סמ"ק/רד
רמב"ם הלכות מאכלות פ"ו סמג לאוין סימן קלח טור י"ד סימן סד
שלא לאכול חלב דכתיב (ויקרא ז', כ"ג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. שנינו בתור' כהנים (ויקר' פח) ובפרק אלו טריפות מייתי לה ואת כל החלב להביא חלב שעל גבי הדקין והוא ריש מעיא באמתא: (פירוש מלא אמתא בתחלת הדקין) ור' עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם. ואנן אין אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא. ואמר שמואל חלב שהבשר חופה אות' מותר. אך חלב שעל הלינב"יאש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מיפרקא. תרבא דקליבוסתא אסו' פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין אנק"א ומחובר לקולי'. בחלב שעל הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים. ולובן כוליא הלכה כאביי דאמר אין אסור אלא מה שבחוץ ויש להחמיר להסיר אף מה שבפנים: חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים וחמשה חוטין יש בכסלים שלשה מימין ושנים משמאל השלשה מתפצלין כל אחד לשנים: והשנים מתפצלין כל אחד לשלשה ואי שליף להו חמימי משתלפי: ואי לא בעי חטוטי בתרייהו: (ר"פ א) ואם הם שרוי' במים הוו לה כחמימי והטבח צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים: וצריך ב' סכינין אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלבים: לא ליסחף איניש כפלי עלוי בשרא פירש רש"י היינו בעודן חמין אבל נתקררו מותר: והטבחין נאמנין על ניקר בשר מחלב וגידין אך אם נמצא אחר טבח חלב כשעורה מעבירין אותו כזית גם מלקין אותו אחר העבר' ואמרינן הת' גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו אף על פי שהאזנים למעלה הם בתנורים שלה' לפי שהחלב מפעפע אפילו מלמטה למעלה אבל דם אינו מפעפע מלמטה למעלה: לפיכך אם נפלה חתיכה מקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר אין אסור אלא מה שבתוך הציר והשאר מותר ואפילו אם יש במה שבתוך הציר שומן אינו אוסר השאר שאין לאסור מטעם חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא היכא שעיקר האיסור יכול להתפשט: (ר"פ ב) גדי שצלאו בחלבו והוא כחוש קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו והוא הדין בקרומין האסורין משום חלב: ולאו דוקא עד שמגיע לחלב אלא סמוך לו שצריך שישייר כדי נטילת מקום וסמוך לחלב: ונראה דגם הקרום הנאסר חוצץ בפני חלב אם ישנו על גבי הקרו' כדאמרינן כוליא בחלב' הואי: (ר"פ ג) ומין במינו נהגו העולם כדברי רבינו תם דהוי בששים: וגם מדין טעם כעיקר דהוי דאוריית' נהגו כמותו ודוק' מין בשאינו מינו אבל מין במינו דאורייתא חד בתרי בטיל ומדרבנן בעי ששים ונפק' מינה דספיקא מדאורית' לחומר' וספיקא דרבנן (ר"פ ד) לקולא: ואיסו' נבלה ואסורי טריפ' חלים על איסו' חלב:
מפרשים עריכה
הגהות רבינו פרץ עריכה
וכן היה נוהג מורי ר' יחיאל שלא היה אוכל מאותה חתיכה כלל לפי שאין הטבחים זריזים להסיר אותה ?חמימי. עכ"ל
ומכל מקום המולח בשר בכלי שאינו מנוקב כל בבשר אסור אפי' מה שחוץ לציר אפי' בלא שומן וכן עשה רבינו תם מעשה בתרנגולת שנמלחה בכלי שאינו מנוקב ואע"פ שלא שהתה כדי מליחה ואסר אותה ומבי' ראיה לדבריו דלא אשכחנא דמפליג תלמודא גבי כלי שאינו מנוקב בין שהתה כדי מליחה ללא שהתה כדי מליחה: מיהו יש שרוצין להתירה על ידי שחותכין ומשליכין מה שבתוך הציר מידי דהוה אחתיכה שנפלה בתוך הציר כדאיתא בפנים. אך לא מצאו ידיהם ורגליהם כדאמרינן פרק כל הבשר דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורים הדגים ופריך ה"ד אי בכלי שאינו מנוקב אפילו עופות ועופות נמי אסורין משמע דאסורין מעבר לעבר קאמר דהא מדמי כלי שאינו מנוקב לדגים ועופות והתם דגים אסורים לגמרי מעבר לעבר ואל תשיבנו מ"ש מחתיכה מקצתה שנפל' בתוך הציר שפשוט הדבר שאינו אסור כ"א מה שבתוך הציר כדפי' בפנים. י"ל דלא דמי דהתם מיירי שכבר נמלחה החתיכה כמשפ' בכלי המנוקב ופלטה כל דמה ולכך כשנפלה אח"כ מקצתה לתוך הציר מותר מה שחוץ לציר כיון דדם אינו מפעפע למעלה אבל כשנמלחה מתחלתה בכלי שאינו מנוקב אז ודאי דין הוא דמיתסר כולה אף מה שחוץ לציר ולא משום בליעת הציר שיצא ממנ' דודאי לא מבלע במה שחוץ לציר כדפי' דדם אינו מפעפע למעלה אלא משום דם עצמו שלא יצא עדיין ממנה היא מיתסרא כולה ואף כי לא שהתה שם כדי מליחה לא יצא ממנה כל דמה לפי שהמקום דחוק שם כיון שאינו מנוקב ואם תאמר מה בכך אי לא יצא כל דמה והלא כל דם האיברים שלא פירש מותר. יש לומר היינו דוקא כשלא פירש כלל ממקומו אבל כשפירש ממקום למקום כגון הכא דכיון שנמלח מיד הדם פורש ויוצא ממקום למקום ומכל מקום אינו יוצא לגמרי כיון שאינו מנוקב ולכך מיתסרא כולה דאף על גב דלא פירש לגמרי חוץ לחתיכה מכל מקום כיון דפירש ממקום למקום באותה חתיכה עצמה חשיב שפיר פירש מידי דהוה אומצא דאסמיא וכן בההיא דקאמר גבי ההיא דמלח גרמא גרמא דפיר' תלמודא חדא נמי פריש מהאי גיסא ובלע מהאי גיסא ולא כפי' התוספות שפי' פריש מהאי גיסא כלומר שפי' לגמרי חוץ לחתיכ' וזה אינו דא"כ אמאי הוצרך לומר ובלע מהאי גיסא הוה ליה למימר פריש והדר בלע אלא שמע מינה כדפרי'.
מיהו אין נראה להתיר אפי' בגדי כחוש אלא אם כן יש בו ששים מן החלב. כי יש מפרשים ההוא גדי כחוש הוה. כלומר ולא היה בו כ"א מעט חלב. והיה בגדי ששים מן החלב. אבל אי ליכא ששים אסור ודאי כל הגדי. דכיון דחלב מפעפע בכל החתיכה לא שנא שמן ולא שנא כחוש ותדע דהא בההוא דטיפת חלב משמע דחלב מפעפע בכל החתיכה ולא מפלי' בין חתיכ' שמינה לחתיכה כחושה כ"ש בחלב דמפעפע טפי מסברא. ועוד בר מן דין ובר מן דין איכא לפרושי דההוא שינויא דכחוש היה לא קאי לפי המסקנא: וכן שינויא דכוליא בחלבה הוה. אלא העיקר כילכית באלפס. וכן נראה עיקר דאותו תירוץ בא לסתור כל הראשונים ולומ' דלהד"מ דהמעשה דגדי לא הוי בחלבה ולא כוליא בחלבה דאם כן רבי יוחנן לא הוה שרי אלא המעשה הוה בכלבית באלפס ואמר לטעמיה קפילא ארמאה וכן נראה דתימה גדולה הוא להתיר כוליא בחלבה משום קרום מפסיק ודבר ידוע הוא כי החלב נבלע בכל הכוליא הלכך יש לאסור שתיהם גדי אפי' כחוש שצלאו בחלבה אי ליכא ששים וכן כוליא שצלאה בחלבה וכה"ג איכא בתלמוד בעלמא היכא דמשני תלתא שינויי האחרון בא לסתור הראשונים. עכ"ל.
והא דאמרינן ספיקא דרבנן לקולא היינו כגון שנשפכו המים קודם ששערו אם יש בהם ששים אם לאו אבל אם המים לפנינו ואין יודעים לשער אותם כי האי גוונא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כיון שחכם יכול לשער אותם דדעת השוטים אינו כלום כך פירש בספר ר"ב.