ספר המקבים א ב
<< · ספר המקבים א · ב · >>
- בימים ההם קם מתתיהו בן יוחנן בן שמעון כהן מבני יהויריב מירושלים וישב במודיעים:
- ולו חמישה בנים יוחנן הנקרא גדי:
- שמעון הנקרא תרסי:
- יהודה הנקרא מקבי:
- אלעזר הנקרא חורן
יונתן הנקרא חפושׂ: - וירא את הנאצות אשר נעשו ביהודה ובירושלים
- ויאמר
אוי לי למה יולדתי לחזות בשוד עמי ושוד עיר הקודש
ולשבת בה בהינתנה ביד אויבים בית המקדש ביד נכרים: - היה היכלה כ[בית] איש נקלה:
- כל תפארת בשבי הובלו
ילדיה הורגו ברחובותיה בחוריה בחרב אויב: - אי זה עם לא ירש במלכותה ולא תפש משללה:
- כל הדרה לוקח תחת חפשיה הייתה שפחה:
- והנה קדשנו והדרנו ותפארתנו השם ויחללוה גוים:
- [אם - - - - ] למה לנו עוד חיים:
- ויקרע מתתיהו ובניו את בגדיהם וילבשו שקים ויתאבלו מאוד:
- ויבואו אנשי המלך המאלצים על המעל למודיעים העיר לזבוח:
- ורבים מישראל באו אליהם ומתתיהו ובניו נאספו:
- ויענו אנשי המלך וידברו אל מתתיהו לאמור ראש ונכבד וגדול אתה בעיר הזאת ונתמך בבנים ובאחים:
- עתה קרב ראשון ועשה מצוות המלך כאשר עשו כל העמים ואנשי יהודה והנשארים בירושלים והיית אתה ובניך מאוהבי המלך ואתה ובניך תכובדו בכסף ובזהב ובמתנות רבות:
- ויען מתתיהו ויאמר לו יסורו כל איש מעבודת אבותינו ויבחרו במצוותיו:
- ואני ובני ואחי נלך בברית אבותינו:
- חלילה לנו לעזוב תורה ומצוות:
- לדברי המלך לא נשמע לסור מעבודתנו ימין ואו שמאל:
- וככלותו לדבר את הדברים האלה קרב איש יהודי לעיני כולם לזבוח על הבמה במודיעים כמצוות המלך:
- וירא מתתיהו ויקנא וישתונן כליותיו וישלח חרונו כמשפט וירץ ויזבחהו על הבמה:
- ואת איש המלך המאלץ לזבוח המית בעת ההיא ואת הבמה הרס:
- ויקנא לתורה כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא:
- ויקרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמור כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי:
- וינס הוא ובניו אל ההרים ויעזבו כל אשר היה להם בעיר:
- אז ירדו רבים מבקשי צדק ומשפט אל המדבר לשבת שם:
- הם ובניהם ונשיהם ומקניהם כי רבו הרעות עליהם:
- ויגד לאנשי המלך ולחיל אשר היו בירושלים בעיר דוד כי ירדו אנשים אשר עברו את מצוות המלך למחבואים במדבר:
- וירדפו אחריהם רבים וישיגום ויחנו עליהם ויערכו עליהם מלחמה ביום השבת:
- ויאמר להם רב לכם צאו ועשו כדבר המלך וחיו:
- ויאמרו לא נצא ולא נעשה דבר המלך לחלל את יום השבת וימהרו לעשות איתם מלחמה:
- ולא ענו להם ולא השליכו עליהם אבן ולא סתמו את המחבואים:
- באמרם נמות כולנו בתמנו עדים לנו השמים והארץ כי בלא משפט תספנו:
- ויערכו עליהם מלחמה בשבת וימותו הם ונשיהם ובניהם ומקניהם כאלף נפש אדם:
- וידע מתתיהו ואוהביו ויתאבלו עליהם עד מאוד:
- ויאמרו איש אל רעהו אם נעשה כולנו כאשר עשו אחינו ולא נלחם בגוים על נפשנו ועל תורתנו עתה מהרה ימחו אותנו מעל פני הארץ:
- וייוועצו ביום ההוא לאמור כל אדם אשר יבוא אלינו למלחמה ביום השבת נלחם בו ולא נמות כולנו כאשר מתו אחינו במחבואים:
- אז נאסף אליהם קהל חסידים גיבורי חיל מישראל כל המתנדב לתורה:
- וכל הבורחים מפני הרעות חברו אליהם ויהיו להם למשען:
- ויערכו חיל ויכו את הרשעים בקצפם ואת האנשים הפושעים בחמתם והשרידים נסו אל הגויים להינצל:
- ויסב מתתיהו ואוהביו ויהרסו את הבמות:
- וימולו את הבנים אשר לא נימולו אשר מצאו בגבול ישראל בחזקה:
- וירדפו את בני זדון ויצלח הדבר בידם:
- ויגאלו את התורה מיד הגויים ומיד המלך ולא הניחו קרן לרשע:
- ויקרבו ימי מתתיהו למות ויאמר לבניו עתה גבר זדון ותוכחה ויום מהפכה וחרון אף:
- ועתה בנים קנאו לתורה ותנו נפשותיכם על ברית אבותיכם:
- זכרו מעשי אבות אשר עשו בדורותיהם ונחלתם כבוד גדול ושם עולם:
- אברהם הלא בניסיון נמצא נאמן ותחשב לו לצדקה:
- יוסף בעת מצוקתו שמר מצווה ויהיה אדון למצרים:
- פנחס אבינו בקנאתו קנאה קיבל ברית כהונת עולם:
- יהושע במלאתו דבר אדני היה שופט בישראל:
- כלב בהעידו בקהל קיבל ארץ נחלה:
- דוד בחסדו נחל כיסא מלכות לעולם:
- אליהו בקנאתו קנאת התורה הועלה לשמים:
- חנניה מישאל ועזריה הבוטחים נצלו משלהבת:
- דניאל בתומו ניצל מפי אריות:
- וכן בינו דור ודור כי כל המקווים לו לא יכשלו:
- ומדברי אדם רשע אל תראו כי כבודו לדומן ורימה:
- היום יגבה ומחר לא ימצא כי ישוב לעפרו ועשתונותיו יאבדו:
- חזקו בני והתאוששו בתורה כי בה תכבדו:
- והנה שמעון אחיכם ידעתי כי איש עצה הוא אליו תשמעון כל הימים הוא יהיה לכם לאב:
- ויהודה המקבי גיבור חיל מנעוריו הוא יהיה לכם שר צבא ונלחם מלחמת העם:
- ואתם תאספו אליכם כל שומרי מצוה ונקמו נקמת עמכם:
- השיבו גמול לגוים והחזיקו במצות התורה:
- ויברך אותם וייאסף אל אבותיו:
- וימת בשש וארבעים ומאה שנה וייקבר בקברות אבותיו במודיעים ויבכו אותו כל ישראל בכי גדול:
<< · ספר המקבים א · ב · >>