ספר המקבים א ד
<< · ספר המקבים א · ד · >>
- ויקח גרגיאס חמשת אלפים איש ואלף פרשים בחור ויסע המחנה לילה:
- לנפול על מחנה היהודים ולהכותם פתאום ובני המצודה היו לו למורי דרך:
- וישמע יהודה ויסע הוא והגיבורים להכות את חיל המלך אשר בעמאוס:
- עד החיל מפוזרים היו מחוץ למחנה
- ויבוא גרגיאס אל מחנה יהודה לילה ולא מצא איש ויחפש אותם בהרים כי אמר נסים הם ממנו:
- וכאור הבוקר נראה יהודה בשפלה בשלושת אלפי איש אך מגינים וחרבות לא היו להם כאשר חפצו:
- וייראו מחנה הגוים חזק ומבוצר ופרשים סובבים אותו והם מלומדי מלחמה:
- ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו אל תראו מהמונם ומעברתם אל פחדו:
- זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה בחיל:
- ועתה נקרא לשמים אם יחפץ בנו ויזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום:
- וידעו כל הגוים כי יש פודה ומציל לישראל:
- וישאו הנכרים את עיניהם ויראו אותם באים מנגד:
- ויצאו מן המחנה למלחמה ויתקעו אשר עם יהודה:
- ויתגרו ויגפו את הגוים וינוסו אל הבקעה:
- והמאסף כולו נפל בחרב וירדפו אחריהם עד גזר ועד שדות אדום ואשדוד ויבנה ויפלו מהם כשלושת אלפים איש:
- וישב יהודה והחיל מרדוף אחריהם:
- ויאמר לעם אל תחמדו את השלל כי מלחמה נגדנו:
- וגרגיאס והחיל בהר קרוב לנו ואתה עמדו בפני אויבינו והלחמו אותם ואחרי כן תקחו שלל קוממיות:
- עד יהודה מדבר אלה וירא חלק נשקף מן ההר:
- וירא כי נגפו ושורפים את המחנה כי העשן הנראה גילה את אשר נהיה:
- וכאשר ראו את אלה ויבהלו מאוד:
- וכאשר ראו את מחנה יהודה בעמק נכון לקרב ויברחו כולם אל ארץ פלישתים:
- ויהודה שב לבוז את המחנה ויקח זהב רב וכסף ותכלת וארגמן-ים ורכוש גדול:
- ובשובם שרו והללו לשמים "כי טוב כי לעולם חסדו":
- ותהי תשועה גדולה בישראל ביום ההוא:
- ואשר נמלטו מן הנכרים ויבואו ויגידו ללוסיאס את כל הקורות:
- וכשמעו נבהל מאוד ויחר לו כי לא היה כחפצו לישראל ולא נעשה אשר ציווה לו המלך:
- ומקץ שנה אסף לגדודים שישים אלף איש בחור וחמשת אלפים פרשים להלחם אותם:
- ויבואו ליהודה ויחנו בבית צור ויפגשם יהודה בעשרת אלפים איש:
- וירא את המחנה הכבד ויתפלל ויאמר ברוך אתה מושיע ישראל המשבית עברת הגיבור ביד דוד עבדך והמוסר מחנה פלישתים בידי יהונתן בן שאול ונושא כליו:
- סגר נא את המחנה הזה ביד עמך ישראל ויבושו בחילם ובסוסיהם:
- תן להם מורך ושבור אומץ חזקם ורעדו בשברם:
- הפילם בחרב אוהביך ויהללוך כל יודע שמך בתודה:
- ויתגרו ויפלו ממחנה לוסיאס כחמשת אלפים איש ויפלו לפניהם:
- וכראות לוסיאס את המכה אשר הייתה בצבאו ואת האומץ אשר היה ליהודה וכי נכונים הם אם לחיות אם למות בגבורה ויסע לאנטיוכיה וירב לאסוף חיל שכירים לעלות עוד הפעם ליהודה:
- ויהודה אמר לאחיו הנה נגפו אויבנו נעלה לטהר את המקדש ולחנכהו:
- ויקהל כל המחנה ויעלו הר ציון:
- ויראו את המקדש שומם והמזבח מחולל והשערים שרופים ובחצרות גדלים סבכים כמו ביער או כמו באחד ההרים והלשכות שוממות:
- ויקרעו את בגדיהם ויבכו בכי גדול ויעלו אפר [על ראשיהם]:
- ויפלו על פניהם ארצה ויתקעו בחצוצרות התרועה ויצעקו אל השמים:
- אז אמר יהודה לאנשים להלחם את אשר במצודה עד אשר יטהר את המקדש:
- ויבחר כהנים תמימים חפצי תורה:
- ויטהרו את המקדש ויוציאו את אבני השיקוץ למקום טמא:
- ויועצו על מזבח העולה המחולל מה לעשות לו:
- ותצלח עליהם מחשבה טובה לנתוץ אותו לבלתי היות להם למוקש כי הגויים טמאוהו ויתצו את המזבח:
- ויניחו את האבנים על הר הבית במקום מיוחד עד בוא נביא להורות עליהן:
- ויקחו אבנים שלמות על פי התורה ויבנו מזבח חדש כראשון:
- ויבנו את המקדש ואת פנים הבית ואת החצרות קדשו:
- ויעשו כלי קודש חדשים ויביאו את המנורה ואת מזבח הקטורת ואת השולחן להיכל:
- ויקטרו על המזבח ויעלו את הנרות אשר במנורה ויאירו בהיכל:
- וישימו על השולחן לחם ויורידו את הפרוכת ויכלו את כל המעשים אשר עשו:
- וישכימו בבוקר בחמישה ועשרים לחודש התשיעי הוא חודש כסליו בשמונה וארבעים ומאה שנה:
- ויקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו:
- בעת וביום אשר טמאוהו הגויים בעצם היום ההוא נחנך בשירים ובנבלים ובכנורות ובמצלתיים:
- ויפלו כל העם על פניהם ויתפללו ויברכו לשמים אשר הצליח להם:
- ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה ויקריבו עולות בשמחה ויקריבו זבח שלמים ותודה:
- ויפארו את פני ההיכל בעטרות זהב ובמשבצות ויחנכו את השערים והלשכות ויעשו להם דלתות ותהי שמחה גדולה בעם מאוד ותסר חרפת גויים:
- ויקיים יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנוכת המזבח נעשים במועדם שנה בשנה ימים שמונה מיום חמישה ועשרים לחודש כסליו בשמחה וגיל:
- ויבנו בעת ההיא את הר ציון מסביב חומה גבוהה ומגדלים חזקים בל יבואו הגויים וירמסום כאשר עשו בראשונה:
- וישם שם חיל לשמרו ויבצר לשמור אותו את בית צור להיות לעם מבצר בפני אדום:
<< · ספר המקבים א · ד · >>