ספר הפליאה/שנא
ד"ה וראה והבן איך צוה הקב"ה על
עריכהוראה והבן איך צוה הקב"ה על תורה שבכתב ע"י תורה שבע"פ כדי שלא יהיה פירוד ביניהם וכל התורה שבע"פ בהן ולאו שהוא רומז בכתב ובע"פ שהם הן ולאו ושמע עתה הצווי. כתיב והיו הדברים האלה, מדהוה ליה למכתב והיו הדברים וכתיב האלה לומר לך דברים נגד תורה שבכתב שמלת דברים רומזים בתורה שבכתב הנקרא אמת, וכתיב ראש דברך אמת. ומלת האלה רומז לתורה שבע"פ שהוא דינים, והדינים מורים קושי, ואלה הוא שדה תפוחים. ומהו תורה שבע"פ הוא המשנה זהו שנאמר בסמוך לו ושננתם לבניך בכל המקומות נאמר ולמדתם אותם ודברת בם וכאן ושננתם אלא לומר הדברים יתבארו על ידי האלה, ומהו האלה הוא משנה זהו ושננתם, ועל שמשתמשין למעלה במלת תנן שכן שינ"ן במ"ק תנ"ן ע"כ לא אמרו במקום תנן שינן שהוא מלשון מקרא ותורגמן ידע האמת ותירגם ושננתם ותנינן שכן התרגום בסיני ניתן, ואין לומר א"כ למה החליפו מלת שינן בתנן גם במתיבתא דרקיע כי תנן הוא לשון שמורים האותיות בתורה שבכתב ובדינים קטנים וקשים זהו ת' אחד לפחד ונ' אחד לשכינה ונ' פשוט לת"ת שזהו אמר יתרו כל דבר הקשה יביאו אל משה ודבר הקטן ישפוטו הם. וגם אין להקשות א"כ יתן המשנה למשה בזה הלשון במקום ושיננתם ותננתם לבניך כי אם היה ניתן למשה בזה הלשון היו מבטלין התורה והמשנה ולא היה קיום בהם כי מלת תנן מורה עשן ר"ל עלה עשן באפו כי גם תורה שבכתב שהוא הן' היה שב להכרית שהיה מתנקם ע"י עשן אפו כענין שנאמר הניחה לי ויחר אפי, אבל מלת שינן הוא האב והאם הבן והבת שהשי"ן היא האם והיו"ד הוא האב הנו"ן היא הבת והן' פשוטה הוא הבן. וראה שלא הניחו האבות את הבנים ביד הדין להפסד לגמרי מ"מ מיסרם וע"כ באו השני נוני"ן כפופים. ודע אתה הרבי השמן המתפאר בדיניך הרעים והמקולקלים שמכאן אנו מקובלים שמימות משה ואילך לא זזו ישראל אלא קורין דברי תורה ושונים דברי משנה שאלו צריכין לאלו ואלו צריכים לאלו שהמשנה צריכה שפע וברכה מהתורה והתורה צריכה המשנה לפעול פעולתה ולקבל השפעתה ואם לא תלמוד תורה ומשנה כחדא מה לך חיים טוב מותך מחייך, וכאשר מלאת כריסך צריך אתה לדעת שרשם ועקרם ועניינם כי בלאו הכי בחושך תלך ע"ד הכסיל בחשך הולך, ואם תאמר מה לי למשנה ולדברי תורה השמר לך והזהר ברוחך שלא מצינו בכל התורה עיקר מהדינים רק בואלה המשפטים והיכן הם דיני קרקעות והיכן הם דיני כסף וזהב והיכן הם דיני מטלטלים כל אחד ואחד בפני עצמו ויודע אני שמתוך שטותך וגאותך אתה אוהב שיקראו לך רבי תוכל להשיב לי ולומר נסמך על דעת בני אדם ואינך יודע שתשובתך בצדך שאם כדבריך נמצאת תורה אחת שנעשית אלף תורות ורחמנא צועקת תורה אחת. וצא ולמד מאלעזר הכהן זאת חקת התורה וגו' אך את הזהב וגו' ואם תחזור על הפרשה זו אי אתה מוצא בכל התורה כולה הא למדת שבע"פ היה עמהם, וכן אתה מוצא ממעשה פנחס שהרג את זימרי ואת המדינית ולא אסר הכתוב אלא בנות ז' עממין לבד וא"כ למה הרגה. ודע שאחר שנשא משרע"ה את ציפורה נאסרה המדינית, וראה והבן שמשה שלא באיסור נשאה. וגם זה תדע באמת שקבלה בידינו שלא בא משה עליה עד שנתגיירה ציפורה. ויש להקשות מה ראה משה ולא הרחיק עצמו מן הכיעור וכי נפסדו בנות ישראל להודיע למצרים ולשלוח לו אשה אבל נשא את צפורה וטעה אחריו זמרי, הלא תראה כשבא זמרי על כזבי תפשה בבלוריתה והביאה לפני משה ואמר לו בן עמרם זו אסורה או מותרת ולא הספיק משה להשיב אלא אמר לו מיד וא"ת אסורה בת יתרו מי התירה לך כי זו מדינית וזו מדינית ובאותה שעה נעלמה הלכה ממשה עד שאמר לו פנחס אחי אבא לא כך למדתני ברדתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעים בו עד שאמר לו משה קריינא דאגרתא להוי פרוונקא ומיד וירא פנחס בן אלעזר וגו'. ומי גרם כל זה לא משה שנשא המדינית, וגם מפני מה נעלמה הלכה זו ממשה ונהי שנעלם ממנו כל הבועל ארמית קנאין פוגעים בו מ"מ ימשיכנו בדברים ויאמר לי ניתנה תורה ונתחדשה הלכה, ועוד יאמר אני גיירתיה ושמא ישוב בזאת הפעם בתשובה ומקבל שבים ה', ודע שמה שנשא משה המדינית עשה כדין וע"פ הדיבור. ודע שכל מלך ומושיע צריך שיהא מלך שלם כדוגמא עליונה שכן מלך עליון כל השלשלאות נאחזים ממנו. והנה יתרו הוא שר חיצוני ולו ז' בנות הפך ההיקף והיה כולו חיצון ואי לאו שקלקלו משה בניינו הקשה בלקחו מבנותיו היה מתחזק שר מצרים וגם להיות נאחז ממנו צד החיצון ולהגביר כחו על כח החיצון ע"י שהוא מושל בה כענין והוא ימשול בך ולהיות כח החיצון מתפרנס ממנו כמו שהוא למעלה. צא ולמד משמשון שבא להושיע את ישראל וכתיב כי היא ישרה בעיני. כי הכיר בה שהיא חזקה בכחה ורצה למשול בה וזהו והם לא ידעו כי מאת ה' היתה זאת. וראה והבן ממלך דוד ושאול בעבור שדוד היה מבפנים וכח חיצון היא מואבית והיה מושל בה זקנו ומאותו השורש היה יורד והיה דוגמה העליונה ולכן בכל מקום שהיה הולך היה כובש ומתנקם מה שאין כן בשאול, ומה שנעלם ממנו הלכה בעבור שזמרי הכניס טומאה בהיכל ומדתו של משה הוא הנצח ונתמלא רוגז וחימה ונסתם המשנה מן האש ולא ידע משה, אבל פנחס זכר ואמר למשה שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו שהרי אינו מוכרח בזה אם לא שיהיה מלך ומושיע את ישראל ובלא"ה מכניס טומאה בהיכל וקנאין הוא הדין הרפה פוגע בו ואגב אותו נזוקין גם אחרים ע"כ אמר לו משה אמת אמרת ואתה הבא מאותו צד של קנאה תהיה מקנא וזהו קריינא דאגרתא וגו' ומצד הקושי שלך תוכל להשיב לי ולומר שלא כהלכה עשה וכדי שלא תאמר זה אמר אח"כ פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי, וא"ת הוראת שעה היתה ואין שם משפט ברור ולא עמדו בדין לראות אם הדין הוא כך וכדי שלא תאמר גם את זה כתיב ויעמוד פינחס ויפלל ולהלן הוא אומר ונתן בפלילים ללמדך שהדבר בדין וכדין עשה מה שעשה. ואם יש לך עינים תלמד מכאן שהתורה שבעל פה היתה עמהם. והעד השני כתיב גבי דוד וישימיה לחוק ולמשפט משמע שהיה להם תורה שבעל פה, והעד הג' כי על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום הדבר כתיב גבי יורם השיב את כל אשר לה ואת כל תבואות השדה והיינו שאמרו הדרא ארעא והדרא פירא הא למדת מכל אלה שתורה שבע"פ היה עמהם והרבה כאלו אין סוף ודי לך באלו ותלמוד שבכ"מ שהם משנה עמהם וזהו שכתב שם אני: