העקר השני עריכה
בביאור ההבדלים אשר בין כל אחת ואחת מן שמנה החלוקות הנזכרות
א עריכה
דע, אף שאמרתי שבכל גזרה שבעה בנינים, זה אינו אלא לחלק הפעלים היוצאים. אבל חלק הפעלים העומדים אין לו רק שלשה בנינים הַפּוֹעֲלִים. כי הבנינים הַפְּעוּלִים אינם צריכים להם, כי הם עצמם פעולים כאשר רמזתי כבר בסימן ב. ומעטים נמצאים שיבאו בבנין נִפְעַל וְהִתְפָּעֵל, כמו שיתבאר בעקר שמיני.
ב עריכה
ואשר אמרתי כי לכל בנין ששה זמנים, זה אינו אלא לשלשה בניני הפועלים. כי בארבעה האחרים לא שייך הפעול בעבור שהם עצמם פעולים. גם בקצתם לא שייך הצווי כאשר יתבאר בכל אחד מהם.
ג עריכה
ואשר אמרתי כי לכל זמן שני מינים, זה צודק בכל הזמנים חוץ מן המקור שלא שייך בו מין כלל, כי הוא שוה לכל, ונקרא מָקוֹר כי ממנו נובעות כל הפעולות, כמו שיתבאר עוד. ואשר אמרתי כי לכל מין שני מספרים, גם זה צודק בכלם חוץ מהמקור.
ד עריכה
ואשר אמרתי כי לכל מספר שלשה גופים, זה אינו אלא בעבר ובעתיד, אבל שאר הזמנים אין להם רק גוף אחד. כי אין לבינוני ולפעול רק גוף הנסתר, ואם תרצה לשמש בהם בשאר הגופים, צריך להוסיף מלת כנוי הנוכח עם הנוכח ומלת כנוי המדבר בעדו עם המדבר בעדו. כמו אַתָּה פּוֹקֵד, אֲנִי פּוֹקֵד, אַתֶּם פּוֹקְדִים, אֲנַחְנוּ פּוֹקְדִים, אַתְּ פּוֹקֶדֶת, אַתֶּן פּוֹקְדוֹת. וכן בפעול. ואין לצווי רק גוף הנוכח, ואין לדבר בו בשאר הגופים, כי אין מצווין אלא לנוכח.
ה עריכה
ואשר אמרתי כי לכל גוף דבור מיוחד, זה אינו אלא לנוכח ולנסתר, אבל דבור המדבר בעדו הוא שוה לזכר ולנקבה בכל הפעלים ובכל הכנויים. כמו אֲנִי, אֲנַחְנוּ, וכן כל נִי וְנוּ שבכנויים. אבל מלת הנסתרים השוה לזכרים ולנקבות אינה אלא בעבר לבדו, כמו פָּקְדוּ.
והכלל, כי כל דבור האדם נחלק לארבעה חלקים – ליחיד ולרבים, ליחידה ולרבות. ולכל אחד מאלו שלשה דבורים – נוכח, נסתר, מדבר. והיה צריך אם כן להיות בכל זמן שלשה לרבים, שלשה לנקבה יחידה, שלשה לרבות. ולפי שבעבר נשתוו שלשה לזכרים ולנקבות כמו שיבא, על כן נשארו בו תשעה דבורים.
ו עריכה
וכן בעתיד היו ראויים להיות שנים עשר דבורים, ולפי שנשתוו גם כן בו שני גופי המדברים בעדם, לא נשארו בו רק עשרה דבורים. ואף כי דבור הנסתרות והנמצאות באו באופן אחד, כי מלת תִּפְקֹדְנָה משרתת לשניהם, מכל מקום אינו נקרא שוה, לשתי סבות. האחת, כי כל שָׁוֶה שהזכרתי, רוצה לומר שוה לזכר ולנקבה, וזה אינו כן. והשנית, שאין הוראתו שוה, כי האחת לנסתרות והשנית לנמצאות. וכן אף כי נעשה שני דבורים מן תִּפְקוֹד, לא נקרא שוה, כי האחת לנוכח והשנית לנסתרת, ואין לועזין זה כזה, לכך לא נקרא שוה.