חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרשה ג


ביאור - פרשתא געריכה

( א ) והביא אף לאחר יום הכפורים:    קרא יתירא קדריש. דכתיב "והביא את הפר אל פתח אהל מועד", דלא הוי צריך למכתביה אלא ללמד שאין יום הכפורים מכפר על חייבי חטאות ואשמות וודאין כדאיתא בפרק בתרא דכריתות (דף כה:).
ואינו מביא חלופין:    פי' יחיד בשאר מצות מביא כשבה ואם רצה להביא שעירה מביא כדכתיב קרא, ומשוח נמי אף על גב דמביא פר יכול אם רצה להביא חליפין שעירה יביא ופר דקאמר רחמנא היא למצוה בעלמא.

( ב ) אם היחיד שלא שוה וכו' לקרבנו ליום הכפורים:    שביום הכפורים מביאין שעיר המשתלח לכפר מה שאין כן כל המצות בכל השנה לא יכול להביא שעיר ואפילו הכי נתנה לו התורה רשות להשוות קרבנו לכל המצות להקרבן שצריך להביא על עבודה זרה דהיינו בעבודה זרה צריך היחיד להביא שעירה כדכתיב בפרשה שלח (והיא נקראת מצוה יחידית שנאמרה שם עליה פרשה בפני עצמה) ולכל המצות כשעבר יכול גם כן להביא שעירה ואם כן משיח שהשוה התורה קרבנו לכל מצות לקרבנו ליום הכפורים שבשניהם הדין שמביא פר -- אינו דין שיכול להשוות קרבנו דהיינו שיהיה הרשות בידו להביא שעירה כמו למצוה יחידית שהיא עבודה זרה.
נשיא יוכיח ששוה קרבנו וכו':    שעל חטאתו מביא שעיר כמו ביום הכפורים ואפילו הכי לא נתנה לו התורה רשות להביא שעירה כמו לקרבן של מצוה יחידית. ואם כן לפי זה לא צריך קרא למעוטי חליפין אלא לפי שנאמר "והביא" יכול שהוא ריבוי על חליפין. ת"ל "את הפר" דהוא קרא יתירא דהא כתיב מתחלה "והקריב וכו' פר" אלא דשנה הכתוב לעכב וממילא אייתר "והביא" למה שדרש מתחלה אף לאחר יום הכפורים.

( ד ) על ראש הפר לרבות וכו':    ד"על ראשו" הוה ליה לומר ואמר "הפר" לרבות פר אחר שלו שהוא פר יום הכפורים.
שאין טעון שני וידווין:    כי אם ווידוי אחד על עונו בשעת סמיכה.
ואינו טעון אנא:    שהוא דברי הוידוי שהיה אומר בוידוי יום הכפורים.
שני וידויין:    אחד עליו ואחד עליו ועל אחיו הכהנים.
וטעון אנא:    דילפינן כפרה כפרה מחורב דכתיב "אולי אכפרה בעד חטאתכם". מה להלן באנא כו' (הכי איתא ביומא (דף לז.)).
שאין בא וכו':    פר יום הכפורים מכפר על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בסוף או שאין בה ידיעה בתחלה ובסוף.
לפי ה' בצפון:    ככל החטאות דדינן בצפון.

( ה ) נאמרה להלן לקיחה:    פי' ויקח משה את הדם וישם באגנות. מה להלן לקיחה בכלי והיינו קבלה.

( ו ) המרובה בבגדים מנין:    דאף על פי דאינו מביא פר בהוראה כדמייתינן לעיל מכל מקום כשר הוא לקבל הדם של פר כהן משיח ומן הדין כשר אפילו כהן הדיוט לזה אלא אינו בדין שיכפר הדיוט על כהן גדול אלא כהן גדול שכמותו.

( ז ) מדם הפר מדם הנפש:    דהוה ליה למכתב "מדמו" אלא אתא לאורויי שיהא הדם מעצם חיותו של הפר דהיינו כל זמן הקילוח.
מן הפר יקבל:    אתא למעוטי כשנשפך על הרצפה ואספו. ועיין בזבחים (דף כה.) דיליף שם מקרא.
והביא אותו כשר ולא פסול:    היינו דההולכה צריך להיות גם כן בכהן כשר.
למעט קרבנו למצוה יחידית:    היינו השעירה של עבודה זרה שמביאה כהן גדול כשאר יחיד על מזבח החיצון לבד.

( ח ) לא המספג:    שלא יקנח באצבעו בדופן המזרק אלאל שיעשה דרך טבילה.
על כל הזייה טבילה:    ולא טבילה אחת לכל הזיות.
ונאמר להלן:    גבי לוג שמן של מצורע.
מה אצבעו וכו' המיומנת שבימין:    תרתי קאמר. חדא שיהיה אצבעו המיומן, ר"ל היותר רגיל במלאכות כולם והוא האצבע הסמוכה לגודל שהיא מזומנת לתשמיש האדם יותר משאר אצבעות והשני שיהיה מידו הימנית. וזהו המיומנת שבימין, ר"ל האצבע המיומן שביד ימין.

( ט ) שיהא בדם כדי טבילה:    היינו כדי שיעור טבילה לכל שבע הזיות (מנחות דף ז: עיי"ש).
והזה לא המטיף:    פי' בהתזה ולא שיטיף אצבעו מאליו.
והזה לא הזורק:    פי' שלא יזרוק במזרק כדרך שעושה בעולה.
מן הדם שבענין:    דהיינו מן הדם שבמזרק ולא מן הדם הנשאר באצבע אחר הזאה.
ולא שבע טיפין:    שיהיו שבע הזאות שלמות מן הדם ולא שבע טיפין בלחוד.
לא אחת ושבע:    כדרך שמונה ביום הכפורים.

( יא ) מן הדם שבענין:    היינו ממה שנשאר בכל ולא ממה שנשאר באצבעו.
על קרן קרנות:    פי' הוי ליה למכתב 'קרן' וכתיב 'קרנות' הרי כאן שתים, ולמטן בפר העלם דבר של צבור כתיב גם כן "קרנות" ואיתקוש להדדי כדאיתא לקמן לומר שטעון מתן דמים על ארבע קרנות ור' יהודה נפקא ליה זה מדרשא אחרינא. ועיין בהראב"ד ובקרבן אהרן מאי בינייהו.
שיתחנך המזבח בקטורת:    כדאיתא במנחות (דף נ.) שאין מחנכין מזבח הזהב אלא בקטורת.
שתהא משל צבור:    ולאפוקי אם נתחנך בקוטרת של יחיד כאילו לא נתחנך.
שיהא סממניה לתוכה:    שאם חסר אחת מהן כאילו לא נתחנך. 'סמים' יתירא קדריש דמצי למכתב "מזבח הקטורת".
יכול אף זה כן:    פי' בשעה שהוא מזה על הפרוכת יעמוד לפנים מן המזבח.
תלמוד לומר מזבח וכו' ואין הכהן לפני ה':    אלא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת באותו מקום שיהיה אחר כך בשעת מתן הקרנות והיינו שמרחוק היה מזה על הפרוכת ואם נגעו נגעו ואם לאו אין בכך כלום אלאל שהיה מכוין כנגד הארון מבחוץ.

( יב ) ישפך לרבות וכו':    דמלת "הפר" יתירה ד"דמו" הוה ליה למכתב, לזה אמרו שבא לרבות פר אחר שיהא שירי דמו נשפכין והוא פר יום הכפורים.
ולא אל יסוד מזבח הפנימי:    שלא תאמר במקום מתן הקרנות יהיה שם שפיכת שיריו.
אף מזבח הפנימי וכו':    ר"ל ולזה אתא קרא למעט שלא יותן על מזבח הפנימי.

( יג ) מזבח העולה שאין תלמוד לומר:    דהא אתקיש להדדי אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו והכי מדריש יסוד יהיה אל מזבח העולה ולא אל מזבח הפנימי.
אם את שיריו וכו':    דהיינו כשהוא זורק מהפר על קרנות מזבח הפנימי אפילו הכי שיריו דוקא על מזבח החצון.
דבר אחר:    היינו קושיא אחריתא.
שיהא יסוד למזבח של עולה:    כצ"ל. כלומר תן תורת שפיכת שיריים ליסוד להלכות מזבח של עולה שיהיה המזבח טעון בעולה ובכל דמים הניתנין עליו שפיכת שיריים אל היסוד אם נשאר בכלי לאחר שזרק ממנו שתי זריקות לשתי קרנות ישפכנו ליסוד ומשום דבעולה לא כתיבי שפיכת שיריים יצטרך למילף מהכא.
זה יסוד מערבי:    של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל.