גיטין מ' ע"ב

ענין הקדש מפקיע מידי שיעבוד:
פ' השולח כדאמר רבא הקדש וחמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד הלכך כשיחררו רבו הראשון הפקיעו מידי שיעבוד רבו שני ופי' דרב' הכי איתא הקדש כגון שהקדיש מטלטלין בהמ' ועבדים וכל דבר לבד מקרקעות דקדושת הגוף חייל עלייהו כי האי איצטלא דפרוסה אמיתנא ועלה מעשה דרבא ביבמות בפרק אלמנה וכי האי דהחולץ וכי האי דהקונמת בשילהי נדרים בפרק אע"פ וכי האי דפ' החובל כולא לאו קדשי מזבח נינהו אלא קדושת הגוף דשאר דברים מלבד קדשי מזבח מה שפי' הקונטרס דבשאר קדשי מזבח מיירי ליתא ואי' בה עליה כמה פריכא אלא בכולהו מילי איתא לרבא לבר מקרקעי וטעמא משום דכי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו וכל המטלטלין ברשות המקדיש איתנהו והשתא ליכא למיפרך מכר נמי מפקיעין מידי שיעבוד כדאמרינן בהמניח את הכד ובחזקת הבתים אמרו רבא עשאה שורו אפותיקי ומוכרה אין הבעל חוב חוזר וגובה אותו ממנו ועוד דבהא קאמר רחמנא דמפקיע וקדיש מדאורייתא ולא לאפוקי מכר דלא וטעמא כדפרישית אבל מקרקע אין הקדש מפקיע אפילו בלא אפותיקי אלא אפילו בשיעבוד גרידא אין הקדש מפקיע כדאמרינן בערוכין מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו וטעמא משום שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון משום דמקרקעי כמאן דגבי למלוה דמי ולא דמי לביתו דמקדיש כדאמרינן בהמקבל יתומים אומרים אנו השבחנו וב"ח אומר אביכם השביח על היתומים להביא ראיה דבמקום שהחוב ידוע שהוא מחויב למלוה ארעא כמאן דגביא דמי והכי אמרינן גבי מקדיש מסותא בשנים אוחזין מקרקעי דכי יכול להוציא בדיינין אע"ג דלא אפקיה ברשות דמריה קיימא וכן גבי שיעבוד מלוה דלא בשור בלבד אמר רבא בההיא מלתא עשאה עבדו אפותיקי ומוכרה ב"ח חוזר וגובה אותו ממנו ועוד ניהו דלא מצי מקדיש מלוה לוה נמי לא מצי מקדיש דדמי לגזל ולא נתייאשו הבעלים דשניהן אין יכולין להקדיש וה"פ רבינו בספרים לא מיתמ' קדושי סתמא קושיא דמוסיף עוד דינר והאי קידושי סתמן דהאי דכתב בספרים קדושת קרקעות דלעולם תורת דמי עלה אבל בקדושת דמים מפקיע כגון מטלטלין שיש מהם ראוין למזבח ויש מהן ראוין לשקעה בבנין וה"ה לשאר מטלטלין ואפי' עבדים כדפרישית אבל רבותי טעו בדבר שפירשו קדושת הגוף כגון בהמה למזבח ועשו אותה כהלכתא בלא טעמא וכן קונמת קאמרת בנדרים ובאע"פ פירשו דחמור קונם מהקדש וליתא אלא ה"פ קונמות קאמרת שאני קונמת דכי קדושת הגוף דמין והקדיש ידים לעושיהן כדמוכח בפ' האומר בקידושין דאמרינן הא איתמר עלה אמר רב הונא בריה דבר יהושע באומר' יקדישו וכו' א"כ לאו דדחי' היא אלא דסמכא ואמאי פריך לעיל מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמן קדיש ופריך ר' אלא ואמורא פירוקא טובא ופריך עלייהו רב אשי ומשני אלא אמר רב אשי קונמת קאמרת שאני קונמת דכי קדושת הגוף דמי משום הכי קדשו מעשי ידיה דידיה אגידה בה ובדין הוא דמהשתא קדישא אלא דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל והשתא לא תיקשי ההיא פירכא דמי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמן קדיש דהכא נמי מהשתא קדיש כדמסיק אלא משום דאלמוהו ה"נ אמרינן בפ' החובל דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל קצרה של דבר הקדש דכל מטלטלי' מפקיעין מידי שיעבוד ואפילו עבדי דכי יקדיש את ביתו קדש כתיב אבל מקרקעי לא מפקיע דברשות מלוה קיימ' כמו ברשות לוה חמץ מידי שיעבוד עכו"ם היכ' דלא הירהינו ישראל בביתו של עכו"ם דדמי להקדש וחל עליו איסור חמץ ואיסור הנאה אבל היכהינו ישראל בביתו של עכו"ם אין חל איסור חמץ דברשות עכו"ם קאי שיחררה מפקיע מידי שיעבוד אע"ג שויה אפותיקי מידי דהוה אהקדש דמטלטלין והקנמת ואאיצטלת דמלתא והי ברשות בעלים הראשונים וכולה חד טעמא הוא דמשום הכי נמי לית ליה למיתני דמכר מפקיע בהדייהו דטעמא משום דלית ליה קלא ופסידא לדקוחות והני מדאורייתא: