ספרא על ויקרא יד מ

<< ספרא על ויקרא • פרק יד >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • 



[א] "וצוה הכהן וחלצו"-- הציווי בכהן והחליצה בכל אדם

[ב] "וחלצו"-- מלמד ששניהם חולצים, שניהם קוצעים, שניהם מביאים את האבנים. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו.   יכול הכותל הסמוך לאויר יהיו שניהם חולצים? ת"ל "ואחר חלץ את האבנים". כיצד? כותל שבינו לבין חברו-- שניהם חולצים. כותל הסמוך לאויר-- הוא לבדו חולץ.

[ג] "וחלצו את האבנים"-- יכול יחלוץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצות חליצה? ת"ל "אשר בהם הנגע". אי "אשר בהם הנגע" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת"ל "אבנים"-- הא עד שיאמרו שני כתובים, אם לאו לא שמענו.

[ד] "והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר"-- אתהן חוץ לכל העיר, אין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד.

"אל מקום טמא"-- שיהא מקומו טמא. ר' יהודה אומר, "אל מקום טמא"-- לרבות את הניטל.