פתיחת התפריט הראשי
המצוה לא לאכול מהיבול בשעת המלאכה, אלא רק בשעת ההליכה

שלא יאכל השכיר בשעת מלאכהעריכה

שלא יאכל השכיר בשעת עבודתו מהדבד אשר יעבד בו, אף על פי שהוא מותר לאכול ממנו שלא בשעת עבודה והוא בהליכתו מאומן לאומן, כשהוא עובד במחובר לקרקע לא הותר לאכול בשעת עבודה ‏[1], ועל זה נאמר (דברים כג כו) וחרמש לא תניף על קמת רעך. שאמרו זכרונם לברכה (בבא מציעא פז ב) חרמש, לרבות כל בעלי חרמש, ובשעת חרמש, כלומר עת הקציר לא תקצר לעצמך. וכבר נודע שזה הכתוב בא בשכיר, ופרוש כי תבוא, כלומר, כי תבוא בשכרך לעשות עם בעל השדה, כדמתרגם אנקלוס ארי תתגר.

ענין מצוה זו מתבאר גם כן במצות עשה שלו שבסדר, זה (מצוה תקעו). והעובר על זה בין איש בין אשה, בכל מקום ובכל זמן, והניף חרמש על קמת רעהו כענין שפרשנו עבר על לאו זה. ואין לוקין עליו מן הטעם הנזכר במצוה הקודמת.

הערותעריכה

  1. ^ (עי, ספהמ"צ להרמב"ם לאוין רסז)


קישוריםעריכה