ספר הפליאה/שלז
ד"ה כבד את אביך ואת אמך
עריכהכבד את אביך ואת אמך היינו מ"ע של כבודו של הקב"ה ושכינת עוזו כמו שנאמר גוזל אביו ואמו ואין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כ"י, וכבודו של מקום הוא לעסוק בתורה ולקיים מצותיו וכשאתה בוזה ומבטל תורתו זהו הפך כבודו וראה מה אתה עושה. ובכלל הכבוד שלא לאבד את בהמ"ק וגם בתי כנסיות ובתי מדרשות כי אבודם פוגמים בדוגמתם. ולא לבנות המזבח מאבני גזית שנאמר כי חרבך הנפת עליה וגו'. והחרב אינו דין שימצא במזבח שזה מאריך ימים וזה מקצר, ובכללו שלא למחוק אות מהשם ולא לאבד כתבי הקודש כי הם קיום העולם וכליו של הקב"ה ולא להשבית שמירות סביב המקדש כדי שישמרהו למעלה. ולא יכנוס כהן בהיכל בכל עת משום לא תחסום. ולא יכנוס בעל מום מן המזבח ולפנים שאין מומין במזבח שנאמר כולך יפה רעייתי ומום אין בך ולכך הפגימה פוסלת במזבח ולא יעבוד בעל מום מן המזבח ולפנים ולכן המומין פוסלין בכהנים שאנו צריכין לנקותו ממומין. ולא יכנוס שתוי יין במקדש שהיין חריף כחרב ולא לעבוד כהן טמא שלא יטמא המזבח, ולא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו כי אין לחלוק היום לשנים, שלא יכנוס טמא בעזרה ולא יכנוס טמא במחנה לויה כי אין במחנה לויה טומאה רק אחוז מבחוץ, ולא להקטיר ולהקריב על מזבח הזהב כי אם פעם אחת בשנה לכלול הזהב עם הכסף. ולא לעשות במתכונתה של שמן המשחה הכתוב בתורה, דא"כ אתה מודה שיש שם אחר כמוהו, ולא להוציא בדי הארון כי לא יסורו ממנו ואם תסירם תשנה סדר תיקונו. ולא יזח החושן מעל האפוד כי שניהם אחד, ולא יקרע המעיל כי אין קריעה וחסרון למעלה, ולא להעלות קדשים בחוץ בתורת קרבן שאין הקדשים נקרבים בחוץ אלא בקדש, ולא להעלות בעלי מומין למזבח כי המומין בחוץ עולים. ולא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן כי הכניס מום במחשבתו. ולא להקטיר אימורי בעלי מומין לשם קרבן בין רב בין מעט. ולא לזרוק דם בעלי מומין על גבי המזבח. ולא להקריב בעל מום עובר שאף שהוא עובר מ"מ נדחה וכיון דאדחי אדחי, ולא ליתן מום בקדשים ולא להקריב קרבן תפל שאינו ראוי לאכילה שנאמר היאכל תפל מבלי מלח, ולא להקריב שאור כי הוא מורה קושי ודין ונשתנה ממראיתו, אך ביום החמשים הוא היובל הגדול הוא קודש וכל הדינין מתבטלין ואין יצר הרע אז מקריבין חמץ הוא שנאמר על שתי הלחם חמץ תאפנה, ולא להקריב דבש אף שהוא מתוק מורה דין במראיתו ומשם שהוא הקושי זב הדבש ודוגמת הענין הדבורה שעוקצת מר וקשה מקבצת הדבש דוגמת הסוד. ולא להקריב אתנן זונה ומחיר כלב ששניהם תועבה והזונה היא לילית ואתננה בחוץ ולא בפנים. וכלב הוא שנאמר מיד כלב יחידתי ומחירו קשה, ולא להמיר ולא לשנות מקרבן לקרבן כי אין להם מחצבה אחת לכל הקרבנות וגם ההמרה למה יחלוף כח בכח מ"מ והיה הוא ותמורתו יהיה קודש. ולא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד כי הוא שה תמים זכר בן שנה והוא הוציא עצמו מן הכלל, ולא יאכל אדם טמא קדשים ולא יאכל מן הקדשים שנטמאו כי הוא מורה על הטומאה שהוא ראוי בקדשים, ולא לאכול נותר ולא פיגול ולא יאכל זר תרומה כי מה לזר עם התרומה. ולא יאכילנו תושב כהן ושכיר כי זרים הם אצלו. ולא יאכל ערל תרומה שאין ערלה בקדשים וה"ה שאר קדשים, ושלא יאכל כהן טמא תרומה כי הטומאה הפך התרומה. ולא יאכל חלל קודש ולא תרומה ולא חזה ושוק וכ"א יתבאר משפטו בפנים בעז"ה. ולא תאכל מנחת כהן כי הוא המרצה ומכפר ביניהם לאביהם שבשמים וצריך קרבנו שיהיה כלול. ולא לגזוז את הקדשים ולא לעבוד בהם כי אין עובדים בקדשים, ולא לאכול בשר חטאת הנעשית לפנים ולא לאכול פסולי המוקדשים שהטיל בהם מום בכוונה, ולא לאכול מעשר שני של תירוש ודגן ויצהר חוץ לירושלים, ושלשתן ג' מצות ל"ת והטעם נאמר בפסוק למען תלמד ליראה וכו' והסוד יתבאר במקומו בע"ה. ולא לפדות בכור בהמה טהורה כי לכהן הוא, ולא למכור מעשר בהמה, ולא יאכלו הכהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה כי בעזרת המזבח ולמעלה עולים איש כמשפטו, ולא לאכול קדשים קודם זריקת דמן, ובכללו שלא לאכול פרי תבואה חדש קודם הפסח. ולא לאכול כרמל מתבואה חדשה ולא לאכול קלי מן החדש הוא שנאמר ולחם וקלי וכרמל וגו' עד הביאכם את קרבן אלהיכם הוא הכבש הבא מן העומר, ולא יאכל מעשר שני בטומאה, ולא יאכל בכורים קודם הנחתם בעזרה כי הבכורים אל העזרה באים ומשם יאכלם, ולא יאכלו באנינות מעשר שני כי הוא אינו מורה לא אנינות ולא טומאה, ולא להוציא מעשר שני על דברים שאין בהם אכילה ושתייה כי באכילתך אוכלת גם כ"י מעשר העליון, ולא לאכול טבל כי אתה אוכל דבר שאינו שלך, ולא יקח כהן גרושה זונה וחללה שנאמר כי קדוש הוא לאלהיו כי הוא איש חסד וחללה מכח העבירה וזונה מכניס הפלגשים לפנים וגרושה יונקת מכוחות הטומאה, ולא יבעול כה"ג אלמנה אפי' בקדושין מפני שמחללתו, ולא יכנוס כהן פרוע ראש למקדש כי דוחק רגלי השכינה שלא בכבוד, ולא לצאת מן העזרה בשעת העבודה כי מברך הצד החיצון, ולא יטמא כהן הדיוט לשאר מתים ולא יטמא כה"ג אפי' לקרוביו ודיני טומאות יתבאר בע"ה. ודע שטומאת המת הוא מצד סיבת המלאך המות המשחית והממית אותו שהוא נקרא יצר הרע. כאשר אמרו רז"ל הוא שטן הוא מלאך המות הוא יצה"ר שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואומר והושעתי אתכם מכל טומאותיכם, ולכן ארז"ל על ו' צדיקים ידועים שלא שלט בהם מלאך המות ואלו הם אברהם יצחק יעקב משה אהרן ומרים שנאמר בהם ע"פ ה'. ומרים שלא נאמר בה ע"פ ה' שגנאי הוא הדבר, וכשאמרו בכל רמז על השכינה שהיתה מיתתם על ידה כדכתיב כל הנקרא בשמי זהו שאמר ר"מ גדול השלום שלא ברא הקב"ה מדה יפה יותר מן השלום שנתנוהו לצדיקים בשעה שנפטרים מן העולם, ג' כיתות של מלאכי השרת מקדימין אותו בשלום הראשונה אומרת יבא שלום שנייה אומרת ינוח על משכבו. שלישית אומרת הולך נכוחו, ולא דיין לצדיקים שמיתתן בכבוד שנאמר וכבוד ה' יאספך אלא שמקלסין לפניו יבא שלום יבא שלום זהו שאמרו רז"ל משמת רבי בטלה כהונה שלא מת משום כח מכוחות הטומאה ולא היה מטמא וע"כ נתעסקו הכהנים בו, ובכלל כבוד ויראתו ב"ה שלא להעלות לרגל בחג בלא קרבן דכתיב כבד את ה' מהונך: