ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קפט
שלא יגלה אדם ערות אביו, כלומר שלא ישכב אותו משכבי אשה, שנאמר "ערות אביך לא תגלה" (ויקרא יח, ז). וזאת האזהרה נוספת בשוכב את אביו על האזהרה הכוללת משכב זכור בכל אדם, שנאמרה (מצוה רט) במקום אחר, כמו שנאמר "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה" (שם, כב).
וכן אמרו זכרונם לברכה בסנהדרין (דף נד.) "ערות אביך לא תגלה" אביך ממש. ושאלו שם: האי מ"ואת זכר לא תשכב משכב" נפקא. והשיב המשיב: כדי לחייבו שתים. וכדרב יהודה דאמר רבי יהודה: גוי הבא על אביו חייב שתים. ושם בארו ואמרו: מסתברא מלתיה דרב יהודה בישראל ובשוגג ובקרבן, והאי דקאמר גוי, לישנא מעליא נקט. כלומר שלא רצה להזכיר הענין המגונה בישראל כיון שאפשר להעמידו בגוי שאף הן מצוין בעריות, אבל הוא הדין בישראל, שחייב שתים באביו. כלומר שאם שכב אותו בשוגג, חייב להביא שתי חטאות.
ענין האזהרה זו נגלה הוא אין להאריך בשורשה, כי הכיעור הגדול הזה ראוי להרחיקו מבני אדם ולענוש עליו העובר עונש גדול, ולכן יחיבנהו בסקילה.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות נג:) שהחיוב הוא בהכנסת העטרה, מיד, ולא קודם לכן. והוא הדין בכל העריות: שהחיוב בהן בהכנסת העטרה, מיד, חוץ מן הבא על השפחה שהחיוב בה בגומר ביאתו. ויתר פרטיה בסוף הסדר נודיע מקומן עם פרטי שאר כל העריות בעזרת השם.
ונוהגת איסור זה בכל מקום ובכל זמן. והעובר על זה ושכב את אביו, מכיון שהכניס ראש העטרה במזיד ויש עדים והתראה, נסקל. בשוגג מביא שתי חטאות בזמן הבית, אחד משום לאו דאביו ואחד משום לאו דזכר.
קישורים
עריכהקיצור דרך: tryg/mcwa/189