ספר הפליאה/רא
ד"ה מי יכין לעורב צידו
עריכהמי יכין לעורב צידו העורב הוא אכזרי שבאכזרים עד שאין בו רחמים כלל לפיכך כשמוליד בצים ויוצאים אפרוחים לבנים כשלג והוא שחור ואומר אין אלו בני וסר מעליהם ואינו יושב עליהם ואינו משים בדעתו לומר כי הבצים תחתי והאפרוחים שלי וכל זה מצד הרשע ואכזריות ומניחם, והקב"ה מזמין שצואת האפרוחים ההם חוזרים ליתושים ונכנסים לתוך פיהם של האפרוחים ומהם מתפרנסין. זהו שאמר נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו. בהמה זו כלב שכן בהמ"ה בגימטריא כל"ב והקב"ה יודע שאין הבריות חפצים לפרנס לכלבים, חס עליהם הקב"ה ועשה להם סגולה אחת שכל מה שאוכל שוהה במעיו ג' ימים ואח"כ נתעכל, ועל שפני אדם ככלבים הם אוכלי הטריפות, חייב להשליך להם הטריפות מדה כנגד מדה, ומה שאכל באיסור יאכל בהיתר. זהו נותן לבהמה לחמה, וזהו מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו יתעו לבלי אוכל, וגם אומר לך מי יכין לעורב צידו ר"ל כל מאכליו מתגלגל לפי אכלו כמו המאכל הנאכל לבהמה הראוי ממנו להויה יהיה בהמה והראוי ממנו לשרצים יהיה לפרש ומן הפרש יהיה שרץ. כן מאכל האדם הראוי למאכל אדם יחזור לאדם והראוי להפסד יהיה לפרש. וכן הדבר בחיה ועוף ובבהמה ובדגים ובשקצים ובכל רמש אשר תרמוש האדמה. ומכאן אתה לומד שכל דומם צומח חי ומדבר כולם עוברים בדין בני חלוף לעלייה ולירידה והכל במשפט אמת על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, ולפיכך אפשר שיתהווה מן השרץ עוף ומן העוף שרץ כי מתחלפים, וכל זה בהיות האוכל מעולה וראוי לו הנאכל, ואם יהיה האוכל פחות מן הנאכל ואינו ראוי לו הנאכל אז האוכל יכרת לסבת הנאכל, שאם היה כוונתו לקיום הנפש והיה מבקש מאל אכלו הקב"ה היה מזמין לו מאכל הראוי לו אבל האוכל מבלי כוונה רק לשובע תאוותו אז נמשל כבהמות נדמה כי על זה אמר דוד המלך ע"ה כל הנשמה תהלל יה בכל נשימה ונשימה דעהו: