ספר המצוות לאו קעב
<< · ספר המצוות · לאו · קעב · >>
הזהירנו מלאכול בהמה טמאה וחיה טמאה, והוא אמרו יתעלה "את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו'". ואולם שאר בהמה טמאה לא בא עליה לאו בבאור, אבל מאמרו "וכל בהמה מפרסת פרסה ומעלת גרה בבהמה אותה תאכלו", הנה הודיע שכל מי שאין לו סימנין אלו יחד, הוא מוזהר על אכילתו והאוכל חייב. אבל הוא לאו הבא מכלל עשה, שהתבאר שהוא עשה. והשרש אצלנו לאו הבא מכלל עשה, עשה ואין לוקין עליו. ואמנם נאסר לנו שאר בהמה וחיה טמאה ואנו חייבין על אכילתן מלקות, מקל וחומר שאנו אומרין כשהחזיר והגמל שבו סימן טהרה אחד לוקין עליו, קל וחומר לשאר בהמה וחיה טמאה שאין להם סימן טהרה כלל שלוקין עליו.
ולשון ספרי בכל זה אמר אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה, בלא תעשה מנין? תלמוד לומר את זה לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה וחיה טמאה מנין? ודין הוא מה אלו שיש בהן סימן טהרה הרי הן בלא תעשה על אכילתם, שאר בהמה טמאה שאין בהן סימן טהרה כלל אינו דין שתהא בלא תעשה על אכילתן. נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מן הקל וחומר.
נמצאת מצות עשה שהן מן הכתוב ומצות לא תעשה מקל וחומר, אבל הקל וחומר זה אמנם הוא לגלויי מלתא בעלמא כמו שזכרנו לא תעשה של"ו בבתו לפי מה שנתבאר במקומו. ולפיכך מי שיאכל כזית מבשר בהמה טמאה או חיה טמאה, מאי זה מין שיהיה מהן, לוקה מדאורייתא, ודע זה.
קישורים עריכה
קיצור דרך: rmbm/lo172