ספר הפליאה/קלב
ד"ה ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עריכה
ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן אחר שיצא הארץ לפועל גזר עליה אלהים היא הבינה לתת גם היא כח ושפע לכל התולדות הוא שנאמר ואתה מחיה את כולם. א"ל בני הבן תבין את דברי שפעם אחת שאלתי לאדם אחד וננס היה וחכם גדול היה ושאלתיהו מהו תדשא הארץ ולא ענה לי רק אמר לי בני אין לי פה להשיב ואמרתי לו אדוני מחסרון ידיעה או מצד שהסוד עמוק ואני איני כדאי ואמר לי בני כל כך הסוד גדול עד שנעלם ממני, ואמרתי לו תמה אני עליך איך יש לך מנוחה אחר שנעלם ממך הסוד הזה ואמר לי במה שלא אוכל להשיג איך אדאג עליו ואמרתי לו אדוני אם אתה חשוב ונכבד לפני השם בקש ממנו ויודיעך ואמר לי איני כדאי ואיני משיג בזה, ועוד אמר לי כדבריך יש לאל ידך. ואמרתי לו ב"ה יש לאל ידי. וקראתי אל ה' וגזר ובא אלי אליהו ז"ל במעמד הננס ואמר לנו השלום אל רבנן וענה הננס בבהלה שלום למרנן ורבנן מאן אתה ושחקתי על שאלתו. וקודם ענות אליהו ז"ל עניתיו אני וא"ל הוא אדונינו אליהו ז"ל אשר שלחהו ה' להאיר עינינו בתדשא הארץ ומיד רץ הננס ויפול על פניו וישתחו לו אפים ארצה ואמר לו אליהו ז"ל מי שרי למיעבד הכי, ואמרתי לו אני שרי ושרי שכן יהושע השתחווה למלאך, ואמר אליהו הדין עמך מאחר שפשט צורת מלאך ולבש צורת אדם שרי ושרי ועדיין פני הננס ארצה עד שהקימו אליהו ז"ל ועמד ברעדה גדולה ואמר אדוני ברוך שזיכני וראיתי את פניך ועניתיו מה זה התימא עמך שתוק ונקשיב מה ישיב תדשא הארץ. מיד התחיל ואמר כתיב והולידה והצמיחה מאן הוא בעלה אלא כך היא אחר שהארץ היא כ"י ששתתה מימי הבינה ומימי החסד הולידה והצמיחה צמחים הם המלאכים הקדושים והטהורים, וזהו תדשא הארץ. ועוד אמר כי המים העליונים שמורים וסתומים ובאים בסבות והסבות בגזירת המקום שמשפיעים בארץ והארץ משפעת במה שלמטה ממנה, וזהו מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, א"ל אדוני האי בהמה מאי הוא. א"ל זאת הבהמה רועה על אלף הרים שמגדלים לה בכל יום ההוא חציר וזהו שנאמר הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל, ומלת עשב אילין אופנים וחיות וכרובים שבשעה שבני אדם מסדרים להשתחוות לפני הקב"ה בקרבנות ובתפלה שזו היא עבודת האדם אז כל אותן אופנים וחיות וכרובים מתקנן תקונייהו וזהו ועשב לעבודת האדם, וכשהם מתוקנים מעבודת אדם אז משפיעים מזונות לעלמא זהו שנאמר להוציא לחם מן הארץ. ועשב נקרא זרע כל מה שמתקנים בני אדם לאופנים וחיות וכרובים מן הארץ בקרבנותיהם ובתפלותיהם כולם להוציא עליהם מההוא ארץ מזון להאי עלמא ויתברכו בני אדם מבריכה העליונה. א"כ העשב מזריע זרע. א"ל אדונינו אחר שזכינו לשמוע מפיך הכוונות האלו באר לנו כל הפסוקים. מהו עץ פרי, א"ל עץ הוא יסוד, עץ יהו"ה במדתו י' פעמים ה', ה' פעמים י', ו' פעמים ה', ה' פעמים ו', עולה ע"ץ. פרי הוא כ"י עושה פרי שהפרי האציל הפרי ר"ל היסוד הוא פרי של ת"ת והאציל פרי אחר הוא כ"י, זהו פרי עושה פרי, וגם היא אפיקת אותן כרובים ותימורות, מאי תימורות אילין אינון העולים בעשן הקרבן ומיתתקנין בהאי ונקראים תמורות עשן, וכולם עומדים וקיימים בתיקונייהו בעבודת האדם משא"כ בחציר דהא איתתקן למיכל דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל. ראה והבן פרי שהוא היסוד עושה פרי שהוא כ"י הרי זכר ונקבה. וראה והבן זהו בהמה הרבוץ בהררי אלף בכל יום ויום אלף הרים מרעין אותה ובלילה היו צצין מאליהם כאלו לא נגע בהם שנאמר בול הרים ישאו לו. והנה בפי' שהארץ העליונה אצילות הדשא והעשב הוא המזריע זרע למינהו שכ"י גם היא מאצלת כמו שהיסוד מאציל. א"ל אדוני יכתוב זרע בו על הארץ ולא יכתוב אשר ויכתוב זרע ויחסר הו'. א"ל אשר מאשר הזרע בכולם ו' יתר זרע הו' שהוא ת"ת ישראל הוא שנאמר כי זרע השלום הוא ת"ת ישראל שהוא זרע השלום שהוא היסוד, ור"ל זרע ו' בו על הארץ אותו הזרע הבא אליו מזרע הו' משליכו בארץ. וראה והבן שכשם שהוא מזריע בארץ אשר היא בת זוגו כן בשר ודם שהוא דוגמא עליונה אין לו רשות להוציא זרעו כי אם בבת זוגו ושאינה בת זוגו הדרה בביתו קרינן ביה זרע לבטלה. ותוצא הארץ ר"ל האצילה הארץ היא כ"י. דשא עשב בגזירת הגוזר היא הבינה שעשב היא המזריע זרע. ועץ עושה פרי ולא אמר ועץ פרי, א"ל היינו עץ הוא היסוד שהאציל לפרי היא כ"י, א"ל אדונינו בציווי אמר עץ פרי עושה פרי וכאן אמר ועץ עושה פרי ולא אמר ועץ פרי, א"ל היינו ועץ שבא הו' במקום הת"ת שהאציל העץ, והעץ האציל הפרי אשר זרעו בו אשר זרע הו' בו וירא אלהים היא הבינה כי טוב כי הוא הו' טוב משך הו' ור"ל ראויים הם להיותם שדרה ולקבל דרך האמצעית זהו וירא שמלת ויר"א מתהפך ראו"י. א"ל אדונינו ותוצא הארץ החול"ם של תי"ו מלא בו' עשה פרי חול"ם הע' חסר ו', ולמה כל זה. א"ל ותוצא הת' רומז לכנסת ישראל ב' ווי"ן נגלה ונסתר שמשניהם נאצלה התי"ו ושלשתן מן הצדיק הרומז בבינה והיא אם הבנים, הצ' מן הא' הוא כתר עליון. ואלו עשה הע' רומז ליסוד והה' רומז לעטרה והש' רומז בבינה והנה אם הבנים בין הע' הוא היסוד ובין הה' הוא כ"י ואע"פ שהארץ מאצלת והעץ מאציל כח אצילותם מן הא' הוא החול"ם ולכן עשה ותוצא בחול"ם: