמהם כי גרמו ומנעו מלבא שפע אליו הוא שנאמר המה מרו ועצבו את רוח קדשי. ואמר לי אבי ז"ל שהשכינה נקראת כבוד ולב, ונקרא כבוד כי חולקין כבוד למדה"ד, ונקרא לב על הפעולה שלמטה וזהו כבוד השם וזהו לב השמים, והנה כבוד ולב שניהם מורים בתורה שבכתב והיא המבארת תורה שבכתב וזהו כבוד ך"ב אותיות של תורה המתחלת בב' ומשלמת בל' ומ"מ מלת לב שהיא כלולה מל"ב נתיבות החכמה וכח הביאור שמבארת תורה שבכתב מכח הפחד תורה שבע"פ דיין חזק לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון, וע"כ הלב נוטה לצד צפון וזהו שהכבו"ד והל"ב עולים דין וכשיעשה הדין הוא ש"ך כענין חמת המלך שככה שכן ל"ב בא"ת ב"ש ש"ך, ומלת לב הוא ו"י ו"י ר"ל וי לעלמא כשהלב דן אותו ואם תמלא ו"י ו"י הוא כ"ו כ"ו שהווי"ן שבו לדין ארורים הרשעים שמהפכין מדה"ר למדה"ד. וכן אמר לי אבי ז"ל מהו לב עד לב השמים ובו כלולים ל"ב נתיבות החכמה השמים הוא ת"ת ולב היא העטרה. וראה מה מעלה גדולה יש למלת ל"ב שאותיות יה"ו הוא שם הגדול בקש את כל האותיות להשתמש בהן ולא מצא כי אם אותיות ל"ב של"ב מראה אותיות יה"ו כענין לי לה לו בי בה בו, ראה והבן שהשם שהוא יה"ו נקרא בשם נכבד שהוא ל"ב ובשני אותיות האלו אותיות יה"ו נסתרים כי כאשר תאמר לי לו לה אינם נהגים כי הנסתר לעולם נסתר וזה לא תמצא בכל אותיות שבתורה. וראה והבן כשיה"ו מצטרף עם ל"ב עולה ג"ן ואז הוא גן נעול אחותי כלה אימתי בזמן שיה"ו עם ל"ב זהו כי שמי שהוא יה"ו בקרבו שהוא ל"ב. ועוד אמר לי אבי ז"ל מאי ניהו מלא כל הארץ כבודו, אלא כל אותו ארץ שנבראת ביום ראשון של מעלה כנגד ארץ ישראל מלאה מכבוד השם ומאי ניהו חכמה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. ואומר ברוך כבוד יהו"ה ממקומו ומאי הוא כבוד שם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרוניתא בחדרו שכל חייליו בה משתעשעין והיו לה בנים ובאים כל היום לראות פני המלך ומברכין אותו ואומרים לו אנה אמנו אומר להם לא תוכלו לראותה עתה, אמרו לו ברוכה תהא בכל מקום שהיא ומאי דכתיב ממקומו מכלל דאיכא דידע מקומו, משל למטרוניתא שבאה ממקום רחוק ולא ידעו מאין באה עד שרואים אותה שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה אמרו זאת וודאי ממקום האור נלקחה כי במעשיה האיר העולם שאלו אותה מאין את אמרה ממקומי אמרו א"כ גדולים אנשי מקומך ברוכה תהיה ומבורך מקומך וכי אין כבוד ה' אחת מצבאות וודאי לא גרע ממנה, ואמאי מברכין לה משל למה הדבר דומה לאיש שהיה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנה חתיכת שדה ואם השקה את הגן בתחלת השקיותיו והלכו להם המים על כל הגן ואין אותה חתיכת שדה שותה שהיא אינה דבוקה אע"פ שהכל אחד לפיכך פתח לה מקום והשקה אותה, וכוונת הענין כבודו היא העטרה כבוד הת"ת שממנו מתכבדים ומלא כל הארץ כבודו ר"ל שכבודו שהיא העטרה מלאה מן הארץ העליונה חכמת אלהים ע"י המדה הנקרא כל, זהו שנאמר כבוד חכמים ינחלו ר"ל המדה הנקרא כבוד היא העטרה חכמים ינחלו כלומר השפעת חכמה ינחלו, ולא אמר ינחל שהנחלה שהיא נוחלת ע"י הת"ת הוא הו', ומה שאמר ברוך כבוד ה' ממקומו הכוונה שהכבוד מתברך מברוך שהוא הכתר והוא מקום הכבוד ששם היה הכבוד בכח, והמשל למלך הוא ת"ת מטרוניתא היא העטרה שכל חייליו בה משתעשעין שכל הספירות השפעתם בה והיו לה בנים אלו המלאכים שהם למטה מן העטרה ובאים בכל יום לראות את פני המלך היא כ"י הנקרא פני המלך ומברכים אותה ר"ל שואלים ומבקשים מהמלך לברך פניו ושואלים ג"כ אנה אמנו להתברך ממך ואומר להם לא תוכלו לראותה כלומר להשיגה ואמרו לו ברוכה תהיה בכל מקום שהיא כלומר תהא מבורכת מכתר עליון שהוא מקומה על ידך, ואמרו ממקומה על שם שהמקום שלה היא נעלם שאינו מושג לעליונים אבל מצד הזוהר הרואים בכבוד הבא אליו מן הת"ת ע"י המלך מכירים שכל הספירות שלמעלה ממנה גדולים והגונים וברוכים וז"ש ברוכה תהיה ומבורך מקומך, ומה שהמשילה לחתיכת שדה והוא חוץ לגן הזה הוא יסוד עולם והכבוד הוא חתיכת שדה ואמר שהכבוד אין קבלתו כמו שאר ספירות שהיא אצילות אחרון. ופעמים יבואו מים בגן שהוא היסוד ואין הכבוד שותה מאותו המים וא"כ נראין הדברים אחר שהדבר הוא כך שאינה באחדות עם הבנין לענין ברכה בגן בעיבור שבה הקיצוץ והיא המקבלת העונשים להעלותה לעשות נקמה והם המונעים המים מלרדת בה ע"כ צריכין לברכה ולקבוע לה ברכה בפני עצמה להיותה באחדות כולם בברכה כמו שהיא ביחוד האילן, וזה טעם האתרוג שאינו נאגר עם הלולב ועם השאר מינים להודיעך שאינה עם הבנין בברכה וע"כ שים בדעתך לייחדה גם בברכה להיות נפשה קשורה בנפשו. הלא תראה שמיני עצרת הוא תשלומין דראשון להודיעך שהוא באילן וארז"ל שהוא רגל בפני עצמו לענין ברכה שאינה ביחודם וע"כ צריכין לברכה וקבעו לה ברכה בפ"ע כדי ליחדה גם בברכה וכל זה למה מפני שהיחוד לשם הוא נשלם ושם נקשרו כולם ולכן נקראת מקום אח"ד שהיא נקשרה ומיחדת הכל בלי פירוד. ועתה דע והבן שנכתבו ב' ההי"ן בהוי"ה והראשון לבינה והשניה לעטרה, וראה והבן שה' אחרון פעם נקראת כלה ופעם נקראת אשה בזמן שהת"ת עמה נקראת כלה וכשיסתלק ממנה נקראת אשה דוה נדה ואל אשה בנדת דותה לא תקרב, ומשום הכי צריכה ברכה בפ"ע. אבל ה' ראשון שהיא הבינה אין לה זה הדין כי לעולם היא עם חכמה עלאה בלי פירוד כלל. הלא תראה בעבור שהדבר הוא כן אמר אברהם אבינו ע"ה בספר יצירה שלו עשר ולא תשע שלא תאמר אחרי שהיא אינה שותה מן הגן אבל היא צריכה ברכה בפ"ע א"כ עד הגן הוא האילן אבל היא אינה בכלל הגן ע"כ אמר עשר ולא תשע כלומר שלא תקצוץ בנוף מן האילן שהיא התכלית האילן, ומה שאין מייחדים אותה בברכה היא מצד המקבלים: