פתיחת התפריט הראשי


מצוה תקסח - לא להסגיר עבד שניצל מעם אדוניו

שנמנענו שלא להשיב עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל. ואפילו אדוניו ישראל לא נשיבהו אליו, אבל נשחרר אותו ונכתוב בדמיו חוב על עצמו. ועל זה נאמר "לא תסגיר עבד אל אדוניו(דברים כג, טז) וכן הוא מבואר במסכת גיטין (דף מה.) שבעבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל הכתוב מדבר. ואמרו שם שהדין בו שנכתוב שטר בדמיו עליו ונכתוב לו גט חירות. ולא נשיבהו לעבודה בשום פנים, בעבור שנכנס בבקעה הטהורה הנבחרת לעבוד בה השם יתברך.

משרשי המצוה מה שזכרנו שרצה האל לכבוד הארץ שהבורח לשם ינצל מעבדות, כדי שניתן אל לבנו כבוד המקום ונקבע בלבבנו בהיותנו שם יראת השם יתעלה. וכל זה להועיל לעמו ולזכותם כי חפץ חסד הוא.

דיני המצוה מבוארים שם במסכת גיטין.

ונוהגת מצוה זו אפילו בזמן הזה בזכרים ונקבות, שהכל מוזהרים שלא להשיבו אל אדוניו אחר שהוא בורח אל הארץ הנבחרת. והעובר על זה ותפשו והשיבו אל אדוניו, עבר על לאו זה. אבל לפי הדומה שאין בו חיוב מלקות, לפי שאין החיוב אלא כשמחזירו לעבדות, ושמא לא יעבוד בו אדוניו עוד. ואין מלקין מספק.

קישוריםעריכה

קיצור דרך: tryg/mcwa/568