ספר הזכרון על רש"י שמות יח

פרשת יתרו

פסוק אעריכה

וישמע מה שמועה שמע, שמע קדיעת ים סוף ומלתמת עמלק - מדרש רז"ל הוא שדורשים שלא על כל הדברים שנעשו לישראל נתעורר לצאת ממקומו, לא הניעהו לצאת אלא זאת, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, ובמכילתא דר' ישמעאל היא, ומיתי לה נמי בשלהי גמרא זבחים 'מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא שהרי כתובה בצדה "וַיַּחֲלֹשׁ יהושע". ר' אלעזר המודעי אומר מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם וכו'. ר' אלעזר אומר קריעת ום סוף שמע ובא דכתיב בה בה "ויהי כשמוע מלכי האמורי" וכו' ואף רחב הזונה אמרה "ונשמע וימס לבבנו" וכו' כדאיתא התם בארוכה.
ומה שראוי לשאול כאן תחלה הוא למה השמיע הרב דעת רבי אלעזד המודעי יאמר 'שמע מלחמת עמלק ומתן תורה וקריעת ים סוף'. ויש לומר דסבירא ליה כמאן דאמר דקודם מתן תורה בא יתרו כסדר הכתובים.
אבל אינו מספיק, שהרי להלן ב"על כל הטובה" פרש 'טובת המן והבאר והתורה'. ואולי שלפי שמדרשו של ר' אלעזר המודעי אין לו טעם כל כך חזק כחביריו, לא מצד סמיכות בעמלק ולא מצד לשון שמיעה כקריעת ים סוף.

אמר עוד את כל אשר עשה בידידת המן ובבאר ובעמלק. עוד אמר כי הוציא ה' זו הגדולה על כולן - עוד אמר להלן: "על כל הטובה" - 'טובת הבאר והמן והתורה', והוא גם מדרש רז"ל, ועל כולן אמר אשר הצילו וכו'.
והנראה לי בזה ההלוך שהוליך הרב פרשה זו הוא מה שאומַר, שראה הרב ז"ל או רז"ל שהפסוק הזה לא סופיה רישיה ולא רישיה סופיה, פתח במשה וישראל ביחד, וסיים בישראל לבדם, דהיינו "כי הוציא ה'". שאי אפשר לומר שאומרו "כי הוציא ה' את ישראל" יכלול לכולם, שיציאת מצרים לא היתה למשה שלא היה בכלל שעבודם ולא יצא ממנו, לזה אמר שצריכים אנו לפרש שאין הפסוק כולו מדבר בדבר אחד אלא בענינים חלוקים, תחלה "וישמע יתרו" נדרש בפני עצמו והוא מה שדרשו בו ז"ל. ו"את כל אשר אלההים למשה ולישראל" ביחד, דהיינו ירידת המן והבאר ועמלק, ולזהאמר הרב בכאן ”'את כל אשר עשה” להם בירידת המן' וכו'. ומה שלא הזכיר בכאן קריעת ים סוף עם המן והבאר ועמלק, לפי שלא שקריעת ים סוף לא יאמר עליה "למשה", כי לישראל לבדם היתה, שמשה לא היה בשעבודם כמו שכתבנו ולא רדפו אחריו להשיבו לשעבודם. וסוף הפסוק "כי הוציא יי' את ישראל" רוצה לומר ישראל לבדם והיא העולה על גביהן, וכך נדרשת כמכילתא מילתא באנפי נפשה. ולפיכך אין צורך לנסחאות שכתוב בהן וכי הוציא יי' בתוספת וא"ו.
או נאמר שראה הרב ז"ל שתחלת הפסוק מורה על ריבוי ניסים שעשה להם ד"כל" רבויא הוא, וכשסיים לא סיים אלא בדבר אחד בלבד, והיינו "כי הוציא", לזה אמר שמקרא קצר הוא ו"את כל אשר עשה" רומז למן ולבאר ועמלק. ועוד עשה להם "כי הוציא" והיא הגדולה על כולן ולהאי פירושא אתיא שפיר ’וכי הוציא‘ עם וא"ו.
אי נמי לא קשיא ליה למה הקדים הרב מדרש למשה ולישראל שהדי לא היה יכול לדורשה במקומה בתוך הענין, אלא או להקדימה או לאחרה לפי שהיה זקוק לקשר "את כל אשר עשה" עם "כי הוציא" על הדרך שפרשתי, ולומר שכך הצעו של מקרא זה "את כל אשר עשה להם" במן וכו' ועוד "כי הוציא" ואומרו ב"כל התלאה" של הים ושל עמלק, ידוע שבכל מה שנעשה לישראל לא היה להם צער ותלאה אלא באלו. ואומרו '"על כל הטובה" טובת המן והבאר והתורה' משום דבהני שייך שפיר "טובה", והוא ג"כ מדרש רז"ל ר' יהושע אומר בטובת בטובת המן הכתוב מדבר, ר' אליעזר המודעי אומר בטובת הבאר הכתוב מדבר וכו'. ומה שאמר 'והתורה' אתיא כמאן דאמר יתרו אחר מתן תורה בא: