ספר האגדה/ישראל ואומות-העולם

העריכה בעיצומה
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

א. יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת-הָעוֹלָם. עריכה

1. חִבָּתָם שֶל יִשְׂרָאֵל: א|ב|ג

2. בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.

1. חִבָּתָם שֶל יִשְׂרָאֵל. עריכה

א. רַבִּי עֲקִיבָא אומר: חֲביבים ישראל, שנקראו בנים למקום להקב"ה.; חִבָּה יְתֵרה – נוֹדַעַת להם כלומר חבה זו גדולה כל כך שהוא מודיע להם עליה., שנקראו בנים למקום, שנאמר: ״בנים אתם לה׳ אלהיכם"[1]. חביבים ישראל, שנִתַּן להם כלי־חמדה תורה.; חבה יתרה - נודעת להם, שנתן להם כלי־חמדה, שבו נברא העולם, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו"[2]. (אב׳ פ׳ ג.).

ב. "אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיוֹם... וַה׳ הֶאֳמִירְךָ הַיוֹם"[3] - אמר להם הקדוש־ברוך־הוא לישראל: אתם עשיתוני חַטִיבָה סגולה מיוחדת. אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: "שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״[4], אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"[5]. (בר' ו.).

ג. ר׳ שמעוֹן בן לָקִישׁ בְשֵם ר׳ יַנַּאי אמר: שִׁתַּף הקדוש־ברוך־הוא שמו הגדול בישראל בשמות ישראל ויהודה יש אותיות שמותיו של הקב"ה.. משל למלך, שהיה לו מַפְתֵּחַ של פלטרין היכל, ארמון. קטנה. אמר המלך: אם אני מניחה כמות שהיא - אֲבוּדָה היא תהא אובדת., אלא הריני עושה לה שָׁלְשֶׁלֶת, שאם אבדה - השלשלת תהא מוֹכַחַת עליה; כך אמר הקב"ה: אם מניח אני את ישראל כמות שהם - נבלעים הם בין הגוים, אלא הרי אני משַׁתף שמי הגדול בהם - והם חיים, זהו שנאמר: ״ומה תעשה לשמך הגדול"[6] - שהוא מְשֻׁתָּף בנו. (ירוש׳ תענ׳ פ"ב; ילק"ש).

ד. חביבים ישראל לפני הקדוש־ברוך־הוא יותר ממלאכי־השרת... ואין מלאכי־השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה. (חול׳ צא.).

ה. "כִי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ" - ר׳ מאיר אומר : מי גדול - השומר או הַנִּשְׁמָר? הוֵי הנשמר גדול מן השומר.

"על כפים ישאונך" - ר׳ יהודה אומר: מי גדול - הנושא או הנִשָׂא ? הֳוֵי הנִשּׂא גדול מן הנושא. (ב״ר פ׳ עח).

ו. חביבים ישראל, שכשהוא מכַנָּם אין מכַנָּם אלא בכהנים, שנאמר: ״ואתם כהני ה' תקראו". (ספרי קרח).

ז. אמר רב אָשֵׁי : אמר לי הוּנָא בר נתן: פעם אחת הייתי עומד לפני איזְגְּדָר המלך והיה אבנטי מוגבה עלי, והשפילו למטה, ואמר לי: "ממלכת כהנים וגוי קדוש״ כתיב. כשבאתי לפני אֲמֵימָר אמר לי: נתקַיֵם בך: ״והיו מלכים אומניך״. (זב׳ יט.).

ח. כל ישראל בני־מלכים הם. (שבת קכח.).

ט. אמר ר׳ שמעון : גדולה חבתם של ישראל, שנגלה הקדוש־ברוך־הוא במקום עבודה־זרה ובמקום טִנֹפֶת ובמקום טומאה בשביל לגאלם, שנאמר: ״וארד להצילו מיד מצרים״. (שמו״ר פ׳ טו).

י. אמר ר׳ יוחנן : שאל ר' שמעון בן יוחַאי את ר' אלעזר ברבי יוסֵי, אמר לו: אפשר ששמעת מאביך מהו ״בעטרה שעטרה לו אמו"? א"ל: הן. א"ל: הַיאך? א״ל: למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מְחַבְּבָהּ יותר מִדַאי, והיה קורא אותה ״בתי"; ולא זז מחַבבה עד שקרא אותה ״אחותי"; ולא זז מחבבה עד שקרא אותה ״אמי". כך היה מחבב יותר מדאי הקדוש־ברוך־הוא לישראל וקראם ״בתי״, זהו שנאמר: ״שמעי בת וראי"; ולא זז מחבבם עד שקראם "אחותי", שנאמר: ״פתחי לי אחותי רעיתי״; ולא זז מחבבם עד שקראם ״אמי״, שנאמר: ״הקשיבו אלי עמי, ולאמי אלי האזינו״ - ״ולאמי״ כתיב. עמד ר׳ שמעון בן יוחאי וּנְשָׁקוֹ על ראשו ואמר: אלו לא באתי אלא לשמוע מפיך הטעם הזה דַיִי. (שהש״ר).

יא. אמר אליהו: פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום. בא לפנַי אדם אחד והיה שואלני בדברי־תורה. אמר לי : רבי, שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבם אהבה גדולה: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודֵם. אמרתי לו: דרכם של בני אדם אומרים: תורה קדומה לכל; אבל אני הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים. (תדב"א ט"ו).

2. בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים. עריכה

3. טִיבָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עריכה

4. יִשְׂרָאֵל וְיִסּוּרִים. עריכה

5. סִמָנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עריכה

6. פּוֹשְעֵי-יִשְׂרָאֵל. עריכה

7. יִשְׂרָאֵל אֲגֻדָּה אֶחָת. עריכה

8. שׂוֹנְאֵיהֶם וְאוֹהַבֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עריכה

9. אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. עריכה

10. יִשְׂרָאֵל קַיָמִים לְעוֹלם. עריכה

11. טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחוֹת בְיִשְׂרָאֵל. עריכה

12. גֵּרִים בְּיִשְׂרָאֵל. עריכה

13. גֵּרֵי אֲרָיוֹת (כּוּתִים). עריכה

14. אֻמּוֹת־הָעוֹלָם. עריכה

  1. ^ דב' י"ד, א.
  2. ^ מש' ד', ב.
  3. ^ דב' כ"ו, יז, יח.
  4. ^ שם ו', ד.
  5. ^ דהי"א י"ז, כא.
  6. ^ יהוש' ז', ט.