ספר הפליאה/עד
ד"ה וראה והבן מה אתה רואה
עריכהוראה והבן מה אתה רואה ומה רומז הברית, ותדקדק בחלוקך ללבשו בלא היפוך שלא יהפוך חיצון לפנימי כי הוא כיסוי הגוף והפנימי הוא טהור ונקי ומצד החיצון מקום טומאה. ולכן אל תהפוך כי ת"ח מדקדקים שלא להפוך חלוקם. ותנעול מנעל ימין תחלה ולא תקשרנו ואח"כ שמאל ותקשרנו, ואח"כ תקשור מנעל ימין, א"ל ולא בעי לנעול כתפילין, א"ל דינא הכי הוא נועל של שמאל תחלה אלא מפני שהברייתא אומרת נועל של ימין תחלה עבדינן כתרווייהו נועל של ימין תחלה וקושר של שמאל תחלה. א"ל מאן דאמר כתפילין מאי דעתיה, א"ל בני מנעל הוא ימין ושמאל שנאמר מה יפו פעמייך בנעלים. וכשם שתפילין מניח של שמאל תחלה כדי שלא יהא תפילין של ראש בראש והיא ר"ל כ"י אינה לשם. ע"כ צריך להניח ביד וכשיבא להניח בראש אז האשה בביתו ומברכה ואומר ברוכה את לה' בתי וכן המנעל נועל של שמאל תחלה כתפילין פן ינעול של ימין ולא ימצא המנעל של שמאל ברגלו. א"ל והאומר של ימין תחלה למה, א"ל בני תפילין של יד יש לה י' המורה רחמים ובעבור שרוצה לעלות אל המלך נוטל רשות מהשוער ולכן מניח של יד תחלה מ"מ אין צריך הכנה כי הי' עמו, אך המנעל אשר הוא ברגל של שמאל ומנעל שמאל תכין לך הדרך ותנעול של ימין תחלה ואח"כ של שמאל וכדי לצאת ידי שניהם נועל ימין תחלה ואינו קושר והכין מקצת ואח"כ נועל שמאל וקושר והנה רוצה לעלות ולעשות קשר וחבור בימין והכל אחד. ותלך שלא בקומה זקופה פן תדחוק רגלי השכינה שנאמר והארץ הדום רגלי. רגלי הקב"ה הם יכין ובועז והם על הארץ והיא כ"י והיא כפופה תחת רגליו ולו הכח והממשלה וקומה זקופה ואם לא תלך בכפיפה אתה עושה היפך דוגמת השכינה, ותבדוק ותיטול ותניח תפילין ותתפלל היא עול מלכות שמים שלמה. שכן אמר ר' יוחנן הרוצה לקבל עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ומתפלל. ואתה יודע שכל מקום שהולך אדם מלוים אותו שני מלאכים כענין שאמרו ביעקב אבינו ע"ה מלאכים שלווהו וגו' לכן בכניסתך לבית הכסא עשה התעוררות והתפלל ואומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו המתינו עד שאכנס ואצא שכן דרכן של בני אדם, ובעבור שתניחם בחוץ והשדים והמזיקים בבתי כסאות ע"כ בקש מהם שמירה. א"ל ר' ולמה פעמיים, א"ל כענין שוב אשוב שאין השמירה מכח עצמם אלא מכח הקב"ה. וכן תאמר בכל פעם שתכנוס כי השעות מחולקות כ"ש שמשתנות כפי מעשה המקבלים. ולא תגלה עצמך עד שתשב ותגלה מלפניך טפח ומאחריך טפחיים ואשה מאחריה טפח ומלפניה לא כלום, ע"כ צורך הגלוי, מכאן ואילך יש ליזהר שלא לגלות ואפי' לדרעיה כד מנח תפילין כי כל איברים של אדם רומזים לדברים גדולים ונוראים ואין שבח כצניעות בעולם. וכשתשב יהיה פניך לדרום כדי שתעשה כבוד לאברהם ואחורך לצפון מצפון תפתח הרעה ולא תשב בין מזרח ומערב הם ד"ו פרצופים שלא לחלוק וכ"ז כשתפנה במקום מגולה אבל בבה"כ שבבית שיש לו מחיצות אין לדקדק, ובשדה אחורי הגדר תפנה מיד מבלי דקדוק ובבקעה תתרחק עד שלא יוכל חבירך לראות פריעתך ולא תאנוס עצמך לדחוק יותר מדאי כי אתה מעורר הצער. ותקנח ביד שמאל ולא בימין כי הימין הוא מעולה, ולמה ישמש בו שימוש שאינו ראוי לו מאחר שרמוזו גדול. ולא תקנח בחרס כי הוא מן העפר וגם מן האש ואין הכשפים באים אלא מן העפר והיא מדה האחרונה שהיא אשה, וע"כ תזהר מכישוף וכיון שכן הוא ע"כ תרחיק כל נזק מגופך כגון עשב יבש וצרור שקינח בו חבירך כי גופך רומז בדבר גדול ולכן תשמרהו, ותפנה בלילה כמו ביום אחר שאתה מקדש עצמך מצד כבוד העליון מה לי ביום מה לי בלילה ונהורא עמיה שריה. ועמוד במקום גבוה ותשתין או לתוך עפר תיחוח משום ניצוצות הניתזים על רגלים ויאמרו שאתה כרות שפכה ואינך מוליד והם בנים אחרים ונפשם נפש מסואבה, ואם תבא להאחז האבר ולהשתין אחוז מן העטרה ולמטה לצד הארץ ואף אם אתה נשוי פן תבא לידי קושי והקושי מביא לידי הרהור והרהור עולה ונדבק ופוגם יותר מן עבירה, ואל תשהה צרכך כי אתה מזיק את הגוף אשר הוא טהור כלי הנפש העליונה ותרחוץ כפיך ותברך בא"י אמ"ה אקב"ו על נ"י, ומלת נטילה הגבהה כענין וינטלם וינשאם כל ימי עולם. ונטילת ידים ונטילת תפלה שווים בהגבהה ע"כ תגבה ידך שהם עשר אצבעות נגד י' ספירות ותכוין להתקדש מן העשר כאדם שהוא ת"ת מגביה ידיו למעלה אלו זרועות עולם וממשיך מן המקום העליון ומוריד שפע למטה ומברך את העשר, וכן תמשוך אתה שהמים רומזים רחמים והאצבעות הם עשר עשר כנגד עשר ע"כ תגבה ידך ותכוין זהו שארז"ל בתר כוונה אזלינן. וע"ז אמר הכתוב ואשא כפי אל מצותיך אשר אהבתי וכן בעשותך למטה חקיקה וציור כן יעשה למעלה, וידקדק לערות עליהם ג"פ כי ג' רוחות רעות שורים על היד ותעביר א' א', א"ל ויעביר כל הג' בבת אחת, א"ל רוחות רעות מאין נאצלים מג' מדות אשר שלשתן דין והראשון מצפון תפתח הרעה והו"ד ואש"ה עקרן משם ודרך שם יורד החשך בעולם, אחד אחד מכבים ומעברין או שלשתן בבת אחת הוי אומר א' גם אתה כן. ומצד ג' רוחות הללו תזהר קודם נטילה שלא תיגע ידך בפה או בחוטם או באוזן או בעין הן תוליד נזק כי כל אלו מרמזים לכוחות עליונים וכל א' גבוה מחבירו. וזהו קדושים תהיו כי קדוש אני ה' ותכוין בברכה כי קריאת השם הוא לשון אדנות באל"ף דל"ת והכוונה שהוא אדון הכל. ובשעת קריאתו ביו"ד ה"א המורה יהו"ה שהוא היה הוה ויהיה ובמקומו אבארהו. גם מלת אלהי"ם ומלת א"ל בע"ה. ובחסרון המים תעביר בכל מידי דמנקי אלא שמצוה מן המובחר במים. ואחר נטילת ידים תברך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים כי הוא דוגמא עליונה הנקבים וחלולים הם הצינורות אשר דרך שם נותן הנותן ומקבל המקבל ואם יסתום אחד מהם לא יתקיים המקבל. וראה והבן שרמ"ח איברים רוחניים מתקיים דרך נקבים וחלולים שכן חלולים חלולים עולה רמ"ח. א"ל ר' והלא בהסתלק עלת העלת הפתוחים נסתמים. א"ל בני היש להם קיום. ועוד תינוק שבמעי אמו טבורו פתוח אשר הוא סתום ופיו שהוא סתום הוא פתוח והנה עלת העלת פותח וסותם ואמת מברך מפליא לעשות היש או הראית פלא כזה נאד מלא רוח שהוא סתום ורוח שמור בו יעשה בו נקב כחודו של מחט רוח חלף והלך לו. והאדם מלא נקבים והרוח שמור בקרבו. ואם רצונך לסדר עם שאר ברכות גם על נטילת ידים בבית הכנסת רשאי אתה, אך אם תברך מיד אחר נטילת ידים ואשר יצר אמור אלהי נשמה וכו' ותחתום ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים לפי שהיא סמוכה לחברתה ואינה פותחת בברוך שכיון שחברתה מבורכת וצדיק חונן ונותן למה יברך בפתיחה אין צורך וכל שאין צורך אין לברך. גם כל היום כשתפנה בין לגדולים בין לקטנים תברך על נטילת ידים ואשר יצר והוא ששפשפת או קנחת אבל בלאו הכי תברך אשר יצר לחוד והדין נותן אחר שהעביר רוח רעה מגופו ונשאר נקי וטהור האיך לא יעורר לברך, ואל תברך כ"א בשעת הניגוב שכל זמן שלא ניגב לא עשה כלום שהרוח רעה עם הניגוב עוברת. ומיד תברך בציצית טלית קטן על מצות ציצית, ועל טלית גדול להתעטף בציצית, וצריך להתעטף מעומד שנאמר לכם לג"ש שלא תאמר אחר שמצות טלית רומז בכ"י א"כ יהיה מיושב כי עליה נאמר ואתה קדוש יושב תהלות והוא השער הנזכר ועליה אמר אנה הלך דודך ונבקשנה עמך ר"ל עמך יוכל להשיגו וזולתך לא ומלת יושב ממתין כמו ותשבו בקדש והישיבה מורה עיכוב והמתנה ומרמיז אל הנרמז, וכדי שלא תעשה אותה מיושב חייבה תורה מעומד הואיל וזו המצוה רומזת בה' קשרים ה' אחרונות וח' חוטין ח' ספירות ואלו ואלו אח"ד וחוט התכלת בה רומזת אל החי"ך הוא חכמה עלאה אם כן ראוי לעשותה מעומד. א"ל ר' א"כ דברים הרומזים בכ"י צריכים להיות מיושב, א"ל אין הכי נמי, ואבי אמר לי ג"כ דברים שרומזים בכ"י כגון נפילת אפים ותהלה לדוד ותפילין של יד וכיוצא בהם צריכין להיות מיושב כי מצוה מיושב ממשיך מכ"י ומצוה מעומד ממשיך מתפארת ישראל. ואם עשה מעומד הדברים שראוי לעשותן מיושב הרי הוא משקר ומחליף ומקלקל הצינורות והפך בהפך. א"ל ר' והלא של מיושב עושים מעומד, א"ל שלא לתת פחיתות באחרונה וסוף הענין דברים שמיושב ועושה אותן מעומד צריך לכוין במה שרומז אף שעומד מצד שלא יהא פחיתות בדבר וכן העושה של מיושב מיושב ומכווין שלא יחליף הדברים ושלא יקלקל הצינורות ואינו נותן פחיתות לדבר, על שניהם נאמר כי ישרים דרכי ה' ועם כל זה העושה מיושב צריך לעשות כבוד לנרמז בשעת ברכה ולקום מעט וכן הדין נותן. ואח"כ תניח תפילין בזרוע שמאל למעלה מה' פרקים והנח מיושב וחלק כבוד בברכה ונגד הלב כי הלב לצד שמאל ומברך להניח, ואח"כ של ראש ומברך על מצות תפילין ואין כאן מקומם ובמקומם אבאר בע"ה: