ספר הפליאה/שמ
ד"ה וראה עתה והבן שתרי"ג מצות עריכה
וראה עתה והבן שתרי"ג מצות כולם שמעו בהר סיני בכלל עשרת הדברים כ"א בפרטיו ודקדוקיו בכל הצורך ומלאו שמעו עשה ומעשה שמעו לאו להודיעך שכולם אחוזים זה בזה זהו שארז"ל זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ולא אוזן יכולה לשמוע. שכוונתם לשמוע בקול אחד שני דברים זה הפך זה עשה ולא תעשה וזה א"א לבשר ודם לאומרו ולשמוע, ובאו מ"ע רמ"ח להזהיר אברי האדם שהם רמ"ח בדרך הישר והטוב לקדשם ולטהרם וללבנם ולבררם להדמות ליוצרו, ומצות ל"ת שס"ה להרחיק ולמנוע מן הדרך הרע וממדות המגונים ובזה יהיה הגוף והנשמה בדרך אחד ובהסכמה אחת. ודע והבן שזה אני יודע מאבי ז"ל שפיו כפי השכינה בתורת משה ע"ה שהתורה ברורה כולה אמורה מפי הגבורה ואין בה אות ונקודה ועוקץ וניקוד וטעם שלא לצורך וכולה בנין אלהים חצובה בשמו של הקב"ה ואין הפרש בין ותמנע היתה פלגש ובין אלוף מגדיאל ובין עשרת הדברים ובין שמע ישראל והמחסר ממנה אות אחד כאלו החסיר שם שלם ועולם מלא רק צריך לספור האותיות והתיבות החסירים ויתירות וכתיב ולא קרי, וקרי ולא כתיב אותיות גדולות וקטנות, וזה יהיה נטוע בלבך וחקוק בקרבך וישמור כל אדם מלומר שעזרא הוסיף אותיות מלבו בהעתיקו אפי' אות א' ונקודה וטעם שזה כפירה גמורה וע"ז אמרז"ל בפ' חלק האומר אין תורה מן השמים או פסוק זה משה מפי עצמו אמר זה כי דבר ה' בזה וי לנפשיה האומר זה, ולפי שהמצות הם גופי התורה הקדושה הרי העוסק בהם מטהר ומתקדש והוא קדוש ודבוק בקדוש וע"כ יש לזהר האדם שלא יטמא את נפשו בשום צד המטמא, וראה כמה הזהירה התורה שאסרה לנו מפריס פרסה ולא יגר או יגר ולא מפריס ולא מפריס ולא יגר ומי לא ירום קולו בשמים ע"ז לאמר מה איכפת לן אי לא יפריס אי לא יגר הלא בשר רך וטוב לבן ושמן הוא והאוכלים אותם אנו רואים שאין ניזוקין ממנו ולא נחלשים ואם מפני שהוא בשר יאסור לנו כל בשר שבעולם. אך הכוונה הוא כך יש מהם שאצילותם מכוחות הטומאה והם נקראים ערלה ויש מהם מקליפי ערלה והנאצלים מן הערלה יש להם מעלה א' או מפריס או יגר והנאצל מקליפי ערלה לא מפריס ולא יגר כי הערלה נאחז מן ההקף וקליפי ערלה נאחזים חוץ להיקף, והבהמות הטהורות מפריסי פרסה כי מוכרח הוא להעיד בצינורות ולהעלות גרה כענין צדיק חונן ונותן ואינו כובש המאכל במיעיו וישראל הקדושים והטהורים אוכלים מן הבאים בטהרה כי אנשי רשע הרבה מינים הם מהם שוכנים בבהמות הטהורות ומהם שוכנים בטומאות הערלה ובקליפי ערלה והעד שאינו מפריס כי הוא חיצון וע"כ האוכלו אוכל כלי שנשתמש בה נפש טמאה, אך הבהמה הטהורה אם יודע שיש תיקון בהנאתה ובאכילתה יאכלנו ואם לאו למה יאכל נפש אביו או קרובו ויוליכנו ע"י אכילתו חוץ ממשפחתו ומבית אביה והוא יתן הדין במקומו וגם למה ישלח ידו לעשות לה דין שלא כמשפט כי אוכלים אותה טובים ורעים ולכן משוך ידך מזה. וראה כמה חששו חז"ל בדברים אלו והוא שארז"ל בדרך משא ומתן והוא כולה רמז וסוד וז"ל בהמה טהורה שילדה כעין בהמה טמאה מותר באכילה ובהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסורה באכילה, ראה בעיניך הטהור הולך בטמא והטמא בא בטהור ונשאו ונתנו בדבר ואמרו שהבא מן הטהור טהור והבא מן הטמא טמא, רבונא דכולא עלמא למה לא ניזיל בתר דידיה שהרי אנו רואים שאינה מעלה גרה וצורתה צורת חזיר ואף כי נולדה מרחלה לא נאכל אותה שהתורה אסרה בפירוש ואתה מתירה וגם אם אנו רואים צורתו צורת צאן והוא מעלה גרה ומפריס פרסה וטוב ושמן והתורה התירתו ולמה תאסור אותו מצד אמו וכי את אמו אנו אוכלים אמו טמאה ותעמוד בטומאה וזה טהור ונאכלנו שומו שמים על זאת טמא הבא מן הטהור הוא כלו זרע טמא וכח טמא ולמה נאכל אותו וא"כ שאתה מתירו מכח האם אם גבר כח אמו למה לא נולד כאמו אלא ע"כ שאביו גבר ולכן נולד כצורתו ואפ"ה אתה מתירו כ"ש טהור הבא מן הטמא שיהא מותר שהרי כח אביו גבר ודומה לאביו וא"כ או שניהם תתיר בחמס או שניהם תאסור בעול, ואיני אומר דבר אליבא דמ"ד שהטמא אינו מתעבר מטהור וטהור אינו מתעבר מטמא ולא דקה מגסה ולא גסה מדקה ולא בהמה מחיה ולא חיה מבהמה והכוי בריה בפ"ע הוא כי הוא סובר טמא הבא מטהור אביו ואמו טהורים אלא שבא ענף שלא ממינם ונטהר עמהם וכן טהור הבא מטמא אביו ואמו טמאין אלא שבא ענף ממין אחר ונטמא עמהם ועל שניהם קיש קיש קריה ואין כאן אלא דמיון פועל ולא אביו מין אחר ולא אמו מין אחר אלא הנפש ההוא אע"פ שבא ממין טהור נלבשה בלבושה הראשון והשגתו השגה אמיתית ומי ידבר בהשגתו, אלא אומר אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה ודייק לומר את זה דווקא לא תאכלו אבל אתה אוכל דבר הבא ממעלי גרה וממפריסי פרסה אע"פ שאין בו סימן ואיזה זה טמא הבא מטהור וקרא מסייעו שאומר בגמל טמא הוא, הוא טמא אבל טמא הנולד מטהור אינו טמא ולמה לא יהיה טמא והלא אביו הוא טמא ואמו טהורה ולמה יגרר אחר אמו ולא אחרי אביו אלא כמו שאמרתי שאין הטמא מתעבר מן הטהור וכו', וא"ל איך אמר זה הנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא במתיבתא דרקיע הכי אמרו כאלו עבורו מן הטמא ואלו סברו שעבורו מן הטמא ונשאו ונתנו וביררו שאין מקבל הריון אלא ממינו ודווקא כענין זה התירה התורה כי מקבל שבים ה' אבל טמא כל היוצא ממנו טמא וטהור כל היוצא ממנו טהור, והדין נותן אחר שהטמא הוא חיצון וזה הטהור נטמא בעבירה ונגרש ממקומו ובהמה טהורה הטהור בטהור שהבא הטמא ושכן במעון הטמא למה יבוא הטהור לטמאות נפשו ממנו עד שהחמירו אף במי רגליהם ונשאו ונתנו בדבר זה ואף שנראה מדבריהם שמבקשין היתר אפ"ה אין הכוונה הוא כך שיוצא מן הטמא טמא רק להראות חומר הנפש החוטאת אע"פ שנראין הדברים להיות חלק מהם טהור אפ"ה אין תקנה מצד פשעה וחטאתה. רק בהסתלק משם: