ספר הפליאה/רג
ד"ה הידעת עת לדת יעלי סלע עריכה
הידעת עת לדת יעלי סלע וחולל אילות תשמור, ר"ל יעלי הוא תיש הבר ושמו דישן בלשון התורה אקו ודישון תרגומו יעלי הוא תיש הבר והוא בכלל פני אריה, ארז"ל בשעה שכורעת ללדת הקב"ה מזמין לה דרקון ומכישה ברחמה ומיד יולדת ואם יקדים הדרקון רגע אחד או אם יאחר רגע אחד אינה יכולה להתקיים מפני כי רחמה צר ואין הולד יכול לצאת ומתוך שמכישה הדרקון ברחמה נפתח ויולדת מיד וכאשר תצטער היעלי ללדת תשמור עת לדתה ר"ל עד שתבוא רפואה במה שתלד, וצריך אתה להבין כי צער לידה הוא אחת מן עשר קללות שנתקללה חוה הוא שנאמר בעצב תלדי בנים. ובזמן שאכלה חוה מעץ הדעת האכילה היא מאותו עץ הדעת לכל חי חוץ מעוף אחד ששמו חול שנאמר כחול ארבה ימים ולכן כולם נתקללו בקללה בצער לידה ובמיתה האמורה. כל מין ממין חיה משתנה זמן עיבורו מחבירו וזמן עיבור של כל אחד מהם הוא זמן להתחלף בדין בני חילוף, ר"ל הבהמה מתעברת עיבור י"ב חודש ואם תתחלף באשה תתעבר ט' חדשים וכן אשה בבהמה וכן כל מין ומין, אמנם האשה של אדה"ר כוונה דעתה לכל חי והסכימו כולם וע"כ נעשה כמשפטה, אך החול הנה נאחז ממיכאל אשר הוא נאחז מחסד עולם הנקרא הוי"ה, והראייה, חו"ל בגימ' מ"ד והוא חשבון יו"ד ה"א ו"ו ה"א וע"כ הוא חי לעולם כי לא נגזרה בו מיתה. וגם אומר לך ענין אחר כי בעת לידת יעלי סלע הוא זמן שלות הנפשות והם שבעה מיני חיות טהורות. איל הוא העטרה. וצבי הוא יסוד. ויחמור הוא נצח. ואקו הוא הוד. ודישון הוא תפארת. ותאו הוא חסד. וזמר הוא גבורה, ודישון שהוא הת"ת יעלי סלע שהיא העטרה תמורת צבי ודישון שהוא יסוד ותפארת אצר ודישן, כי דישון בני יעקב ואצר ודישן בני עשו. ודרקון המכישה את היעלי סלע מכח יהי דן נחש עלי דרך ר"ל כשהנחש מכישה העטרה שהנחש מכח דן שהוא הדין אז העטרה משלחת הנפשות אלינו ע"י דין שדן אותה לשלוח זהו על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת, וזהו מה שאמר וחולל אילות תשמור והנה הלידה בכח ה' כי הוא המתיר חבלי לידה וילדה. וצריך אתה להבין כי באותו רגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה נשלמת למעלה ומשתלחות מן המלכות אל פני אדם ובעת שהנשמה משתלחת היא משתלחת לא' בי"ב שבטים ותסובב על שם י"ב משם תקבל כל העתידות לבא עליו, ולפיכך ראוי לך לדעת מהו זה שארז"ל שנוטל המלאך הזרע בידו והולך לפני השם ואמר לו ולד זה מה תהא עליו עני או עשיר גבור או חלש, ואלו צדיק ורשע לא קאמר ולכאורה אין מובן בני זה המימרא שהמלאך נוטל הזרע בידו, והיותר רע שמוליכו לפני השם והלא השם הזהיר את ישראל במתן תורה מן הזרע הדא דכתיב אל תגשו אל אשה ואיך יתכן, אבל הכוונה והסוד הוא כך כי המלאך היא העטרה הנקראת מלאך כענין הכתוב הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך, והזרע היא נפש הנשלחת מן העטרה בדין וקודם ההשתלחות נוטלת רשות ממי שלמעלה ממנה ואומרת אמת כי בדין אני שולחה מ"מ מה תהא עלי, ואלו צדיק ורשע לא קאמר מטעם כי היא אפשרי ביכולת ולא בידיעה וא"כ יודעת על העשיר ועל העני ועל הגבור ועל החלש. ואלו על צדיק ורשע אף כי קדמה ידיעתה אין לאומרה כי אין בידה למנוע, וא"כ המיילד בשם ר"ל ע"י קמיע למקשה לילד ומולידה הקמיע קודם זמנה תדע ותבין כי פעמים הורג שתי נפשות, היולדת ובעל הקמיע ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו, ואלהים יבקש את דם הנולד מיד בעל הקמיע המשל בזה כי עובר זה ראוי להוליד במילוי הירח שעטרה מלאה בנשיאתה בשם יו"ד ה"א וא"ו ה"א ובא המשביע והולידה טרם שנתמלאה הלבנה הנה הולד ההוא שנולד נולד בזמן ביטול כח הויותו ומת בימים מועטים, ודמו מיד זה הרשע והרוצח יבקש אלהים כי ביטל גזירת יוצרו והמית הנפש ההוא והולידו בלא זמנו וגרם לו ליקח ממון שאינו שלו ולישא אשה שאינו שלו. וזה תדע ששינה עליו כל סדרי בראשית. חולל אילות תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה ר"ל כאשר תצטער העטרה האיל"ה ללדת אז תספור ירחים למפרע ותדע מתי ובאיזה מעלה מן המעלות התחיל להתחבר.
וזה סדר המנין: דע כי האשה אינה יולדת אלא למספר הריו"ן או למספר עיבו"ר והם רע"א ימים ורפ"ח ימים ורכ"א ימים וסימנם חסר לידה מן רע"א וישאר רכ"א, ולכן בעת שתצטער האשה ותשב על המשבר תמנה מאותו עת רכ"א ימים למפרע ותראה אם היא השעה המיוחסת לבינה תדע ממנה זמן הלידה אם היא חודש שביעי ואם לא טבלה בעת ההיא אלא חודש או ב' חדשים מקודם תמנה למפרע רע"א ימים ואם בעת ההיא ג"כ לא טבלה ושמשה מטתה תמנה למספר רפ"ח, והטעם בזה שלפי שכח הבינה היא לעצור ולהקריש ולפיכך כל המתעברים צריכים ממשלת הבינה כדי לעצור הטיפה ברחם עד שלא תפליטנו, וכח זה יקרא כה"ת לפי שהוא מקריש ועוצר ומייבש והוא מלשון כהתה עיני. ועתה בני נדבר בפני נשר: