ספר הפליאה/נז
ד"ה הה' נקראת גבורה וכאן נשלמים
עריכההה' נק' גבורה וכאן נשלמים ה' ספירות עליונות, ולמה נקרא צפון, א"ל מלת צפון פי' טמון ולשם טמון כל מעשה הרשעים ומשם נאצל מלאך המות למקטריגים הוא ס"ם הרשע ולילית האוולת והמה כדמות זיווג באמצעית שושבין, השושבין מקבל אצילות רע מרשע וזדון מס"ם ומאציל על לילית, א"ל דברך שמעתי ותמהתי מהו שושבין ולילית. א"ל וגם אני כך שמעתי וטיב הענין לא ידעתי ונקרא אל השם ויודיענו, מיד ראו בחור בעל זרוע אזור חרב במתניו וברחו מפניו והוא רץ והשיגם ומתוך בהלתם לא נתנו לו שלום ורצו לפייסו ואמר להם אין השעה לשלום. א"ל אדונינו מאין באת אלינו א"ל ממקום דעסקיתו, וא"ל ולכן אדונינו אזור בחרב, א"ל סוד החרב הוא חרבו של מרע"ה ולא ידעתם הכתוב שאומר ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. והרי כאן ב' נחשים ותנין אחד נחש בריח הוא ס"ם. נחש עקלתון היא לילית בת זוגו של ס"ם ותנין הוא שושבינם וקראם לויתן הב' נחשים כי לויתן מורה חבור וזווג והקב"ה יהרגם בחרבו הקשה הוא הפחד, ומה שאמר והתנין אשר בים לומר לך כשם שיש לויתן טהור ונקרא תנין גדול בים כפשוטו כך יש לויתן טמא ונקרא תנין גדול בים כפשוטו וכן למעלה על דרך נעלם. ומ"ש בים הוא דוגמא הרוחני שיהרוג בים העליונה כן הגשמיים יהרגו בים ואין ההריגה הריגה ממש רק תחזור הים לנטור את כרמה וכרם זרים לא תנטור זהו ההריגה והוא הפך שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, והתנין שלמעלה הוא שר שנאצל מס"ם והוא כדמיון שושבין העומד בין ס"ם ולילית בת זוגו והשושבין מקבל מן ס"ם ונותן ללילית ושם השושבין תני ניעור. ודעו לכם שהתנין שבים הוא בלא עינים וכן התנין שלמעלה כדמות צורות רוחניות אין לה עינים ונקראת בריה שאין לה עינים ע"כ שמו תנ"י ניעו"ר, ופי' תנין עור והוא המחבר והמזווג ס"ם ולילית ואם היה נברא עם עינים היה מחריב את העולם ברגע אחד, וחז"ל הרמיזו הענין שאמרו לויתן זכר עם נקבה בראם זה עם זה טהור ובלתי טהור וע"ד כלל שלשתן נקראו לויתן כי שלשתן מחוברין ס"ם תנ"י ולילי"ת, א"ל א"כ למה כתיב התנין הגדול אשר בים אחרי שגם הוא נקרא לויתן בכלל. א"ל מפני שדוגמתו בים ואראה לכם ראיה ומופת כח הגיבורים הראה את גבורתו בים על פרעה וחילו שנמשל לתנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו וכשיגיע הרצון ויחסר יתמעט האצילות הבא מצד ס"ם ולילית ע"י שושבין הוא שר הסומא ויהיה נפילה גמורה מצד השר בעל הגבורים המעורר מלחמה עמהם כי נשלם עם הו' ת"ת ישראל שנתגלגל עם כללו ועלה באהי"ה וירד חזק ואמיץ כח ובא בחסד ובסיוע החסד הגבור שהוא הפחד המעורר מלחמה עמהם יהרגו בר"ן של הכת"ר ויתקיים הכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו', ראו והבינו מאמר רז"ל בפ' המוכר ספינה עתיד גבריאל לעשות קנגיאה בלויתן הוא ס"ם שכתוב התמשוך לויתן בחכה, ובויקרא רבה פ' ויהי ביום השמיני אמר לויתן קניגין של צדיקים לעתיד לבא פי' קניגין שחוק ר"ל קול ניגון, ואספר לכם סיפור א' שטעו בו ראשונים אמרתי לו אדונינו אימא לן, א"ל כתיב ויברא אלהים את התנינים הגדולים וארז"ל תנינם כתיב ואמרו באגדה כי הקב"ה הרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא. ודע כי בזאת האגדה דאגו בעלי הקבלה עד למאד. ונמצא אדם אחד בתוכם וחסיד גדול היה ופרוש היה כל ימיו עד בא פטירתו והתענה כמה ימים עד שבשרו המלאך זאת נחלת עבדי ה' וצדקתו זאת היא הקבלה העליונה המסורה לחנוך בן ירד המעוטף בטלית של אור ואש והוא נחלת עבדי ה'. והחכמים שבדור. מהם אמרו הדברים כפשטן ומהם בביאור על גלוי ונסתר. ומהם בכוונה ברורה נעלמת. ואני בעבור כבוד אלהי ישראל אשר שלחני אליך להגיד לך ולתלמידך דבר סתר. הנני מודיעך קושט דברי אמת לויתן האמור לויתן זה יצרת לשחק בו כמו שאמר נעים זמירות מלך ישראל וכוונת האומרו לרמז סוד זה לענין נסתר. לשחק בו שחוק בעלמא האמור בכל מקום הוא שחוק ושמחה לצדיקים ע"כ לא נאמר לשחוק בו אלא לשחק בו וזה השחוק יהיה לעתיד לבא כשיתגבר גבריאל ויפיל ס"ם וכל עוזריו לארץ המקטרג עלינו ועליכם אשר הדיח אותנו ואתכם מיום שחרב בית מקדשינו ומקדשכם ועירנו ועירכם ומאז ועד בא יום נקמתינו ונקמתכם. האשה איננה עם בעלה ואצילותה מכוסה מריבי רבבות הרי חבלה וגדודי זעם מושלים בשמים המ"ם דוממת והשי"ן איננה שורה, וכשיעלה הו' ויאחז באהי"ה יתגברו שרי הגבורה ויתעוררו שרי מעלה לנקום נקמת ההרוגים על (צדקתם) שהמקטרגים גרמו דינם ושרי מעלה ישבעו בבשר הדג של מעלה כשתשוב ותהיה ההריגה בהם והנקמה למטה באדום ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל אז האשה תתענג עונג ושמחה וששון עם בעלה כבתחלה והצדיקים שבדור יתענגו בה שהיא ברית מלח עולם גנוזה לעתיד לבא, והאכילה והסעודה היא ההשגה שישיגו יודעי השם העליון והקדוש וישמחו שמחה גדולה על אותה ההשגה, והסעודה ההיא נקראת בשמי מרום סעודת ג"ן עד"ן זהו שאמר המלאך לחסיד הזה זאת נחלת עבדי ה'. וגם דעו לכם שגם לילית תהרג כי השושבין שהיה בינה ובין בעלה יאכל ס"ם המות לעתיד לבא ע"י שר הגיבורים כי אז כשיעלה הו' ישתתף גבריאל עם מיכאל להכניע ולהשפיל ממשלת זדון אשר בשמים ובארץ. ויתקיים מה שאמר הכתוב כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה. ודעו לכם כי סוד ברית מלח עולם היא "מלכות "לוית "חן וזהו סוד מלחה לצדיקים לעתיד לבא כי תתחבר האשה הנקראת מלח עם עולם ע"י הברית כי עולם וברית הם הצדיקים, והדג המלוח היא כנסת ישראל. ובזמן השמחה והחיבור ישיגו בעלי החכמה השגה אמיתית היא הסעודה והאכילה. א"ל ברוך טעמך וברוך אתה לה' כי בשרתנו בשורות טובות הניחם והלך לו. א"ל ולמה נקרא שור, א"ל וי ליה לעלמא בהיות שור בעל קרניים כי יגח שור היא עזה בכל הספירות כי הוא הקשה. גם נקרא שור הטעם כי הוא א' מן המרכבה. גבורה רמז לשור וזה סדרם. גדולה פני אריה. גבורה פני שור. ת"ת פני אדם. מלכות פני נשר. וגם אמר לי אבי שור בא"ת ב"ש בפ"ג עולה אלהי"ם עם מלת שור. ולמה נקרא הגבורה יהודה, א"ל בעבור שיהודה היה מלך ישראל ואע"פ שישראל הם זרע רחמים הוצרכו למשוך עליהם שפע ממדת הדין הקשה כדי להיות להם לב אכזר להלחם עם האומות שמקבלין כח מזו המדה. וראה והבן שיהודה עולה ל' ואם תמלא למ"ד הוא ע"ד זהו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ע"ד כי יבא שילה. ולמה נקראת מדת הדין בעבור שזו המדה היא הדין שלמעלה ולמה נקרא קשה כי משם כח עמלק שהוא זרע ארור ועם קשה עורף ומהם יצא לישראל שנאה ואיבה לעולם, ודע כי בראותם שחלשו אותם לפי חרב נתקנאו עליהם קנאה גדולה כי אליו סומכים כל האומות. ועוד קשה קו"ף שי"ן ה"ה, ק' הוא יהו"ה, פ"ו הוא אלהים, שי"ן ה"ה הוא ע"ש ר"ל כשיחבר הק' שהוא יהו"ה עם הפ"ו שהוא אלהים היינו הוי"ה התפארת עם אלהים שהוא פחד יצחק אז יסתלק הו' של עשו הנאחז מיצחק וישאר ע"ש. ולמה נקרא אדום א"ל וי להו לרשיעייא כשהוא אדום, שמלת אדום הוא מורה קושי וכל אדום מורה דין קשה ולכן נקרא עשו אדום בעבור שנאחז משם. וגם עולה בגימ' נ"א לומר לך המדה הנקראת נ"א מדת הדין הרפה יונקת משם. ולמה נקרא אש כי נחש הקדמוני רצה להשחית את העולם כמו האש שהוא דבר עז כמו שאמר הכתוב אש אוכלה. וגם זה שמעתי מבת קול שאש מתחלף בא"ת ב"ש ב"ת היא מדת הדין הרפה אש מקבלת אש הקשה. ואם תצרף הב"ת עם א"ש עולה גש"ת כי ירא מגשת אליו. ולמה נקרא אבן בעבור שאבן הוא דבר קשה ותקיף והמדה היא קשה ע"כ קראוהו אבן. ועוד אב"ן הוא ג"ן, וכ"י נקראת ג"ן והוא דין רפה ע"כ נקראת הקשה אבן לכלול עמה גם הג"ן. ואבי אמר לי אב"ן אל"ף בי"ת נו"ן עולה כתר ט'. ר"ל הפחד הוא כתר, הט' היא כ"י הנקראת בט"ן שכל כחה משם ומשם לוקחת כח ולוחמת עם האויבים. ולמה נקראת מזבח הזהב בעבור שהיה בבית המקדש מזבח העולה ומזבח האש ומזבח הנחושת. ובעבור שהזהב רומז אליו ע"כ קראוהו מזבח הזהב, וכל א' מד' מזבחות רומז בעניינו ובמקומו אבארהו בעזרת השם. ולמה נקרא שלחן כי השלחן מורה עושר והעושר בא מצפון. מצפון זהב יאתה לכן היה השלחן עומד לצד צפון, שלחן במ"ק ובמ"ג עולה כ"ז אותיות התורה הבאים מפחד הוא השלחן, ע"כ מסירין הסכין מעל השלחן בשעת ברכת המזון וזה היה התעוררות חז"ל כי כל שלחנות שאין בהם דברי תורה מלאו קיא צואה בלי מקום שהשלחן עולה אותיות התורה, והתורה פיוס הדין. ולמה נקרא אני כי אני מורה דין כענין נ' כפופה המורה במדת הדין הרפה ע"כ רומז גם בקשה, וגם אומר לך כי אנ"י מתחלף בא"ת ב"ש תמ"ט זהו אף תכון תבל בל תמ"ט ע"י המדה הנקרא אני, ולמה נקרא גבורה מצד הדין כי כל דבר עז יקרא גבור מצד הדין והכעס. א"ל בני היש גבור כאריה וגבורה בגי' ארי"ה. ולמה נקרא יצחק על שם הדין שנסה את אברהם אם יוכל לעמוד בזו המדה ולעקוד את יצחק בנו שיצא ממנו עשו והעקידה שנעקד ונמסר הדין ביד אברהם השלים הדין, וישח"ק עולה חק"ת זהו זאת חקת התורה ר"ל כ"י נקראת זאת והיא חקת הפחד תור' שבעל פה מדת יצחק. ולמה נקרא לילה בעבור שהיא אפילה וכל דרכי המדה הזאת קשים ומרים כמות ובזו המדה היו מכוונים והיו מנצחים את האויבים. ויחלק עליהם לילה, ויהי בחצי הלילה, ע"י מדת הדין הרפה. ועליה אמר דוד חצות לילה אקום להודות לך. וסוד גדול אמר לי אבי בכל זה וחקקתי בלבי ואמר שכל מקום שמזכיר דין צ"ל מאותיות של רחמים עם הדין לפיוס כעין אדנ"י א' בראש י' בסוף. הוא כתוב בו' וקורין בחיר"ק. זא"ת א' נסתר באמצעו. לילה זכר ונקבה לי ל"ה ולמה נקרא חשך כי החשך הוא דבר שאין אדם יכול להשיגו כן המדה הזאת אין דינה מושג. וראה והבן שחשך במ"ג עולה חת"ת תראו חתת ותיראו. ולמה נקרא לוי מפני שלוי נאחז ממנה מצד שמאל וכהן איש החסד וע"כ שנים פוסלין בלוים להורות גבורות ומומין פוסלין בכהנים שאין שום מום בעבודתם. וברוך שעזרנו וסיימנו תורה שבכתב ותורה שבע"פ הם הזרועות חסד ופחד אברהם ויצחק. ונתחיל תולדותיהם יעקב ורחל תורה שבכתב ותורה שבע"פ שמם כשם אבותיהם כי בשלחנם סומכים. א"ל שמעתי שמחברי התלמוד חילקם לששה סדרים ולס' מסכתות לפרקים גדולים לפרקים קטנים למוקדם ומאוחר ע"פ סוד חבורם. א"ל בני הוא חייך ואורך ימיך ואלולי זה מה צורך לתלמוד. ולאו דוקא זה אלא כל מילייהו זולת מילי דבדיחותא כולם סודות עמוקים. ועליהם אמרה תורה והגית בו יומם ולילה. ועליהם אמר הכתוב וצדיק באמונתו יחיה כי הם האמונה שלו. א"ל ר' ואתה בקי בסדרים ובמסכתות א"ל גם בפרקים ובהלכות א"ל א"כ הוצאת עצמך מן הכלל, א"ל איני רק ובור כמו במדות ואל תבהלני בדבריך כי לא אבהל, א"ל בני א"כ ילאפולליצ"ו. ר"ל יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. א"ל ר' א"כ תסדר אשתוי"ת ר"ל "אדני "שפתי "תפתח "ופי "יגיד "תהלתיך: