פתיחת התפריט הראשי

פרשה ו

[א] "והביא"-- אף לאחר יום הכפורים.

"קרבנו" (ויקרא ד, כג)-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו

[ב] יכול לא יצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה; אבל יוצא בקרבן אביו שהפריש מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה?...  תלמוד לומר (שם ד, כח) "קרבנו"-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.

[ג] יכול לא יצא בקרבן אביו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אינו מגלח על בהמת אביו)‏[1]; אבל יוצא בקרבן אביו במעות שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה (שכן הוא מגלח על מעות אביו בזמן שהם סתומים ולא בזמן שהם מפורשים)?...  תלמוד לומר (שם ד, לב) "קרבנו"-- בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו.

[ד] יכול לא יצא בקרבן אביו אבל יוצא בקרבן עצמו?  תלמוד לומר (שם ד, כח) "על חטאתו"-- עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.

[ה] יכול לא יצא בקרבן עצמו בבהמה שהפריש מן הקלה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן הקלה לקלה (שכן אם הפריש בהמה לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב - הרי לא מעל ולא כיפר); אבל יוצא במעות שהפריש לעצמו מן הקלה לקלה ומן החמורה לחמורה ומן החמורה לקלה ומן הקלה לחמורה (שכן אם הפריש לחלב והביא לדם, לדם והביא לחלב - הרי זה מעל וכיפר)?...   תלמוד לומר (שם ד, כח)[2] "קרבנו..על חטאתו"-- עד שיהיה קרבנו לשם חטאתו.


[ו] "שְעִיר"-- ולא שעירה.  "עזים"-- ולא חלופין.

  • והלא דין הוא! ומה אם היחיד --שלא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים-- שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית, נשיא --ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים-- אינו דין שישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית?!
  • משיח יוכיח! ששוה קרבנו על כל המצות לקרבן יום הכפורים ולא שוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!
  • [ז] לא! אם אמרת במשיח -- שאין מביא זה וזה מן הצאן; תאמר בנשיא שמביא זה וזה מן הצאן! הואיל ומביא זה וזה מן הצאן-- ישוה קרבנו על כל המצות לקרבן מצוה יחידית!
  • תלמוד לומר "שעיר"-- ולא שעירה, "עזים"-- ולא חלופים.


"זכר"-- ולא נקבה.  "תמים"-- ולא בעל מום.


[ח] "וסמך ידו על ראש השעיר"-- לרבות שעיר נחשון לסמיכה, דברי ר' יהודה.   ר' שמעון אומר לרבות שעירי עכו"ם לסמיכה, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים -- טעון סמיכה.


[ט] "ושחט אֹתו"-- ולא תמורתו.  כשהוא אומר למטה (ויקרא ד, לג) "ושחט אֹתה"-- ולא חלופה ולא ולדה.

מכאן היה ר' שמעון אומר חמש חטאות הן מתות: ( א ) ולד חטאת, ( ב ) ותמורה חטאת, ( ג ) וחטאת שמתו בעליה, ( ד ) ושכיפרו בעליה, ( ה ) ושעברה שנתה.

  • אי אתה יכול לומר ולד בצבור - שאין הצבור מביאין נקבה.
  • ואין תמורה חטאת בצבור שאין הצבור ממירין.
  • ולא חטאת שמתו בעליה בצבור שאין צבור מתים.
  • שכיפרו בעליה ושעברה שנתה יכול יהיו מתות בצבור? אמרת לאו.
  • ילמדו סתומות ממפורשות! מה מפורש ולד חטאת ותמורות חטאת וחטאת שמתו בעליה-- ביחיד דברים אמורים ולא בצבור, אף שכפרו בעליה ושעברה שנתה-- ביחיד דברים אמורים ולא בצבור.


[י] "וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה" (ויקרא ד, כד) - היכן עולה נשחטת? בצפון. אף זה בצפון.  וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר (ויקרא ו, יח) "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי השם"! ולמה יצא מעתה?    לקובעו; שאם לא נשחט בצפון - פסול.

[יא] אתה אומר לכך יצא או לא יצא אלא ללמד שאין אחר טעון צפון...   תלמוד לומר 'במקום אשר ישחט' (ויקרא ד, כט) (שם ד, לג) (שם יד, יג).

אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות כל חטאת?   תלמוד לומר (שם ד, כט) "ושחט את החטאת במקום העולה"-- לרבות כל חטאת שלא תהיו שחיטתן אלא בצפון.


  1. ^ הוספת הסוגריים לאורך הפרשה כאן הוא תוספת שלי להקלת הקריאה - ויקיעורך
  2. ^ עי' במלבי"ם שמציע עוד פירוש, לפיה דורש מכפל "על חטאתו אשר חטא" בפרשה. וכן נצטרך להגיה כאן בספרא תלמוד לומר "על חטאתו אשר חטא". - ויקיעורך