ספרא (מלבי"ם)/פרשת צו/פרק יג
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק יג
[א] יכול אין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו; חוץ למקומו מנין?
- ודין הוא! זמן פוסל ומחיצה פוסלת. מה הזמן - מחשבה פוסלת בו, אף מחיצה -- מחשבה פוסלת בה.
- [ב] הין! אם פסלה מחשבה בזמן -- שהזמן נוהגת בבמה! תפסול מחשבה במחיצה שאין מחיצה נוהגת בבמה!
- תלמוד לומר בפרשת קדושים (ויקרא יט, ז) "ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה" - שאין תלמוד לומר - אלא אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו.
- יכול יהיו חייבים עליו כרת?
- תלמוד לומר בנותר (ויקרא יט, ח) "עונו ישא"-- חוץ לזמנו בכרת ואין חוץ למקומו בכרת.
יכול אף השוחט לעכו"ם ולטמאים יהיה ב'בל ירצה'? תלמוד לומר "אֹתוֹ"-- אותו ב'בל ירצה' ואין השוחט לעכו"ם ולטמאים ב'בל ירצה'.
[ג] יכול אין לי ב-'לא ירצה' אלא שנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו; מנין לנשחט בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה [חוץ לקלעים]? הלן, והיוצא, ושקבלו פסולים, וזרקו את דמן? והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים? והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמה? תלמוד לומר (שמות כט, לד) "לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא" "לא ירצה..ולא יחשב..לאוכל".[1]
יכול יהיו חייבים עליו כרת? תלמוד לומר (ויקרא ז, יח) "אֹתו", (ויקרא יט, ז) "הוא", (שם, ח) "ואוכליו" בהכרת, ואין הללו בהכרת.[2]
[ד] אתה אומר לכך נאמרו מעוטים הללו או לא נאמרו אלא ללמד שאין עליו כרת אלא לשלמים לבד; מנין לרבות כל הקדשים? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) "וְיִנָּזְרוּ מקדשי בני ישראל...".
או אינו מביא אלא כיוצא כשלמים. מה שלמים מיוחדים שנאכלים לשני ימים אף כל הנאכלים לשני ימים. הנאכלים ליום אחד מנין? תלמוד לומר (ויקרא ז, יח) 'בשר'.
אין לי אלא כששיריו נאכלים; עולה שאין שיריה נאכלים מנין? תלמוד לומר (שם,) "זבח"-- מיני זבחים.
העופות והמנחות שאין מיני זבחים עד שאתה מרבה להביא לוג שמן של מצורע מנין? תלמוד לומר (ויקרא כב, ב) "אשר הם מקדישים לי אני השם"[3] -- לרבות את כולם.
[ה] אחר שריבינו דברים שהם כשלמים ודברים שאינם כשלמים למה נאמרו שלמים מעתה?
- אלא מה שלמים מיוחדים שיש להם מתירים - בין לאדם בין למזבח, אף איני מרבה אלא את שיש לו מתירין - בין לאדם בין למזבח.
- כגון חטאת העוף -- שיש לו מתירין לאדם ואין לו מתירים למזבח
- וכגון עולת העוף -- שיש לו מתירין למזבח ואין לה מתירין לאדם
- וכגון פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין -- שיש להם מתירין למזבח ואין להם מתירין לאדם.
- את מה אני מוציא? את הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים והדם -- שאין להם מתירים, לא לאדם ולא למזבח.
ר' שמעון אומר מה שלמים מיוחדים שהם על מזבח החיצון -- יצאו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שאינם על מזבח החיצון.
[ו] ר' אלעזר אומר בשם ר' יוסי:
- פיגל הנעשה (ס"א בנעשה) בהם בחוץ -- פיגל.
- בנעשה בהם בפנים -- לא פיגל.
- שחט וקבל על מנת לזרוק הדם למחר -- לא פיגל; שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים.
- [ז] זרק את הדם על מנת להקטיר אימוריו למחר -- לא פיגל; שמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ.
- [ח] אבל שחט וקבל על מנת לשפוך שירי הדם ולהקטיר אימורים למחר -- פיגל; שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.
[ט] 'הנפש'-- ולא הצבור.
"הָאֹכֶלֶת "-- ולא המאכלת. 'אוכלת'-- אכילה כזית.
"עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" (ויקרא ז, יח) "עונו ישא" (ויקרא יט, ח) -- לגזירה שוה. מה "עונו ישא" האמור להלן - כרת, אף "עונה תשא" האמור כאן - כרת.
- ^ נמחק ע"פ פירוש המלבי"ם - ויקיעורך
- ^ ערכתי כאן כמיטב הבנתי מתוך פירוש המלבי"ם אבל באמת לא הבנתי מתוך פירושו איך בדיוק גורסים ושונים פסקא זו. עיי"ש וצ"ע. -- ויקיעורך
- ^ הגהתי ציטוט הפסוקים כפי (ויקרא כב:ב) שהמלבי"ם מציין בפירושו. אמנם בדפוס הספרא של פירוש המלבי"ם כתוב אל הקדשים אשר הם מקדישים לי אני השם - ואין כזה פסוק, לא בפר' אמור ולא במקרא. ולכן הגהתי. -- ויקיעורך