ספר הפליאה/ש
ד"ה שם האחד פישון הוא הסובב
עריכהשם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח ואבן השהם, ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש, ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור, והנהר הרביעי הוא פרת. שם הא' פישון הוא חסד עולם הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, החוילה הוא הפחד אשר משם נאצל הנחש שפתה את חוה והנה חוילה מגזירת חוה ושניהם מדין נחש. ופישון הוא החסד הסובב החוילה הוא הפחד כי גבוה מעל גבוה שומר ובחוילה שם הזהב שנאמר מצפון זהב יאתה זהו הנהר הראשון. והשני הוא גיחון המקבל המשכה מן החסד. והנה הפחד שהוא גיחון מקבל מן החסד שהוא פישון. והג' הוא תפארת ישראל ההולך קדמת אשור ר"ל ממזרח כ"י שהיא מעוטרת ממנו. והרביעי הוא פרת הוא כ"י. א"ל ר' מהו פישון, א"ל מלשון ריבוי שהחסד משקה כל הבנין. א"ל ר' אם תוכל להראות לי בכח שהחסד האציל הפחד ובתוכו היה בכח, א"ל ברוך שהכה אותך בעורון גדול כזה פישון הוא אותיות פ"ו ישן מלמד שבו בכח, א"ל פ"ו הפ' הוא העטרה והו' הוא ת"ת ונעשו שניהם מלה אחת פ"ו, מי הוא המחברם הוא החסד זהו פישון. ועוד תמלאהו פ"ה יו"ד שי"ן ו"ו נו"ן אותיות שניות עולה ג"ל והנה בו הדין הקשה והרפה שהג"ל רומז בעטרה ויש לו אותיות שלישית ועולים לבדם ד' פעמים יהו"ה, הם ארבעת רגלי מרכבה והיא המשקה את כולם. א"ל ידעת בני מי הוא הממית ומבקש נפש משה א"ל לא, א"ל תעלה פישון בחשבונו ועולה מת"ו וזהו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, א"ל ר' ויש לו כח לזה הנהר להמית האנשים המבקשים נפש משרע"ה והלא הוא שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך, א"ל בני למי היה מדבר אברהם והיה מבקש ממנו ממי שהוא למעלה ממנו א"כ הוא שגזר להמית. וראה פישון הפ' היא העטרה נאחז בי' שהוא החכמה ומשך הו' שהוא היסוד נאחז בש' שהוא בינה והנ' שהוא הת"ת גם הוא נאחז בבינה, והאיך לא יהרוג השונאים. א"ל אחר שאמר והיה לארבעה ראשים יאמר הא' פישון והב' גיחון ואל יאמר ושם. א"ל בני הפכהו והוא מ"ש ר"ל לא מ"ש מתוך האהל אם רב ואם מעט. א"ל ולמה אמר הסובב ולא אמר ההולך, א"ל מצד הפחד צריך שמירה כי עליו נאמר אף חובב עמים והחסד מסבבו ברחמים כחומה הסובבת את יושביה, א"ל מטו את כל ארץ יאמר הסובב החוילה, א"ל כשם שהפח"ד צריך שמירה כן העטרה ויסוד הנקראים א"ת כל צריכין שמירה מן החסד כי הם ארץ החוילה שהוא הפחד שכן כתיב ביסוד לפניו ילך דבר, וכל כוחות החיצונים מסבבים אותו הם השערות שבמעור, א"ל ומהו מלת החוילה א"ל ס"ד, א"ל על ס"ד אני שואל, א"ל החוילה עולה ס"ד, א"ל מהו ס"ד, א"ל משם נאצלה הס"ם ותנ"י וניעור ולילי"ת כי כולם נחשים צפעונים מצפון תפתח הרעה, ומנלן שהוא לשון נח"ש, א"ל הפכהו ל"ה חיו"ה. א"ל מהו אשר שם הזהב, א"ל בני הכל ממלך העליון והוא גזר להיות השפעת הפחד הנקרא זהב בעטרה הנקרא ש"ם, ואש"ר הוא הגוזר הוא כ"ע, א"ל היינו חויה לה, א"ל שם ברמז וכאן מבואר, ואמר את ארץ החוילה, א"ל בני זה הה' האציל האדם והנה יעקב בן יצחק, א"ל האיך תוכיח א"ל ה' בכללו עולה אד"ם, א"ל כזה לא שמעתי, א"ל ה' ראשון וה' אחרון וה' נעלם כלל הג' ההי"ן עולה אד"ם. ומלת שם מה מורה, א"ל הפכהו והוא מ"ש ר"ל כשהחסד שם בעטרה החוילה מ"ש משם, ומלת הזהב מה מורה, א"ל הז' מורה במדת החסד שהופך פניו לכל הז', הה' הוא אחר הז' ורמז הה' בפחד יצחק והוא כסא לחסד זהו הה' אחר הז', והב' לומר לך אע"פ שזה כסא לזה חכמת אלהים הנקרא ב' הוא אצילתם, זהו לי הכסף ולי הזהב, והיה מן הדין לומר לי הכסף והזהב ולמה אמר ולי אלא הכסף מצד ימין וזהב מצד שמאל, איזה משניהם יותר באפשרי של ימין, א"ל א"כ זה ירווה העניים והאביונים וינהיגם בנחת כי העניים האלו קודמים להם העונות ואם שמחים בחלקם שצערם לנח נפשם כענין איזה עשיר השמח בחלקו אשר הקב"ה מפרנסו מצד החסד ולא מצד זכותו א"כ עליו נאמר ימינך ה' נאדרי בכח, ואם אינו שמח בחלקו לנח נפשו אלא צועק אחר ממונו נפשו תדחה ותאבד והוא פקדון השם אז ימינך ה' תרעץ אויב, ומי הוא זה הזהב שנמסר בידו לאבדו ונקרא שמו זהב העולה י"ד והנה יד ה' הויה במקנך, ומי הוא הגוזר ב' בראשית הוא חכמת אלהים וה' כסא לז' וזהו הה' יש לו ה' נעלם והוא בתו של חסד, ואחר שנצטיירה בבית החסד היא מוכרחת להיות טובה ורעננה ונעימה ושלימה ועליה נאמר כולך יפה רעייתי ומום אין בך, ואחר שהיא בת מלך למי ישאנה ודאי מבקש בן מלך להשיאה, השיאה לבן מלך הוא בן בנו והלבישם אבנים טובות ומרגליות, שם הבדולח ואבן השוהם ראוי לבן מלך לאהוב אותה אבל מה יעשה לשבת עמה תמיד כל היום א"א להניחה ולצאת יכעוס אביה מה עשה עשה חלון בינו לבינה וכל זמן שצריכה היא לבעלה או בעלה לה מתחברים דרך החלון, וכן אם היא לאביה או אביה לה ג"כ מתחברים דרך החלון ואפ"ה משבצות זהב לבושה ששפע הפחד אליה לעולם ועם כל זה וזהב הארץ ההוא טוב שהת"ת נקרא טוב ומשך הו' לעולם עמה ואינם מניחים אותה עם הזהב לבדו, א"ל עד מתי תדבר, אדבר גם אני, אמת כי טוב רומז בתפארת והו' של וזהב רומז למשך הו' א"כ ההוא למה נכתב בו' וננקד בחירק יכתוב ביו"ד, א"ל הו' וזהב והז' ההוא רומזים בו' ומשך הו' וטוב הט' ביסוד והו' בת"ת, ומאין להם הכח להיות כובשים זהב היורד בארץ וב' חכמת אלהים זהו טוב שבכל זמן שאתה מוצא להם כח צריכין להעיד מאין להם הכח, ומהו שם הבדולח, א"ל בני אלה מ"ט שערים שנגלו לעטרה ולמדה למשה, א"ל והעטרה לא השיגה בנ', א"ל השיגה אך למשה לא גלתה וזהו הבדולח שנחסר הו' מהחולם כי אחר שמ"ט שערים שם א"צ שיכתוב הו' ומלת הבדלח עולה מ"ט, ואב"ן השהם עולה ט"ן הם הו' ומשך הו' ומתחברים ובאים בעטרה ולכן בא"ת ב"ש ט"ן מתחברים בשוהם, ר"ל מאין מתמלאים הט"ן מהשהם היא הבינה הוא שנאמר אבני שוהם. ולמה קרא את שם הנהר השני גיחון והלא חוילה שמו, א"ל בני על שם העתיד קראו גיחון כי צופה ומביט שהנחש הנאצלת מפחד יפתה לחוה אלא שמניחם לבא לידי הנסיון שזו השמיטה כולה נסיון, ועל שמסית שלא ברשות הקב"ה יקללוהו זהו גיחון על גחונך תלך, ונקרא הנהר גיחון על שם אציליו. א"ל ר' אמרת לי שנהר הוא לשון נהורא וזה הנהר הוא חשך ואש שחורה א"כ איך תאמר שהנהר הוא לשון נהורא, א"ל בני נהיר לטובים וחשך הוא לרעים. הלא תראה שנהר הסובבו הוא גדול ומאיר ומאורו יתן לו להאיר לטובים וחושך הוא לרעים. הוא הסובב את כל ארץ כוש שכשם שפישון סובב ושומר כן גיחון סובב את כל ארץ כוש ונקראת העטרה כוש מצד גיחון הסובבה. ושם נהר השלישי חדקל הוא תפארת ישראל זכר ונקבה דוגמת חדקל שהוא כולל זכר ונקבה שהת"ת אליו השלום והידיעות, א"ל ר' למען קדוש ישראל אמור לי למה שינה למעלה בשני נהרות אמר הסובב וכאן אמר ההולך, א"ל עד עתה הייתי עונה ומעתה איני עונה לך, א"ל ולא בדברים אחרים, א"ל דברים אחרים אמור חוץ מזה. א"ל ובזה מה מעכב, א"ל הסוד תלוי במרכבה עליונה, א"ל איך, א"ל טיפש כמדומה לך לדעת, א"ל רשות בידך, א"ל בני א"כ אמור אותו לפנים, א"ל ר' כלי בלא יד מה מועיל, א"ל בני דע לך שאם לא היה הסוד עמוק הייתי אומר לך, א"ל ר' חייך אל תניחני באונאה, א"ל בני היכן הולך נהר חדקל קדמת אשור היא מזרח היא כנסת ישראל המעוטרת מן המזרח והוא כמער איש ולויות ר"ל כמערה בלויה שלו והאיך יאחר הסובב. א"ל מה לשון חדק"ל, א"ל אותיות ק"ל יח"ד וק"ל עולה סינ"י ר"ל שסיני רוצה ואוהבת ליחוד הת"ת. ועוד בני חידק"ל מורה חי"ל ד"ק וד"ק הוא ד' פעמים יהו"ה ור"ל החיל של העטרה שלוחמת עם האויבים הם המרכבה העליונה. א"ל ר' כלל הח' מה מורה, א"ל עולה ל"ו זה ד' קוינו ל"ו והשכינה עמו כי עולה למ"ד ו"ו אלהי"ם, א"ל ר' והי' מה מורה, א"ל קח כללו ועולה נ"ה צרפהו עם כלל הח' ועולה צ"א, זה הכלל אמר לנח צא מן התיבה ר"ל תיבת היסוד הוא חידקל ואמר לו צא ממני, ומלת צ"א מלשון אצילות והנה הו' האציל הו'. א"ל והד' מה מורה, א"ל רבועו הוא ו"י וי ליה לעלמא כשהת"ת יוצא ממדת הרחמים, וכשיתרבע כלל הד' עם הי' עולה ע"ד כשאומר ד' פעמים י"ו עולה ע"ד זהו יד העדי"ם תהיה בו בראשונה להמיתו, שהעד ממהר לעשות דין בעולם. א"ל ולמה אמר ההלך בלא ו' א"ל ברוך שעשה עולמו מעורב חכמים וטיפשים מי הוא ההלך הו' א"כ איך יכתוב הו'. א"ל ר' והנהר הרביעי הוא פרת ולא אמר ושם ולא אמר ההולך ולא הסובב, א"ל ושם אין צריך כי היא נקראת שם כמו שאמרתי לך מתהפך מ"ש ואיך יאמר הסובב כי הוא מסובב מכולם וכן הולך והמעין שם פוסק שכל היורדים מהמעיין אשר לא יכזבו מימיו כולם הולכים שם הוא שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים וכו', והם ג' נחלים, אבל זה הנהר יחרב ויבש בזמן הגלות. א"ל ולמה לא אמר הנהר, א"ל בזמן שהו' עמו הוא פרת שמימיו פרים ורבים ובזמן שאין הו' אז ונהר יחרב ויבש זהו הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי כאשר נחסר הצדיק מן הנהר אז ואין איש שהוא הת"ת שם על לב אז העניים והאביונים מבקשים מים ואין, ר"ל מי החסד ומי הכתר הנקרא אי"ן: