סמ"ק/רג
רמב"ם הלכות מאכלות פ"ח: סמג לאוין קלט טור י"ד סימן קי ופה:
שלא לאכול גיד הנשה דכתיב (בראשית ל"ב, ל"ג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה: ואמרו חכמים שני גידין הם: פנימי סמך לעצם אסור וחייבים עליו: פירש"י כי הגיד הזה ארוך וראשו מחובר בעצם האליה ויורד ומתפשט על הכף והוא עיגול בשר הנתון על הקולית וכשמגיע למקום חיבור הקולית והירך הוא סמוך לעצם ומשם נכנס לצד פנימי לאורך של ירך עד צומות הגידין ויש גיד אחר שהוא קצר ואינו על הכף אלא מובלע בתוך בשר הכף ולכך אין חייבין עליו וקורא חיצון לפי שהוא בחיצונו של ירך: שנינו שנוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל: ואינו נוהג בעוף לפי שאין לו כף והלכה כר' מאיר דבעי חטיטה: ושומנו של גיד ישראל קדושים נהגו בו איסור בין בבהמה בין בחיה והלכתא אין בגידין בנותן טעם: אך שומנו של גיד יש בו בנותן טעם כדברי רש"י ורבי' שמואל ור"י בר נתן פי' דאין להחמי' בשומן יותר מבגיד: ואם שמוהו בקדירה לא בעי ס' לבטלו כדברי ר"י והאוכל כזית מגיד הנשה לוקה אכלו כולו ואין בו כזית חייב מלקות (ר"פ א) לפי שהוא בריה:
מפרשים עריכה
הגהות רבינו פרץ עריכה
וגיד הנשה אסו' בהנא' (ש"ע מותר בהנאה) ואסור לתתו לעבדו ולשפחתו נכרים ואסור לשלוח ירך לנכרי שגיד הנשה בתוכ' כדאמרי' בפרק כל שעה ואסור ליתן גיד הנשה ושומנו לכלב או לחתול שמזונותיו עליו: