ספרא (מלבי"ם)/פרשת ויקרא חובה/פרשה ג
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ג
[א] "והביא"-- אף לאחר יום הכפורים.
"את הפר"-- פר הוא מביא, ואינו מביא חלופין.
- [ב] הלא דין הוא! מה אם היחיד --שלא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים-- שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית, משוח --ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים-- אינו דין שישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית?!
- נשיא יוכיח! ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים ולא שוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית! [ג] אף אתה אל תתמה על המשיח, שאף על פי ששוה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים -- לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצוה יחידית!
- אלא לפי שנאמר "והביא", יכול יביא חלופים?...
- תלמוד לומר "פר"-- פר הוא מביא ואינו מביא חלופים.
[ד] "וסמך..ידו על ראש הפר"-- לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.
- הלא דין הוא! מה אם זה --שאינו טעון שני וידוים ואינו טעון "אנא"-- טעון סמיכה, פר יום הכפורים --שטעון שני וידוים וטעון "אנא"-- אינו דין שיטעון סמיכה?!
- לא! אם אמרת בזה -- שהוא בא על עבירת מצוה ידועה! תאמר בפר יום הכפורים שאין בא על עבירת מצוה ידועה?! [הואיל ואין בא על עבירת מצוה ידועה] לא יטען סמיכה!
- תלמוד לומר "וסמך..ידו על ראש הפר"-- לרבות פר יום הכפורים לסמיכה.
"ושחט את הפר לפני השם"-- בצפון.
[ה] "ולקח"-- נאמרה כאן 'לקיחה' ונאמרה להלן 'לקיחה' (שמות כד, ו); מה 'לקיחה' אמורה להלן בכלי, אף כאן-- בכלי.
[ו] "ולקח הכהן המשיח"-- אין לי אלא המשיח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, טז) "הכהן". [כהן הדיוט מנין? תלמוד לומר (ויקרא ד, ה) "הכהן".][1]
אם סופינו לרבות כהן אחר, מה תלמוד לומר "ולקח הכהן המשיח"? אלא מצוה שיקבל כהן המשיח, ואם קבל כהן אחר-- עבודתו כשרה.
[ז] "מדם הפר"-- מדם הנפש; לא מדם הבשר ולא מדם התמצית. מן הפר יקבל.
"והביא אֹתו"-- כשר ולא פסול. "אֹתו אל אהל מועד"-- למעט קרבנו למצוה יחידית שלא ינתן מדמו על מזבח הזהב.
[ח] "וטבל"-- ולא המספג.
"וטבל...והזה..."-- על כל הזיה טבילה.
"אצבעו"-- נאמר כאן "אצבעו" ונאמר להלן (ויקרא יד, טז) "אצבעו"; מה "אצבעו" אמורה להלן-- הימנית המיומנת שבימין, אף "אצבעו" אמורה כאן-- הימנית המיומנת שבימין.
[ט] "בדם"-- שיהיה בדם כדי טבילה.
"והזה"-- לא המטיף; "והזה"-- לא הזורק.
"מן הדם"-- שבענין.
"שבע פעמים"-- לא שבע טיפים. "שבע פעמים"-- שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.
[י] "לפני יהו-ה.."-- יכול על כל הבית? תלמוד לומר "..את פני פָּרֹכֶת..".
[ ס"א מוסיפים או "את פני הפרוכת",] יכול אל פני הפרוכת כולה? תלמוד לומר "הקדש"-- מלמד שהוא מכוין כנגד הבדים.
[יא] "ונתן הכהן מן הדם" שבענין.
"עַל קרן/ קַרְנוֹת"-- הרי שתים; ולמטן הוא אומר (ויקרא ד, יח) "עַל קרן/קַרְנֹת"-- הרי ארבע, דברי ר' שמעון. רבי יהודה אומר "אשר באהל מועד"-- לרבות כל קרנות שבאהל מועד.
"מִזְבַּח קְטֹרֶת"-- שיתחנך המזבח בקטרת.
"קטרת"-- שיהיה משל צבור.
"הסמים"-- שיהיו סממניה לתוכה.
"לפני יהו-ה" מה תלמוד לומר?
- אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפר הבא ביום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה - יכול אף זה כן?...
- תלמוד לומר "מזבח קטורת הסמים לפני השם"-- ואין הכהן לפני ה'.
[יב] "וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ"-- לרבות [דם] פר יום הכפורים לשפיכה.
" יִשְׁפֹּךְ"-- ולא יטיף; " יִשְׁפֹּךְ"-- ולא יזה; " יִשְׁפֹּךְ"-- ולא יזרק.
- "אל יסוד מזבח העֹלה"-- לא על יסוד מזבח הפנימי.
- הלא דין הוא! מזבח החיצון זכה במתן דמים ומזבח הפנימי זכה במתן דמים. מה מזבח החיצון -- מקום מתן דם קרניו שם מתן דם יסודו, אף מזבח הפנימי-- מקום דם קרניו שם מתן דם יסודו!
- [יג] כשהוא אומר בעדה (ויקרא ד, יח) "אל יסוד מזבח הָעֹלָה", שאין תלמוד לומר, אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו.
- וכשהוא אומר בנשיא (ויקרא ד, כה) "אל יסוד מזבח העולה", שאין תלמוד לומר,
- אם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי, שירי מזבח החיצון הוא מקבל?!
- דבר אחר: וכי יש יסוד לפנימי עצמו?!
- ואם כן למה נאמר (ויקרא ד, כה) "אל יסוד מזבח הָעֹלָה"? --שיהיה יסוד 'מזבח של עולה'.
"אל יסוד מזבח הָעֹלָה אשר פתח אהל מועד" (ויקרא ד, יח)-- זה יסוד מערבי.
- ^ עי' במלבי"ם. דלא צריך קרא לרבות מרובה בגדים בפר כהן משוח - ויקיעורך