ספרי על דברים/דברים/פיסקא א
ספרי על דברים - פיסקא א - פיסקא הבאה
אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד? והלא הוא כתב את כל התורה כולה, שנאמר דברים לא ויכתוב משה את כל התורה הזאת! מה ת"ל אלה הדברים? - מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר דברים לב וישמן ישורון ויבעט.
כיוצא בו אתה אומר עמוס א דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ירושלים. וכי לא נתנבא עמוס אלא אלו בלבד? והלא מכל חביריו נתנבא! ומה ת"ל דברי עמוס? - שהיו דברי תוכחות, שנאמר עמוס ד שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון - אלו בתי דינים שלהם.
כיוצא בו אתה אומר ירמיהו ל ואלה הדברים אשר דבר ירמיה על ישראל ועל יהודה. וכי לא נתנבא ירמיה אלא אלו בלבד? והלא ב' ספרים כתב ירמיהו, שנאמר ירמיהו נא עד הנה דברי ירמיהו! ומה ת"ל אלה הדברים? - אלא מלמד שהיו דברי תוכחות, שנאמר ירמיהו ל קול חרדה שמענו פחד ואין שלום, שאלו נא וראו אם יולד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה, הוי כי היום ההוא עת צרה ליעקב וממנה יושע.
כיוצא בו אתה אומר שמואל ב כג ואלה דברי דוד האחרונים, מלמד שהם דברי תוכחות. וכי לא נתנבא אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר שמואל ב כג רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני! ומה ת"ל ואלה דברי דוד האחרונים? - מלמד שהם דברי תוכחות. ומנין שהיו דברי תוכחות? שנאמר שמואל ב כג ובליעל כקוץ מונד כולהם.
כיוצא בו אתה אומה קהלת א דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים. וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד? והלא כבר נאמר וזרח השמש ובא השמש. הולך אל דרום וסובב אל צפון. זהו מזרח ומערב ואומר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כינה הרשעים בחמה ולבנה ובים, שאין להם מתן שכר:
אל כל ישראל. אלו הוכיח מקצתם - הרי אלו שבשוק היו אומרים: כך הייתם שומעים מבן עמרם, ולא הייתם משיבים לו דבר כך וכך? אם היינו יושבים שם היינו משיבים לו ד' וה' פעמים על כל דבר ודבר.
ד"א מגיד שכנסן משה מגדולם ועד קטנם, ואמר להם כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר.
ד"א על כל בני ישראל - מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה, ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר רבי טרפון: העבודה! אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה! אמר רבי עקיבא: העבודה! אם יש בדור הזה יודע היאך מוכיחים! אמר ר' יוחנן מעידני עלי שמים וארץ, שיותר מחמשה פעמים נתקנתר עלי רבי עקיבא לפני רבן גמליאל ביבנה, שהייתי קובלני עליו והיה מקנתרו, ויודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה, לקיים מה שנאמר משלי ט אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך:
בעבר הירדן. מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן:
במדבר. מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה, ואומרים לו: בן עמרם, מה אנונא התקנת להם? לאלו מה פרנסה התקנת להם? ר' יהודה אומר: הרי הוא שמות טז ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים.
ד"א במדבר זה הכלל על מה שעשו במדבר:
בערבה. מלמד שהוכיח על מה שעשו בערבות מואב שנא' במדבר כה וישב ישראל בשטים:
מול סוף. מלמד שהוכיחן על מה שעשו בים סוף והימרו בתוך הים והפכו עורף כלפי משה ג' מסעות. ר' יהודה אומר: הימרו בתוך הים והימרו על הים; וכן הוא אומר תהלים קו וימרו על ים בים סוף. יכול שלא הוכיחם אלא בתחילת מסע? מן מסע למסע מנין? ת"ל בין פארן ובין תופל - דברי תפלות שתפלו על המן, וכן הוא אומר במדבר כא ונפשינו קצה בלחם הקלוקל. אמר להם: שוטים! כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל, שלא יהא דולריא אוחזתו; אבל אותה טובה שהיטבתי לכם - בה אתם מתוכחים ומתרעמים לפני? הוי כטובה שהיטבתי לאדם הראשון, שאמרתי לו בראשית ב אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו - בה מתרעם לפני: בראשית ג ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל:
וחצירות. אמר להם: לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות? אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין - ק"ו לשאר בני אדם.
ד"א וחצירות - ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן כך נענשה במדבר, המדבר במי שגדול הימנו עאכ"ו!
ד"א וחצירות - ומה מרים, כשדברה הדבר לא שמעה כל בריה אלא הקב"ה בלבד, שנאמר במדבר יב וישמע ה' כך נענשה. המדבר בגנותו של חבירו ברבים - עאכ"ו!
ודי זהב - אמר להם הדבר הזה האי יתרה לכם לכל מה שעשיתם, במעשה העגל קשה עלי מן הכל. היה רבי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה. באחרונה הוסיף לו צרה אחת. אמר לו: האי יתירה לכל מה שעשית לי, זו קשה עלי יותר מן הכל. כך אמר הקב"ה לישראל: זו יתירה לכל מה שעשיתם. ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידים, והיו מכל מאשרים אותו. באו גוים וקיבלם, והיו הבריות אומרים כך היא ווסתן של פלוני, לקבל את הכל! כך אמר משה לישראל: ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. ר' בנאה אומר: עבדו ישראל לע"ז, הרי הם חייבים כלייה! יבוא זהב משכן ויכפר על זהב העגל. ר' יוסי ברבי חנינא אומר: הרי אומר במדבר בערבה. אלו י' נסיונות שנסו אבותינו הקב"ה במדבר. ואלו הם: ב' בים, וב' במים, וב' במן, ב' בשליו, ואחד במעשה העגל, ואחד במדבר פארן, ואחד במרגלים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שחזרנו על כל המקומות שבתורה, ואין מקום שנקרא אלא על שם המאורע.
כיוצא בו אתה אומר בראשית כו ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו; ואומר ויקרא אותה שבעה.
כיוצא בו אתה אומר דרש ר' יהודה: זכריה ט משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו, כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל. זה משיח, שחד לאומות העולם ורך לישראל. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לרב יהודה ברבי: למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ שאני מדמשק, ויש שם מקום ושמו חדרך! אמר לו: מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו? מנין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק? שנאמר ודמשק מנוחתו. ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר תהלים קלב זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: מה אתה מקיים ונבנתה העיר על תלה? אמר לו מה אני מקיים יחזקאל מא ורחבה ונסבה למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רוחב הבית למעלה? - שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו, שקצרה מלמטה ושערי ירושלים עתידים להיות מגיעים עד דמשק. וכן הוא אומר שיר השירים ז אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה, שנא' ודמשק מנוחתו, ואומר ישעיהו ב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים, ואומר ישעיהו ב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם.
כיוצא בדבר אתה אומר, דרש ר' יהודה בראשית מא וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו - זה יוסף, שהיה אב בחכמה ורך בשנים. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית לר' יהודה בר': למה אתה מעוות עלינו את הכתובים? מעידני עלי שמים וארץ, שאין אברך אלא לברכים, שהיו הכל נכנסים ויוצאים תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו על כל ארץ מצרים: