ספר הפליאה/מב
ד"ה וראה והבן חלק י' של שמי
עריכהוראה והבן חלק י' של שמי ועשהו ד"ו צרף ד"ו עם שמי והוא ישמד"ו לומר לך כל מי שעובר על מצות לא תעשה השם יתברך הנקרא שמי ישמידו וזכרי הפכהו יזכר. ר"ל מי ששומר מצות עשה הש"י שהוא זכרי יזכרהו י"ה שמי, בהיות הי' ד"ו ישמדהו, ו"ה זכרי יזכרהו, זהו המחללו מחולל והמהללו מהולל. א"ל רבש"ע כל המצות תרי"ג וכולם רומזין עלי ואני אדם אחד ואני כל המצות וא"כ למה אמרו כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מי' די באדם אחד, א"ל ולמה קראתיך משה רבינו להרמיז אל כל התורה כולה צא בכל כחך עם כמה אתה שקול. א"ל רבש"ע שמעתי ממך שקול משה כנגד כל ישראל. א"ל יישר כחך ישראל מי הוא ת"ת ולקח ה' האחרון שבשם בן ד' ונתגלגל לו' ועלה באהי"ה הנה ישראל נאחז על כל העשר. א"ל רבש"ע כל העשר נקרא אדם אחד שכל העשר רומזים באברי האדם א', א"ל ולא אמרתי לך צא בכל כוחך יצא בכל כוחו מ"ם שי"ן ה"ה ועלה י' פעמים אדם א"כ שקול משה כנגד כל ישראל שהוא עשרה בני אדם א"כ כל הספירות נחשבים לאדם אחד ואין דבר שבקדושה פחות מי', זהו הנקרא תשובה ששם שבין כולם וחמשים שערי בינה כולם מוטבעים בממשותה בג' כוחות שהם כח מושכל כח מורגש כח מוטבע. כח מושכל הוא המושך את הכח מלמעלה מן הניצוצות ומתנוצצים מן החכמה ומספקת שפע וברכה באותן ניצוצות. כח מורגש ר"ל שנותנת שפע הרגשה לכל הספירות. כח מוטבע שהיא נאצלת בדרך אצילות להשפיע כח לכל הנבראים שהיא דבוקה בשרשה של חכמה לכן בעלי האמת אומרים הכתר נקרא ראש שנאמר ראש דברך אמת, החכמה נקראת חיך שנאמר חכו ממתקים, הבינה נקראת לשון כמו שהלשון היא מזומנת לדבר כך הבינה מזומנת בכל דבר נקראת אם הבנים בעבור שז' ספירות התחתונים נקראים בנים לה מפני שהם יונקים ממנה ועליהם נאמר אם הבנים שמחה, ולכן צותה התורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ר"ל שלח תשלח את האם תחתונה לכבוד אם העליונה ואת הבנים תקח לך אלו הם ו' ימי בראשית שהם הספירות כי האם היא הבינה ומתוך העלמתה לא ניתן לנו רשות לדבר בה אבל בבניה תדבר ותחקור בהם. א"ל ר' זוכר אני מאבי שאמר לי כ"י נקראת אם. א"ל הכי הוא כ"י הוא אם ישראל שנאמר ובפשעכם שלחה אמכם אך אם האם היא הבינה, וא"ל אבי ז"ל כשעלה משרע"ה לרקיע הי' מט"ט רבו מלמדו שעה א' בכל יום ובין השמשות דליל מ' שמע קול דאתי ואמר כב"ס של"ח שאל למט"ט קול זה מאין, א"ל מאי"ן, א"ל משה להקב"ה מאי כב"ס של"ח א"ל בא"ת ב"ש ה"א ה"א ה"א, א"ל ואמאי קרי לשלח כבס א"ל האי כבס מקוה ישראל שבו מתכבסים וטובלים ומטהרים, והכי קאמר ליה אתה הנק' כבס שלח האם ממך והבנים תקח לך ולא תניחם לגמרי כענין ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. ואז גם הבנים יהיו תחת צילך שאם תקח היא הבנים ותצא בגלות תמיתם מרוב כעסה כי לא תרחם עליהם כענין ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלה אותם כרגע. ר"ל תניחני ולא תורידני בתפלתך והיא לבדה תעשה הדין ותכלה אותם כרגע. והבינה הגוזרת הגלות אומרת ליסוד שלח האם לצאת בגלות כי בניה עשו את העגל. וחלקו האילן לחלקים ולא תשלחנה לגמרי רק תעמוד בגלות ותגן עליהם כדי שיהיו בנים משומרים שהיצר לוחם עמהם וזולתך תהרגם וזהו והבנים תקח לך, א"ל רבש"ע ומתי תשוב האם על הבנים ותרחם עליהם, א"ל למשה אמור לישראל תשלח האם והבנים תקח לך לעשות התעוררות למעלה כענין וישמע אלהים את נאקת בני ישראל כי הא בהא תליא. ר"ל נאקת היא כ"י וישמע אלהים היא הבינה וכשאתה לוקח הבנים מן האם ההולכת וצועקת ומלאך הנקרא עוף כענין ועוף יעופף לוקח הצעקה ומעלה אותה לכ"י שהיא אם הבנים ורואה שנלקחה בניה ממנה וצועקת ונאקתה עולה לבינה ומוציאם מן הגלות, זהו וישמע אלהים את נאקתם כי ה"א בה"א תליא ר"ל כ"י שהיא ה' אחרונה שבשם בן ד' צריכה התעוררות מעוף השמים כדי לצעוק גם היא ה"א ראשונה שבשם בן ד' כי ממנה תלויה ר"ל ה"א אחרון תלויה בה"א ראשון. א"ל רבונא דעלמא כמה שליחות עשו ישראל למטה וכמה צעקות צועקת עופות השמים על בניה ולא נתעוררת לשוב על בניך וגם למה תבא התעוררות מעוף השמים. ואמר מט"ט דע לך כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ואלולי היא שעומדת עלינו ותצילנו ע"י התעוררת עופות השמים ר"ל א' מאהי"ה הניתן לת"ת הוא יעקב איש תם. ושב התם ע"י הא' לאמת תתן אמת ליעקב כי נפשו וחיותו היא הא' וי"ה של אהי"ה הניתן לכ"י הנקרא אל"ם מי ישום אל"ם ושניהם אלם עם י"ה הוא אלהים כי חיותו ונפשו הוא הי"ה וזהו הי"א שעמדה לאבותינו על ידי התעוררות עופות השמים אבל בניה היו כלים בבני עשו וישמעאל כי כל מין אוהב את מינו ושונא הפכו. וההתעוררות מעופות השמים. כי הב"ה העמיד מלאך הנקרא עוף כענין ועוף יעופף והוא המגיד לו העתיד כענין ועוף השמים יוליך את הקול והוא המוסר אותם בתפיסה והוא המעלה קול נאקתם בלקחם מהם בניה, וע"י אותו הקול אני צועק וצעקתי עולה לבינה ומרחם עלינו וזהו הי"א שעמדה לנו וגם בזמן הגאולה ע"י קול הזה יוליד התעוררות ונצא מן הגלות, א"ל ובגלות מצרים שלא היתה להם מצות שליחות האם. התעוררות מהיכן. א"ל כתיב ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו דא היא התעוררות, א"ל וגם בזה הגלות יתלה הענין בצעקתה. א"ל במצרים זימן הקב"ה נחשים מכלים הבנים והאם צועקת והנה צעקת בני ישראל מעוררות צעקת העוף והעוף צעקת מט"ט ובעבור שגורם חיים בשליחות זה (ר"ל חיים הי"א) לכן תלה שכר המצוה בחיים למען ייטב לך והארכת ימים מדה כנגד מדה ובמקומו אבארהו די בעז"ה. א"ל רבון כל העולמים ולמה בעוף ולא בענין אחר, א"ל מעלת העוף מעלה גדולה ורצה השם לבא גאולה והצלה על ידם. וגם זה במקומו אבארהו בעז"ה. וגם שמעתי א"ם עולה את"ר ר"ל זאת הא"ם היא את"ר לכל האתרים ובגזירתה עשו ישראל במצרים. והחשבון משנולד יצחק ת"י שנה שכן א"ם בא"ת ב"ש ת"י ונקראת הבינה חלה ולא שמעתי סבה בדבר ואם שמעת אתה אמור, א"ל שמעתי חלה תרימו תרומה לה' והל' לבינה א"כ חלה רמז לבינ"ה אבל טעם וסבה לא שמעתי. א"ל זה אפי' דרדקי דבי רב ידעו שחלה רומז לבינה אבל סבה שאלתי ממך וכיון שלא ידעת נשארנו בלא ידיעה, א"ל זוכר אני מאבי שהבינה היא מל"ך העולם. ולכן נקראת חלה שחלה על כל העולם. א"ל עני בדעת אתה ממשמש כאשר ימשש העיוור בצהרים והדבר הוא ידוע שכל המדות נקראים עיסה והחלה נותן טעם לעיסה, ודע שכל העיסה אינה יכולה לקבל השפע שבא להם מן החלה ולכן צותה תורה להסיר חלה מן העיסה ואסורה לישראל ר"ל צריך אתה לעשות היכרא בדבר להודיע מעלתה של בינה הנקראת חלה שהיא נעלמת. ואין רשאי אחד מן המדות לנגוע אליה כי מה שלמטה ממנה נקרא ישראל שהוא מלך בו' קצוות, אך הכהן המורה אל הכתר הוא המושל בה ולכן צותה התורה לתת החלה לכהן התחתון שהוא הדוגמא העליונה ולו ניתן רשות לאכלה כי שלו היא. הראית בני שהבינה נקראת קנה כשמי וא"כ מלת קנה יש בו סוד, א"ל ר' קנה אני שומע. ואיני יודע איך נקרא קנה, א"ל חלה עלתה בכללה ושבה קנה ר"ל הח' עם כללו ל"ה, והל' עם כללו ק"ה, והה' עם כללו ט"ו, בין הכל קנ"ה וזהו הבינה שהיא קנה קנתה הבינה מחכמה וזהו ה' בחכמה יסד ארץ ר"ל ה' שהיא הבינה יסד ארץ שהיא כ"י וכתיב כולם בחכמה עשית זהו קנה חכמה קנה בינה, א"ל ר' דלגת מחלה לקנה מהו חלה. א"ל הבינה היא לח"ה לעולם מן הרחמים כי הלשון בחיך אינו מתייבש והחלה אמרה למשה הח"ל ר"ש, א"ל וקנה מהו, א"ל קנה שמים וארץ. א"ל מנלך, וא"ל הצר צורה הצר מושל בצורתו כן קנה הוא צ"ר כי קנה במלואו עולה צו"ר, קו"ף נ"ן ה"ה וזהו אין צייר כאלהינו, א"ל ולמה נקראת בית הטעם א"ל המוציא כל תעלומות לאורה לא יקרא בית הטעם. א"ל מהו בית הטעם א"ל כל שהוא בכח יקרא בית ואינו נראה ואינו מוטעם. וכל הספירות היו בבינה בכח והיא האצילה איש איש למקומו ואיש איש לעבודתו. ואז שב הכח לפועל והוא מוטעם. וא"כ כל ענייניה מוטעמים ולכן נקראת בית הטעם. א"ל בא בני ואגיד לך מה נעשה עמי פעם א' הייתי ברמ"ה ורציתי לעלות אל הר הזתים וראיתי מרחוק אדם א' יושב על אם הדרך והכרתי בו שהיה מלאך כי ראיתי אותו פעם אחר פעם. ורציתי לחזור. והבין וקרא אותי בקול גדול אל תחזור בא אצלי והחזקתי לבי והלכתי וא"ל שלום לאדוני וא"ל שלום ברוך אתה בבואך. ואמר לי מאין ולאין. ואמרתי ברמה הייתי והעניים והאביונים מבקשים מים ואי"ן. והם אנשים נכבדים וטובים אברהם הראשון. יצחק השני. יעקב השלישי משה הרביעי אהרן החמשי. יוסף הששי. ורחל אמו הוא האבן התלוי בצוארו של אברהם גן נעול אחותי כלה כי תלאו בגלגל החמה הוא החתן. שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ואני עולה בהר הזתים כי בו יש מעיין נובע לא יכזבו מימיו לטהר הצינורות מקוצים ודרדרים המונעים המים מלרדת להשקות שבעה העניים והאביונים. ואמר לי אתה הולך לגנוב מים וכבושת גנב כי ימצא ואינך יודע שהמעין הזאת יש לה אדון ובעל ומימיה עמוקים ומי שיגנוב מהם זולת רצון הבעל הוא מוטבע ונפסד כענין צללו כעופרת במים אדירים, וא"ל ברוך זוכר הנשכחות. וא"ל והלא אין שכחה לפניו וא"ל אמת כי אין שכחה אך הנעזב כאלו נשכח והוא לא נשכח והודה לדברי. ר"ל הייתי ברמ"ה זה השער והה' מוכיח. ורציתי לעלות אל הר הזתים הר היא הבינה הזתים הם הספירות שהבינה הר עליהם. וא"ל מאין באיזה מדה אתה עומד. ולאין באיזה מדה אתה הולך ואמרתי ברמה הייתי היא כ"י והעניים והאביונים מבקשים מים ואי"ן עניים מה שלמעלה ממדת כ"ל אביונים מה שלמטה מכ"ל וזהו אביון תאב לכ"ל ושמות העניים והאביונים הם חסד ופחד ותפארת נצח הוד יסוד וכנסת ישראל. ומצד העונות נשארו עניים ואביונים מבלי רחמים והקוצים והדרדרים הם העונות המונעים השפע מלרדת ואני עולה בהר הזתים היא בינה לבקש ממנה למחול עונותיהם של ישראל לרדת שפע וברכה בהיקף שיתברך העולם. וא"ל אתה הולך לגנוב את המים ר"ל ליבש ולנגב הרחמים מלרדת כי הם מבקשים ממנה ואי"ן ע"י רשות האי"ן ואתה עולה בבינה והאי"ן האיך הנחת אלא עלה באי"ן שהוא בעל המעיין ומשם תרד עם השפע והברכה וזולתו היית נענש ומיד אמרתי לו ברוך זוכר הנשכחות ר"ל ברוך שהוא האי"ן זוכר ר"ל ישפיע נשכחות הם הספירות שנעזבו בזמן קילקול הצינורות מצד העונות ורחל אמו הוא האבן התלוי בצווארו של אברהם. ר"ל היא כ"י הנקראת גן ואבן ובעבור שמקבלת מן החסד קראוהו בת אברהם שמדתו חס"ד ותלאוה בגלגל חמה היא תפארת ישראל שממנו מתפרנסת, ור"ל ע"י, ושניהם נק' ד"ו פרצופים חת"ן וכל"ה א"ח ואחו"ת איש ואשה ובמקומו אבארהו בע"ה. וא"ל אדוני מחל השם והעביר ראשון ראשון וא"ל שנה מבורכת היא גם בע' אומות והוקשה לי וא"ל מה לאומות עם ישראל, וא"ל מה לך לדעת מה בין ישראל לאומות ולמה יתברכו האומות כשישראל מבורכים אין לך עסק בנסתרות כי הנסתרות לד' אלהינו, ואמרתי לו רבוני יודע אני שזולתך הייתי נטבע במים העליונים מחסרון הידיעה והמקיים נפש מישראל כאלו קיים עולם מלא ושמא אטעה הפעם כפעם ואכשל כי עכ"פ צריך אני לדעת ואם אכשל אתה הוא הגורם ויצא שכרך בהפסדך, וא"ל מה תבקש ממני אמור לי, וא"ל אמור לי ישראל מה הוא והאומות מה הם ואיך יתברכו אלו מאלו, וא"ל כתוב אמרתי עולם חסד יבנה והיא התחלת ההקף וההקף הם ז' ספירות חסד פחד ת"ת נצח הוד יסוד מלכות הם נקראים הקף כי כל הספירות נוהגת ששה אלפים שנה ואלף אחת שבת והמה הז' שמיטות כי ז"פ ז' הם מ"ט אלף שנים ואלף החמשים הוא היובל הגדול שהכל שבים אל הבינה כי שם יסודם ובהיות כתר חכמה בינה עם ההקף נקרא הספירות פרד"ס, והתחלת ההקף הוא חסד הנקרא רחום ארך אפים חסד אל גדול חסין קדוש כנפיו חנון ורב חסד סולח והם כינוים שבהם נאחזות כל המרכבות למעלה ולמטה והשם יתברך עמהם ברא העולם ובהם מתנהג העולם עם כל הנמצאים עשרה לימין ורובם רחמים ומעוטם דין, ועשרה לשמאל ורובם דין ומיעוטם רחמים, עשרה אמצעות בינונית באמצע, לא תשתחוה לאל אחר שלא תחלק מצד הימין היא גדולה ואברהם אבינו נעשה מרכבה למדת הימין שהוא החסד ומזוקק לגמרי לא היה אברהם אבינו ע"ה לפי שהיה בו סיגים לפיכך יצא ממנו ישמעאל וצורך גדול היו הסיגים באברהם כדי שיתאחזו השרים המקיפים חוץ לפרוכת שאלולי ישמעאל הנאחז מאברהם והשרים המקיפים נאחזים מישמעאל א"כ אין להם אחיזה, ואברהם הולך בשתי פנים קודש וחול הפונים לפנים קודש ובהם נאחז יעקב. והפונים לחוץ חול ובהם נאחזים השרים על גבי ישמעאל וישמעאל נאחז באברהם ושאר השרים בישמעאל ושר המצרים נאחז בישמעאל מצד אברהם. וע"כ כתיב ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים היא מצרי"ם מצר"ת י"ם ולהודיעך שמצרים חיצונית נאחזת מישמעאל וכתיב וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בואכה אשורה על פני כל אחיו נפל. וזהו מאמרם ז"ל ארץ מצרים שניה לארץ החיים ואמרתי לו למה גלו ישראל גלות ראשון למצרים לפי שמצרים נאחזת תחלה ע"י ישמעאל הנאחז באברהם ואברהם הוא ראש העולם ע"כ גלות ראשונה היתה למצרים: