ספר הפליאה/פו
ד"ה כלל ופרט וכלל אי אתה דן עריכה
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ר"ל כלל הוא מה שהיו כולם בכח. פרט הוא האצילות שנאצל איש איש לדגלו. וכלל שלא תאמר אחר שנאצלו אין להם יותר שום צורך בבעל הכלל הוא הגחלת ע"כ חזר וכלל לומר לך שהפרט תלוי ונאחז מן הכלל אשר משם נאצל, ועכ"ז הכלל אין דן כי אם כעין הפרט, אם העולם כדאי ורוצה הקב"ה להביא עליהם רחמים נעשה גם מן הדין רחמים ומרחם ואם אינם כדאים ורוצה הקב"ה להביא עליהם דין נעשה גם הרחמים דין והכל בהסתכלות [בכת"י בהסתלקות] עלת העלת עם הפרט או בהיותו עמהם, ולכן דנין בכהאי גוונא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש שהוא ולד ולדות הארץ אף כל שהוא ולד ולדות הארץ. א"ל ר' ברוך שפתח פי כי נלאתי מהקשיב, א"ל מעתה ירא אני ממך פן תעשה כמו שעשית במדות הקודמות. א"ל תירא ותירא.
תינח כלל ופרט וכלל. פרט וכלל ופרט שאי אתה דן אלא כעין הפרט, כלל למה לי? ועוד היינו הך ומה הפרש בין כלל ופרט וכלל ובין פרט וכלל ופרט, א"ל בני תירא ותירא אמרת לי מאביך ומרבך לא הייתי ירא וממך אירא עני בדעת, אם אין הפרט כלל מנין, וא"כ ע"כ פרט וכלל ופרט ואפ"ה אין בכלל אלא מה שבפרט. פרט עלת העלת פשוט בתכלית הפשיטות. כלל הוא כתר עליון שכל העשר הם שם בכח והיה צריך להאציל כל א' וא' כמשמעו וכמשפטו ואפילו הכי אין שינוי שהכלל דן כעין הפרט כענין שאמרנו ולכן פרט וכלל ופרט אתה דן כעין הפרט, א"ל בני פתחת פיך נסתם או לא נסתם. א"ל נסתם ונסתם ואלו ידעתי כחך (הזקן) לא נתפארתי: