ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תמב
שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, ועל זה נאמר "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך" (דברים יב, יז). והכתוב הבא אחריו יורה עליו, שבמעשר שני הוא מדבר, שנאמר "כי אם לפני יי אלהיך תאכלנו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך". ואילו שאר מעשרות לעניים או ללויים הם. וענין מעשר שני מהו כתבתי למעלה בסדר זה (מצוה תעג), וטעם היותו נאכל בירושלים כתבתי בסדר אם בחקותי במצות מעשר בהמה (מצוה שס).
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות יט:) שאין חייבין מלקות על אכילתו, אלא אם כן יאכלו אותו בלי פדיון אחר שראה פני הבית, וכן אמרו בסוף מכות מאימתי חייבין עליו? משיראה פני הבית. וכבר הרחבתי דברי בדיני קביעות פרות למעשר בסדר ויקח קרח (מצוה שצה) ושם תראנו אם תחפץ. ויתר פרטי המצוה, מבוארים במסכת מעשר שני.
ונוהג איסור זה, בזכרים ונקבות בזמן שחיוב מעשר שני נוהג, ובסדר שופטים (מצוה תקז), נבאר בעזרת השם הזמן והמקומות שנוהג שם. והעובר על זה ואכל כזית ממנו חוץ לירושלים חייב מלקות.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/442