סמ"ע על חושן משפט שז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
דינו כש"ש כו': ואע"ג דיהיב ליה שכר פעולתו מ"מ בהנאתו שנהנה ממנה נעשה ש"ש ואי לאו דיהיב שכר ה"ל חייב באונסין כשואל:
סעיף ב עריכה
עד שימשוך כו': ל' הגמ' כדרך שתקנו משיכ' בלקוחו' כך תקנו בשומרין ומפרשו הרמב"ם דקאי אחזרת המשכיר או השוכר וגם אאחריות השמיר' שאינו מתחייב עליה עד שעשה השוכ' וה"ה שאר שומרים משיכה ומאז חייב בכל חד כדינו והתו' וסייעתו ס"ל דלא קאי אאחריו' השמיר' דאשמיר' חייב מיד משסילק הבעל נפשו ע"י הבטח' השומר שהבטיחו לשמו' כל חד כדינו ובזה נתבאר טעם מחלוקת שני הדיעות שכ' המחבר ועד"ר:
סעיף ג עריכה
פושע הוא וחייב כו': דכיון דידע שהכתלי' רעועים והתרה בו ה"ל לסלקו ול"ד לפורץ גדר בפני בהמת חבירו ונאבדה הבהמה דפטור מדיני אדם דשם ההיזק בא לו ממילא מה שאין כן כאן דההיזק נעשה מתבואתו דהוה כידו והזיק בגירי' דיליה:
סעיף ד עריכה
אין השוכר כו': ל' הטור כל דיני ש"ש בשבועותיו ובתשלומין ובענין קניית הכפל נוהגין גם כן בשוכר וכשם שאין הש"ש רשאי למסו' לאחר כך השוכר אין רשאי ואם השכיר לאחר חייב אפילו באונסין אא"כ יש לשני ראיה שיפטור בה הראשון פי' צריך ראיה שלא שינה בה לעשות בה דבר שלא השכיר' להכי ואין השני נאמן בשבוע' ע"ז אבל הראשון נאמן בשבוע' לו' ראיתי שלא שינה בה השני ונפטר ומ"ש דחייב אפילו באונסין י"ל אפילו יש עדים שנאנס' ביד השני כל שאין עדים דלא שינה אמרינן דשינה וה"ל כשלח בה יד (שאע"ג דלא חשדינן ליה מסתמ' בשולח יד כמ"ש הט"ו בסי' רצ"ד מ"מ בפשע בה או שינה בה דמחמתו מתה חיישינן דקמא ברשותי' להתחייב באונסין כמ"ש בסי' רצ"א ובכמה מקומות לעיל ומ"ש המחבר דינו כש"ש שמסר לשומר אחר נקט ש"ש דבו שייך לומר דאם מיעט בשמירתו דהיינו שנתנו לשומר חנם חייב אף שהי' רגיל הבע"ה למסור הפקדון ליד זה הש"ח שמסרו האי משא"כ בש"ח שמסרו לש"ח וכמ"ש הטור והמחבר שם בסי' רצ"א סכ"ז ע"ש:
סעיף ה עריכה
והשאיל' לאחר: פי' אם עבר על ציווי חכמים והשאיל' לאחר:
תחזיר לבעלים כו': דאע"ג דהשוכר פטור באונסין דמתה כדרכ' מ"מ איך יסחר השוכר וישתכר בפרתו של בעלים ובטור מסיים בזה וכתב ז"ל ואפי' אם המשכיר יודע שמתה כדרכה ועפ"ר:
ויהי' דיני עמך כו': קמ"ל בזה דלא אמרינן דכוונתו היה בזה במה דיהי' דינך עם השואל יהי' דיני עמך שתצטרך לחזור ליתן לי מה שתקבל ממנו:
סעיף ו עריכה
ואין שבת בבהמ': דג' דברים צער שבת ובשת דחייבים בחבלת אדם אין מחייבין בבהמ' כ"א ברביעי שהוא נזק:
ויש מחייבין: ל' הטור דדוקא באדם לא מחשבינן מכח שסופה להתרפאות אלא שבת לפי שאינו עומד למכור הלכך לא אפחת ליה מכספי' אבל בהמה שכל שעה עומדת למכור ואם בא למוכר' ודאי תשוה פחות מחמת מכה זו חשיב נזק וחייב ע"כ:
והסבר' ראשונ' נ' עיקר: נ' דפסק כן משום דהטור בעצמו סתם וכתב בר"ס ש"ם בנכחש בשר בהמה וסופו לחזור דפטור ממנו השואל וס"ל דחדא באידך תליא וכן פסק המחבר בש"ע שם גם מור"ם ז"ל כתב כן וכמ"ש בדרישה ושם כתבתי דל"נ לענ"ד לו' כן מאחר שכ' הטור כאן דעת המחייבין לבסוף ואיך יסתם בר"ס ש"ם לפסוק דפטור בכהאי גוונא וחלקתי בדריש' דבסי' ש"ם דאיירי בנכחש הבא מאליו שאני ואע"ג דשם בדשואל איירי דחייב אפי' באונסין ובהיזק דאתיא מאיליו מ"מ בכה"ג דחוזר לבריאותו לא מקרי אלא שבת דפטור בבהמה: