ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תקפ
שנמנענו מלהחזיר האשה אחר שגרשנוה ונישאת לאחר, ודווקא נישאת או נתארסה, אבל זנתה אחר שגרשה מותר להחזירה, ועל זה נאמר "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה" (דברים כד, ד). וזה ידבר אחר שנישאת לאחר, כמו שאמר תחילה והלכה והייתה לאיש אחר, דאילו קודם שתינשא מותר להחזירה, וגם ראוי לעשות כן אם אינה רשעה.
משרשי המצוה. כדי להרחיק כל עניין הזימה וכל הדומה לו. וכבר כתבתי בסדר אחרי מות (מצוה קפח) ובלאו דלא תנאף בסדר וישמע יתרו (מצוה לה), ריבוי הנזקים שהן בזימה, וידוע הדבר, וכעין זימה היא להיות אשה יוצאת מן האחד ומשמשת לאחרים ואחר כך לשוב אל הראשון.
דיני המצוה. במקומות מיבמות.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים, שעליהן באה האזהרה שלא להחזירן, ומכל מקום גם הנשים בכלל האסור, אף על פי שעיקר הלאו לאנשים. והרמב"ן זכרונו לברכה (בספהמ"צ לאוין שי"א) ימנה בזה הכתוב שני לאוין, האחד שלא להחזיר הגרושה אחר שנשאת, והאחד שלא יבוא הבעל על אשתו אחר שזנתה בעודה תחתיו.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/580