ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שפא
שכל המחוייב בפסח שני שיאכל בשר הפסח על מצות ומרורים, שנאמר (במדבר ט, יא): "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ".
משרשי מצוות כל ענין הפסח כתבתי בסדר בא אל פרעה (מצוה ה'), ואין ספק כי כל ענין פסח שני אינו כי אם מיסודו של ראשון, ידוע הדבר.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (פסחים מ, א) שהמצות צריכות שימור גדול שלא יבואו לידי חימוץ, עד שחייבונו זכרונם לברכה להזהר בהם אפילו מזמן קצירה שלא יבואו עליהן מים פן יבואו לידי חימוץ. ויתר ריבוי פרטיהן בענין הלישה והאפיה בפסח ראשון. וכלל הכל הוא שנעשה בהן שמירה גדולה מחימוץ.
וכן מה שפירשו במרורים שכל עשב מר הוא בכלל מרורים שהזכיר הכתוב, ושאדם יוצא ידי חובתו בכולן, לפי שהצוואה לנו במרור זכר ל"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (שמות א, יד), ובכל עשב מר יזכר הדבר. אבל מכל מקום ביררו לנו חכמים זכרונם לברכה (שם לט ע"א) לאכול החזרת, כי בה זכר התמרור מצד הקלח שטעמו מר קצת. וגם יש בה הידור למצוה יותר מבשאר עשבים מרים, (גם) כי שמה הדור שנקראת חסה ורמז ברכה בו שחס רחמנא עלינו ופדאנו מיד המצרים הקשים, ומכל אלה יש התעוררות וזכר אל לב בני אדם בענין הנסים שנעשו לנו במצרים, ולפיכך הוקבעה ההלכה שראוי לנו לחזר אחר החזרת. פרטיה גם כן במסכת פסחים.
ונוהגת בזמן הבית, בזכרים ולא בנקבות, כי כמו שאין שחיטת פסח שני חובה להן אלא רשות כמו שאמרנו במצוה הקודמת, כן אכילת מצה ומרור עמו אינה חובה להן, ומבואר גם זה שם במסכת פסחים.
ועובר על זה ואכל פסח שני מבלי מצה ומרור ביטל עשה זה.
קישורים חיצוניים עריכה
קיצור דרך: tryg/mcwa/381