ספר הפליאה/שפד
ד"ה ודע ר' שגם נדב ואביהוא לא
עריכהודע ר' שגם נדב ואביהוא לא כיוונו בהקריבם רק לעטרה ועשאוה זרה כי הקרבן צריך שיהיה אשה ריח ניחוח לה' והם שמו הקטורת עליה לבד ולא עליהם להרמיז בשניהם כדין הקרבנות כולם כמו שנאמר בקרח ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת ובני אהרן לא עשו כן, אז ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וזה במקומו אבאר בעז"ה. וגם הקיצוץ הוא שאמרו ומאז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל ומלת למלאכת הוא חסר א' כזה למלכת ונקרא בא' לרמז לך שהיו משתדלים בכשפים למערכת השמים והיו מקטרים להם וכתיב חסר א' לרמוז לעטרה שהיא מלכות שמים והנה קיצצו דמשמע מדבריהם קודם כשופם היו משתדלין בה לבדה והיו מכוונים לה לבדה, והנה כוונתם ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים שהיא העטרה חסרנו כל ומלת כל רומז אליה שגם היא נקראת כל, וחסרנו ממנה ואע"פ שאדם ודור הפלגה ונדב ואביהוא כל כוונתם היה לכבד את השם הנכבד ואפ"ה נענשו מטעם שהמעיטו כבוד המשלח הוא ת"ת ישראל בעשותם רוב כבוד לשליח, ומצד רבוי הכבוד נראה שהכל תלוי בשליח ואין הדבר כן שהרי קיום העולם בגזירת והוא ימשול בך, ואתה נותן לה הכח מצד עצמה ואין לה, ובראות הת"ת כן יסלק שפע הרחמים ממנה וכשיסתלק המינקת נרדית כענין המכעיסים אותי שלא להשפיע על פני, ואחר שגרמו זה ס"ם תנ"י וניעו"ר ולילי"ת מרקדים ושמחים ונותן כח ורשות להשחית מצד שלשתן כי זה אוהבים הם שכל מין אוהב את מינו ושונא הפכו וע"כ אינו מבחין בין טוב לרע כענין שנאמר ואתם לא תצאו איש וגו' מצד המשחית שירד להשחית במצרים, וכן הדבר בדור המבול שאמר לנח לצאת מעין המשחית ולהכנס בתיבה והשאר פגעה בו מדת הדין הקשה עליהם ונשחתו כולם כי הראו בדרכם שלא ידע אל מה עשו, ומאסו הפועלים שהם הד"ו פרצופים ושנו פעולתם וע"ז נסתלק המשלח מן האשה ומיד בא הנחש והטיל זוהמא ונשחת הכל, וע"ז אמר ויתעצב אל לבו שהיא העטרה והעצב היא סילוק הרחמים ורדוי המינקת, וגם יש הריסה שהוא גנאי לעטרה כענין חטא קין כי הבל אחיו הביא מבכורות צאנו ומחלבהם ועשה הקרבן יפה למה"ד שלא יקטרג ועי"ז נמשך הברכה וחיים עד העולם, אבל קין הראה בקרבנו שהביא מפרי האדמה והוא פשתן וה' אחרונה נקראת פשתן וכיון לעקור הפשתן שלא לינק ממקום שבו נתגדל, זהו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כי כוונתו שלא להרוס כלל ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ואמר קין א"כ אהרוס אני עליונים ותחתונים ע"י הריגת הבל, וקין ידע שהוא ותאומתו והבל ושתי תאומות ואדם וחוה הם שורש לחמש בנים כמו השורש לענפים וסבר שאדם וחוה לא יוציאו פירות יותר מה' פירות האלו, רק הענפים יולידו וידע שהענפים ושרשם הם ז' כנגד ז' העליונים שהוא ההיקף וחשב שאם יהרוג אחיו יחסר מן המנין העליון ג"כ ויחזור העולם לתהו ובהו, ואם לא יחזור אפשר שיצא ממנו ענף וישלים הדוגמא וקם והרגו. והנה הריסה זו גדולה מהריסות קרבנו, והוא לא ידע שהבל בא משמיטת החסד ונסהו הקב"ה והציץ למעלה ממה שהיה ראוי ונתחייב הריגה ע"י קין, וקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והוא ניצוץ ממנו ולא ישא אלהים נפש לישאנה ממקומה ולהשחיתה לגמרי מפני עונה וחטאתה וגלגל את הבל בביתו באביו או באמו וז"ש כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, וזהו שת שממנו הושתת העולם ונתבטל מחשבתו של קין. והנה קין חטא בשנים א' בקרבן וא' הריגת אחיו. ועוד יש הריסה שהוא גנאי כענין הריסות המרגלים שאמרו כי חזק הוא ממנו ואין כח בשליח. ועוד יש הריסה והוא קלה מכולם והוא חטא של משה ואהרן בהכותם בצור כצור פעמים ולא בא להם השפע ההוא בעבור ישראל שהיו טועים בהכאה פעם אחת שכל הכח הוא בשליח כשליח ולא במשלחו ולא בהסכמת משלחו, וכדי שלא יבואו בזה לטעות ומשה ואהרן הגורמים הוצרכו עוד להכות פעם אחת נגד הת"ת להודיעם שהכל תלוי במשלחו והם שבו ואמרו א"כ אין לה כח לעשות נס על ידה בזה חטאו משה ואהרן הוא שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני כי היה להם להראות לישראל שיש כח לעשות נס על ידה הנה שלא חשבו שום מחשבה רעה אפ"ה חטאו. וראה והבן שגם אחר סמך על רוב חכמתו וטעה גם בעטרה שראה מט"ט יושב ומקוה מתי יחזרו ישראל בתשובה ואמר מאי האי מדה"ד אינו פועלת אותם בדין אבל היא יושבת ברחמים ומתי יחזרו ואמר א"כ שתי רשויות הם והנה עשה מרשות אחת שתי רשויות, וגם יש הריסה גדולה במי שכופר בתורה שבע"פ והנה הכחיש לגמרי בפועל האחד ומודה בפועל הראשון והוא הנקרא תורה שבכתב ואינו מושג אלא ע"י פועל הב' הנקרא תורה שבע"פ שהיא מבארת. וראה והבן שמשנה תורה רומז בעטרה ועטרה עשאתו שליח למשה בינה ובין בני ישראל ולעולם משה ידבר בשם המשלחו. וראה והבן שהתלמוד מבאר כח דקדוקי המצות למשיג על דקדוקיו. א"כ תורה שבכתב ותורה שבע"פ ענינם אחד ולא אפשר זה בלא זה והם היחוד, והכופר בתורה שבע"פ שהוא היחוד כופר ביחודו והוא הוא כקוצץ בנטיעות שמחשבתו רעה וכופר בהיחוד. וגם אותו האי"ש הרס כי זקף לבינה והשתחוה לה והיא העטרה הנקרא לבינה והוא לקחה לעצמו והמשילה לאלהים אחרים כדי להפיק רצונו בכשפים הנעשים מכוחות הטומאה ע"י שדים והמזלות וכוכבים, ונתעוררו חכמים לומר שנידון בצואה רותחת כי בצואה רותחת נתעסק בכשפיו כדרך שאמרו בבלעם שנידון בשכבת זרע רותחת שגם זה נתעסק בכשפיו ע"י זרע רותחת שענין כשפים צריכין לאלו ומיד רוח הטומאה שורה עליו הוא שאמר באחיזת העינים האוחזים העינים שמעביר שבעה מיני זרע זכר על עיניו, והנה באמת שהעובד לכוכבים ומזלות ולשדים הוא הוא ההורס ומבזה את קונו שעי"ז מביא האש ועל כן חייבים מיתה שהעטרה מתקנאת לעושים אותה אלהים אחרים, וביותר בישראל ובפשעכם שולחה אמכם. וגם ירבעם חטא כי עשה שני עגלים נגד הקשה והרפה ששור נקראים גם שניהם. וכוונתו היה לחלוק המלכות לשנים ולעשותם שני מלכיות אחת לה' ראשונות עד הפחד ואחת לה' אחרונות עד העטרה וכשם שאלו נחלק כן תחלוק מלכות בית דוד כי מלכותא דארעא כעין מלכות דרקיע ועל שהיו מישראל מי שידעו שעתיד מלכות בית דוד לחלוק נשבעו לו וכדי שלא יעברו משבועתם עשה ענין ע"ז כי כמה מישראל טעו אחרי מעשיו הרעים שכשנשבעו לו הם סברו על המלכות שאלו היה מפרש להם ע"ז לא היו נשבעים לו ורצו לצאת מהשבועה והראה להם חותמות השבועה שעל כל מה שיעשה יסכימו אפי' על ע"ז זהו שאמרו ירבעם חטא והחטיא את הרבים. והנה כוונתו היה להרוס בין ה' לה' ולא תאמר שאין הריסה אלא באחרונה כי אין הדבר כן כי הריסה נופל על כל אחד מהעשר אם תעשהו כח בפני עצמו, ובכלל כל אלו ההריסות צריך האדם להזהר בדעתו שלא לדבר דברים שאינם, וכל אלו יתבאר במקומם בעז"ה ואין כאן מקומם בדברי פיות אך במשפטים ישרים ותורת אמת: