ספר המצוות לאו רצא


מצות לאו רצא - שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות

שהזהיר העד מדבר בדין שהעיד עליו. ואף על פי שהוא חכם ויודע הוא, לא יהיה עד ודיין וטוען, אבל יעיד במה שראה וישתוק והדיינין יעשו בעדותו לפי מה שיראה להם. ובאה האזהרה שלא לדבר בדבר נוסף על העדות, וזה בדיני נפשות לבד. והוא אמרו יתעלה "ועד אחד לא יענה בנפש למות(במדבר לה, ל).

וכפל האזהרה בזה ואמר "לא יומת על פי עד אחד(דברים יז, ו), כלומר לא יומת בטענת העדים. ובסנהדרין אמרו "ועד אחד לא יענה בנפש", בין לזכות בין לחובה. וביארו טעם זה משום דהוי כנוגע בעדותו. ובדיני נפשות לבד אסור ללמד לא זכות ולא חובה.

קישוריםעריכה

קיצור דרך: rmbm/lo291