סמ"ע על חושן משפט קנד

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט קנד |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

אפילו בנה עלייה. פי' אפילו היא בנויה כבר ע"ג ביתו והיתה פתוח' להבית אסור לפתוח לה אח"כ פתח להחצר ואח"כ כ' דאפי' לבנות העלייה עתה מחדש מותר כשאינו רוצה לפתח' בחצר ומתחל' נקט המחבר לשון הרמב"ם ואח"כ מן אבל יכול הוא לבנות כו' אינו ל' הרמב"ם אלא שכך למד הב"י מדברי הרי"ף וכ' שהרמב"ם ג"כ ס"ל הכי וכ"כ הרמב"ן בחידושיו ועד"ר:

אבל יכול לבנות עלייה כו'. ה"ה דבונה בית חדש ופותח לתוך ביתו אלא אורחא דמילתא נקט דמסתמא רוחב ואורך של החצר הוא של בני החצר ביחד ואין לא' מהם רשות לבנות בצד ביתו בלתי רשות כל בני החצר משא"כ ע"ג ביתו וגדול' מזה כ' המחבר אחר זה דאפי' קנה בית אחר בחצר אחר' דיכול לפותחו לתוך ביתו אלא דכאן קמל"ן דאפילו עליה דע"ג ביתו לא יפתחנה להחצר וק"ל:

לחלוק ביתו לשנים. פ' ואינו מוסיף בנין חדש בגובה ביתו:

דאפילו לתוך ביתו אסור לפתחו. פירוש בית שבחצר אחרת אבל לבנות ע"ג עלייתו או אחורי ביתו בחצר זה ולפתחו לביתו מותר דהחצר משועבד להחדרים המצורפים לבית זה שעומד כבר בה רק שלא יפתחנה להחצר:

סעיף ב

וי"א דשותף כו'. דוקא שותף קאמר דמותר למלאות את ביתו אבל לא שוכר בזמן שכירתו כמבואר לקמן בסימן שט"ו ושי"ז בהטור והמחבר ע"ש:

אע"פ שחולק ביתו לדיורים כו'. האי אע"פ שחולק כו' נמשך למ"ש אחר זה לא יוכל השני למימר כו' והוא מהמרדכי דס"פ ח"ה דכ' בהאי לישנא דאע"פ דיש להן בית הכסא ביחד וראובן בא לחלוק ביתו אע"פ שנתוספו ע"י החלוקה הדיורים אין שמעון יכול לעכב החלוק' כו' ע"ש ועפ"ז צריך למחוק הוי"ו של ולא יוכל וצ"ל לא יוכל בלא וי"ו וק"ל:

אע"ג דבחצר אין להקפיד כה"ג כו'. ז"ל המרדכי שם אע"ג דקי"ל כראב"י דתנן משמו בנדרים פרק השותפין היה אחד השוק מודר הנאה מאחד מהן מותר לכנס לחצירו המשותף לו עם אחרים דאומר לתוך של חבירך אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ה"מ בחצר דאהילוך דחצר לא קפיד אינש ובדבר דלא קפדי ומוותרי' מותר גם במודר הנאה אבל אהילוך דבית קפדי אינשי עכ"ל והן דברי מור"ם שבכאן ואין להקשות מהא דאיתא בגמרא וכתבו המחבר לפני זה דלכ"ע לא יפתח א' מן השותפין בחצר פתח לחצר לצורך הבית שיש לו בחצר שבצדו מפני שמרבה עליו שותפו הדרך ש"מ דגם אהילוך שבחצר קפדי דשאני התם שיהי' לו הילוך תדיר ותשמיש קבוע בחצר מן הבית שקבוע ועומד בחצר האחר משא"כ מחמת הילוך בני אדם הבאים מהשוק להחצר באקראי בעלמא ומה"ט נמי לא תיקשי להרמב"ם דאסר למלאות אפילו את ביתו שבחצ' זה מאנשי' אחרים מפני שמרב' הדרך בחצר של השותפין וכמ"ש המחבר בריש סעיף זה והר"א בן יעקב מתיר לכנוס לחצר דשאני הכא כשימלא את ביתו שיהיה להן הילוך ותשמיש קבוע וק"ל:

מיהו בבית קפידי. נראה דהיינו אפילו לא דר השותף עמו בבית מ"מ יכול למחות לזה שלא להכניס לאחרים בביתו כי יקלקלו את חלק ביתו מחמת ריבוי הדיורים ולא אמרו דיוכל למלאות את ביתו אכסנאים ודיורים אלא כשהבית הוא לבדו ודוקא מחמת ריבוי דיורים הוא דמצי למחות אפילו השותף שאינו דר עמו בבית וכמ"ש אבל כשרוצה א' מהשותפין להושיב אחרים במקומו ולא ירבה בדיורים לא מצי השותף השני לעכב עליו אפי' אותו השותף השני דר שם ולומר עמך אני יכול לדור ולא עם זה שאתה רוצה להכניס במקומך כי דוקא בשני שוכרים הדין כן וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' שי"ז ולא בשותפים בגוף הבית דהא אם רצה יכול למכור חלקו לזה שמכניס ואם אין השותף רוצה לדור עמו יחלק עמו הבית במדה או בגוד ואיגוד משא"כ בשני שוכרים וכמ"ש הטור שם זה נ"ל ברור ולא כע"ש שכ' טעם דין זה דיכול למחות בבית משום דאין דעתו לסובלו ולדור עם אלו כו' ע"ש כי ז"א וגם ל' המרדכי הנ"ל אינו כן ודו"ק גם יש לתמוה על הב"י דכ' בשם המרדכי או בחצר ועיין בהגד"מ מ"ש ודו"ק:

סעיף ג

ואפי' אחד מהשותפין כו' פי' ול"ת דשותף דפתח ביתו פתוח לחצר ונכנס לחצר כל עת שירצה מותר לפתוח ג"כ חלון לחצר קמ"ל דלא והטעם איתא בגמ' משום דמצי למימר שותפו עד השת' כשהיית בביתך לא בעי אצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפי' כשאתה בביתך:

לא מהני חזקה הטור מסיק בטעמא משום דבאיסור עשוי ור"ל דלמדו רז"ל מדכתיב בפ' בלק וירא את ישראל שוכן לשבטיו ודרז"ל שלא היו פתחיהן מכוונין זה כנגד זה ומה"ט נראה דאפי' כשיש עדים שמחל לו או שנתן לו שטרו קנין ע"ז לא מהני כיון דיש איסור בדבר אבל להי"א דס"ל דבחלון כנגד חלון מהני וס"ל דהאיסור בקפידא תליא ומ"ה בחלון נגד חלון דלא רגילי להקפיד כ"כ מהני בהו חזקה ס"ל נמי דמהני אפי' בפתח נגד פתח מחילה גמורה או שטר וקנין דלא עדיפי מקוטרא ובית הכסא ועד"ר:

אלא ירחיק משהו כו'. הא דסגי בחצר השותפין בהרחקת משהו ובחצר אחרת צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות וכדמסיק המחבר הטעם מבואר בחדושי הרמב"ן ז"ל דבחצר השותפין אע"ג דאכתי חזי ליה מ"מ כיון דאינו חזי ליה דרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכב עליו ולומר תסתכל בי לדעתיך דיאמר אי בעינא לאסתכולי בך לדעת יכול אני לכנס לחצר ולהסתכל בך שהרי הוא שותף עמו בחצר משא"כ בפותח חלונו לחצר האחרת כו' ועד"ר וזהו דלא כמ"ש ? בע"ש הטעם ז"ל דכיון שהן שותפין כבר אין נזהרין כל כך זה מזה כו' ע"ש אלא הטעם הוא דבלא"ה לא מצי למזדהר וכמ"ש:

אם אינם גבוהים ד' אמות כו'. פי' כשחלל הפתח או החלון מתחילין מלמטה קצת תוך ד' אמות אע"ג דגבהו נמשך למעלה מארבע אמות יכול זה לפתוח כנגדו דהא בלאו הכי בני ר"ה יכולין לראות בו דרך אותו חלון או פתח דסתם עיני בני אדם ההולכים בר"ה רואין כל מה שהוא נגד עיניהם מן הצד תוך ד"א:

חנות כנגד פתח כו'. האי כנגד לאו דוקא הוא אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק:

כיון שאין לו טענה נראה פשוט דאינו ר"ל שאין לו טענה שקנהו מאתו או מחל לו לראות בביתו דהא לעמוד ולהסתכל לא מהני ביה חזקה וטענה וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסמוך ס"ז ע"ש ועוד דא"כ לא הל"ל כיון דאין לו טענה דמאי פסקת דאין לו טענה אלא הל"ל אם אין לו טענה ולכאורה נראה דה"ק צריך ליזהר בראיה שהוא נתפס כגנב עליה והיינו שאין לו טענה למה הוא רואה לתוכו אלא שאכתי קשה למה בא מור"ם ללמדנו בהג"ה זו כאן וכתבה בשם י"א וגם תלהו בנתפס כגנב סתם ובסמוך בס"ז כתב דלכ"ע אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר כו' ולא הזכיר שם דהיינו דוקא ראיה דנתפש עליה כגנב וגם קשה כיון דדבר איסור הוא לא ה"ל לתלותו בנתפס כגנב דנתפס כגנב אינו שייך כ"א במי שאינו משגיח בדבר איסור ויראת בני אדם עליו יותר מיראת שמים ובאדם כזה לא הוה ליה למימר צריך ליזהר דאינו בר אזהרה הוא ומעצמו אינו עושה מיראת בשר ודם לכן נראה דמור"ם כתבו ללמדינו דאף דאין כוונת הרואה לראות ולהזיק בראייה ההיא וגם אם אפילו אינו רואה לשם מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שיהא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות והשתא א"ש דתלהו בנתפס כגנב וגם במה דסיים וכ' כיון דאין לו טענה דכין שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם אזי יחשדוהו שלראות נתכוין ☜ וראיה לפי' זה הוא מהנ"י בעל מאמר זה דכתבו שם בפח"ה (ריש דף קצ"ב) אהא דאמרו שם בגמרא דבעל חצר יכול למחות בבעל הגג מלשמש בזיז שלא החזיק בו (וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס קנ"ג) וכ' שם הנ"י והוא מהגמ' ז"ל ולא יכול לומר בעל הגג אשתמש בהזיז בחזרת פנים ואם אסתכל בחצרך כיון שאפשר לי לשמש בו בלי הסתכלות אהיה נתפס כגנב דמצי א"ל בעל החצר דתראה ותתנצל בטענת למה ראית בחצירי כו' ע"ש. וע"ז כ' הנ"י שם מכאן נראה שצריך ליזהר מלהסתכל כו' כדברי הג"ה דמור"ם הנ"ל ומדכתב מכאן נראה מוכח דכוונתו דנ"י הוא כמ"ש דלמדו מדס"ד דגמ' דאין בעל החצר יכול למחות בבעל הגג מלהשתמש בזיז דהא יצטרך לשמש בו בחזרת פנים בלי ראות כדי שלא יהא נתפס כגנב והיינו שיחשדוהו שכדי לראות בו נטה פניו כנגד החצר ולא משום צורך השימוש מזה יש ללמוד דאסור לבני אדם לעשות כן דאע"ג דאין כוונתו לראות אלא שעוסק בשימושו וק"ל והשתא א"ש נמי דכתב ל' צריך ליזהר ולא כתב ל' איסור וגם כ' ל' מלהסתכל ולא כתב ל' לראות דלשון הסתכל שייך לומר אהסתכלות בעלמא בלי כוונת ראות ומ"ש הנ"י ומור"ם אסור להסתכל בבית חבירו ל"ד בית קאמר אלא ה"ה לחצר חבירו דהא שם למדו מראייה בחצר חבירו וכנ"ל וגם זיל בתר טעמו ודוק:

סעיף ד

בפתח א' אני יכול להסתר כו' דבפתח א' אף שהיא גדולה מ"מ אין מדרך בני אדם להניח פתוחה תמיד ויכול להשתמש שם כשהיא סתומה משא"כ בשני פתחים קטנים דדרך להניח אחד מהן פתוח כן נ"ל מפי' רשב"ם ע"ש (דף ס' ע"א):

יכול לעשות שם פתח קטן. נראה פשוט דדוקא בכה"ג דהיה שם מתחלה פתח או חלון גדול הוא דיכול לעשות ממנו שם פתח או חלון קטן אבל כשהיה פתוח שם הכל והוא רואה משם לחצר חבירו אינו יכול לסתום שם ולעשות שם במקומו פתח או חלון קטן דעד הנה אף שראה בשל חבירו מ"מ כשירצה יכול לעשות מחיצה לפניו דהא לא אחזיק עליו משא"כ כשירצה לעשות מחיצה והניח בו חלון או פתח קטן דע"י מעשה זה יחזיק בו לבסוף ולא יהי' בו כח למחות בו מלראות עליו דהא זה הוא דומה להא דאיתא במשנה וגמ' וכתבה הטור והמחבר בר"ס קנ"ז גם בסמוך בסי' זה כתב דחצר שותפין אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה מזיקים זא"ז אין להם חזקה ועמ"ש בסמ"ע סכ"ג עוד ט"א בשם הרא"ש וכתבתיהו בסמוך וה"ה בכה"ג ועוד דבעי בעל החצר לאצטנועי מיניה טפי כשהיה לו חלון דאז אפי' כשהוא בביתו יכול לראות בו משא"כ כשהוא פתוח לגמרי וכמ"ש לעיל בסמ"ע בס"ק ט' דמה"ט אין השותף יכול לפתוח חלון בחצר ע"ש ודו"ק:

סעיף ה

אבל היו לו ב' פתחים של ב' ב' אמות כו' הטעם דבפתח גדול הראיה שולטת יותר מאשר היה שולטת בב' פתחים אף שההפסק שביניהן הוא קטן משא"כ בשני דלתות קטנים דיכול ג"כ לפתוח כא' כשירצה מה"נ יכול לעשות מהן דלת א' א"נ בפתח גדול התשמיש מצוי יותר דהא יכולין להוליך שם ג"כ משאות גדולות ובעי אצטנועי מיניה טפי מאשר הוא כשהפתחים חלוקין לשנים משא"כ בשני דלתות דהא ג"כ יכול לפתחן כאחד ולהוציא דרך שם מה שירצה וק"ל:

סעיף ו

בין חלון גדולה בין חלון קטנה בין למעלה כו'. עיין בטור ובפרישה ודרישה ותמצא כתוב שם שני שיטות בסוגיא זו והמחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם ועמ"ש בסמוך ס"י:

סעיף ז

ומחל לו בעל החצר כו' הרמב"ם והמחבר לא זו אף זו קאמר דל"מ היכא דמחל לו בפי' דמהני חזקה אלא אפי' לא מחל לו בפי' אלא בגילוי דעת דסייעו ולא עוד אלא אפי' לא סייעו אלא שידוע שידע הענין ושתק הרי זה החזיק והרא"ש וסייעתו דמצריכין ג"ש היינו בידע ושתק גם בסייעו וכמ"ש הטור והמחבר בשמו ס"ס קמ"ב ע"ש אבל אם מחל לו בפי' ג"כ מודה דה"ל חזקה מיד וכמ"ש בסי' קנ"ה סל"ו וק"ל:

מאחר שכבר החזיק זה בחלון ר"ל לכל מר כדאית ליה להרמב"ם מיד ולהרא"ש דוקא כשהחזיק ג"ש וכדמסיק בסוף הג"ה זו ולא בא כאן אלא לומר דמהני חזקה להיזק ראייה:

אסור לעמוד בחלון כו' עיין לעיל בסמוך בסמ"ע ס"ס (ס"ק י"ד) י"ד מ"ש שם דל"ת מזה למה שכתב שם:

אבל כל זמן שאין לו חזקה כו' אדלעיל אריש הג"ה זו קאי דאמר כן ראוי להורות מאחר שכבר החזיק וע"ז כתב אבל כל זמן כו' וצ"ע מה חידש מור"ם בזה הלא כבר כתבו המחבר ברס"ג וס"ו דהא גם כאן בחלון שיש בו היזק ראייה איירי דהתחיל בזה וכתב דאין חזקה מהני בהיזק ראייה כו' ואפשר דבא ללמדינו דבעל החלון צריך לסותמו ולא תימא דבעל החצר יבנה כנגדו ולא שבעל החלון צריך לסותמו:

סעיף ח

כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה הרא"ש כתב טעם אחר והביאו הטור בסי' קנ"ז ז"ל דלא שייך כאן חזקה דטעמא דחזקה הוא כיון שלא מיחה הפסיד ☜ והיינו דוקא היכא דהמחזיק מזיק ואינו ניזק כגון שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו אבל היכא שהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע וגם היזק תדיר הוא זה ודמי לקוטרא ול"ד לחלון דהתם לאו היזק תדיר הוא שלאורה הוא עשוי ולא להסתכל לחצר חבירו עכ"ל:

אין להן חזקה אבל אם יש עדים שמחלו זה ע"ז זה על היזק ראייה שוב אין יכול לחזור בהן כ"כ הטור הרא"ש שם סי' קנ"ז ☜ וכ"ש דמהני מחילה לטעם שכתב המחבר כיון דממילא כו':

סעיף ט

ונפל הכותל שהחלון בו. ול"ד למ"ש המחבר בסי' קנ"ג בראובן שהחזיק בנעיצת קורות בכותל הידוע לחבירו ונפל הכותל וחזר חבירו ובנאו דאין לו לנעוץ קורות על אותו כותל חדש דהרשב"א בתשובה הביאו ב"י בסי' קנ"ג מחס"א חילק וכתב ז"ל כל שגוף הדבר שנשתעבד לו ישנו בעולם לא נסתלק השיעבוד שאלו מי שיש לו שיעבוד על כותל חבירו לנעוץ בו קורה אע"פ שנשברה אותו קורה לא נסתלק השיעבוד שאין השיעבוד לאותו קורה אלא לנעוץ בו קורה וכן לא נשתעבד החצר לשפיכת מים של אותו מרזב וכן הדין לחלון העשוי לאורה אע"פ שנפל הכותל לא נסתלק השיעבוד שאין השיעבוד לאותו חלון שבאותו הכותל אלא לחלון של אותו חצר כו' ע"ש הרי לפנינו החילוק מבואר דבנעיצת קורה השיעבוד היה על הכותל והרי אזדא לה משא"כ בחלון שהשיעבוד היה על חצר חבירו ליהנות מאורו וק"ל:

סעיף יא

צורת הפתח או מלבן. ז"ל ב"י פי' מלבן משקוף מלמעלה ולמטה ומימין ומשמאל ופי' צורת הפתח משקוף למעלה ומן הצדדין כדאמרי' בעלמא קנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג ואין לו משקוף למטה עכ"ל והוא מדברי נמוקי יוסף פח"ה (דף קנ"א ע"א) וע"ל ס"ס רי"ד:

סעיף יב

ומיד הוי מחילה גם הרא"ש וסייעתו הנ"ל מודים בזה מטעם שכתב המחבר שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק אא"כ מחל והרמב"ם שכתב ג"כ טעם זה בסתימת החלון אע"ג דס"ל דגם בשאר ניזקין ה"ל חזקה מיד היינו דוקא כשאנו יודעין שהרגיש בהנזק ושתק וכמ"ש המחבר בס"ז וכאן בסתימה קמ"ל דמסתמא הרגיש דחזק' הוא דאין אדם כו' וק"ל:

בעל החלון מיקרי מוחזק ע"ל בסמ"ע סי' קמ"ב מ"ש מזה:

סעיף יג

אינו יכול לעכב עליו הטעם משום דכופין על מדת סדום טור:

אפתח אחרת קטנה. פירוש במקום אחר דאזה קאי שהרי התחיל ואמר שרצה לשנות מקום חלונו וכמ"ש לעיל ס"ס ז' ע"ש:

יכול לסתור כשירצ' פי' יכול לסתרו לצרכו ולומר לחבירו אחר שאסתור כותלי נבנה כותל אחרת על הוצאות שנינו להסתלק מהיזק ראייה ואין להקשות מזה אמ"ש מור"ם בהגהתו בסמוך ססי"ו בשם הרא"ש ז"ל ראובן שהיה לו חלונות בביתו נגד חצירו של חבירו כו' עד צריך לסתום חלונותיו אף ע"פ שעשאם בהיתר ותאמר דמה התם דנפל הכותל צריך לסתום חלונותיו ולסלק היזקו כ"ש כאן דלא יהא רשות לסתור כותלו לכתחלה דשאני התם דכשנפל הכותל והוא יראה מחלונו יהיה הוא המזיק לבעל הגינה ואין בעל הגינה מזיק לבעל הבית משא"כ כאן דשניהן שוין בהיזק וכמ"ש בשם הרא"ש בסמוך בסמ"ע בסכ"ג [בס"ק כ"ג] וק"ל:

סעיף יד

אלא עד חצי עלייתו עפ"ר שכתבתי דחצי לאו דוקא הוא דהא צריך להרחיק עוד כדי שלא יראהו שכנגדו ועמ"ש עוד מזה:

שרה"ר הפקר היא כו'. אין להקשות אם כן למה סתם מור"ם בהגהתו בסמוך סי"ו וכ' זה לשונו אבל בפותח לר"ה וכדומה שאין בידו למחות כלל לכ"ע לא הוי חזקה דהתם מיירי לענין זה שחבירו יכול לבנות בשלו אע"פ שמאפיל בבנינו ממילא ע"ז שכבר פתח והכא אמר שזכה מהפקר בראייה מתוך חלונו לענין זה שאין שכנגדו יכול גם כן לפתוח חלון ולראות מתוכו וחילוק זה מבואר בהדיא בתשו' רשב"א והעתקתי לשונו שם סי"ו על דברי הג"ה הנ"ל ע"ש ועד"ר ס"ח במ"ש שם והוכחתי חילוק זה עוד ממקומות אחרים:

סעיף טו

וה"מ במקום שאין רשאין להוציא זיזין וכו' דברי המחבר סתומין הן מאוד במ"ש וה"מ כו' דל' וה"מ משמע דמיירי מענין א' וז"א דהא לפני זה בסי"ד איירי בפתיחת חלונות בכותל עלייתו בלי הוצאת זיזין כלל ובסעיף זה מיירי בהוצאת זיזין ועוד דלעיל איירי כשבאין לפתוח זה כנגד זה ובסעיף זה מיירי בפותח חלונו מצד חבירו הדר בצדו דהא סיים וכתב ז"ל וכשפתח זה חלונו שכנגד האויר שלפני עלייה זה שכנגדו כו' והיינו שהוציא זיזו ופתח בו חלון מצד חבירו הדר בצדו והיינו כנגד אויר שלפני עליית חבירו דאל"כ לא הל"ל שלפני עלייה שכנגדו אלא הל"ל כנגד אויר עלייה שכנגדו וכ"כ המחבר בסעיף שאחר זה ל' הרא"ש ומיירי בהכי דהוציא חלונות בבליטה בהזיז מן הצד גם בטור כ' תשובת הרא"ש ומיירי בהכי ועוד יש לדקדק דהל"ל בקיצור וה"מ במקו' שאין אדם רשאי להוציא זיזין אבל במקום שרגילין להוציא זיזין לא ונראה דכוונת המחבר הזה דפתח בר"ס י"ד בהבא לפתוח ראשון בעלייה שכנגד עליות כו' כדי ללמדנו אפילו כה"ג יכול למחות אבל מה שסיים וכתב שם דלהרא"ש הראשון שפתח הוי כזוכה מן ההפקר איירי בין בפתח בכותל עלייתו כנגד עליית חבירו הדר בהצד שכנגדו בלא זיזין ובין שהוציא ופתח בצד זיזו מצד חבירו הדר בצדו שגם בזה קאמר שזוכה מההפקר וס"ל ל"מ שהחזיק לענין זה שחבירו הדר בצדו אינו רשאי להוציא ג"כ זיזו לפתוח בו מן הצד באופן שיהיה חלונו כנגד חלון זה שפתח תחלה אלא אפי' אם אינו רוצה לפתוח בו חלון מן הצד אלא ע"י אותו הזיז יאפיל על חלון שבזיז שהוציא תחלה ג"כ אינו רשאי וע"ז מסיק המחבר וכתב וה"מ שזכה הראשון להרא"ש בכל זה במקום שאין רשאי להוציא זיזין אבל במקום שרשאי להוציא זיזין לא הוה האור שלפני עלייתו הפקר כו' וכשפתח זה כנגד אויר כו' דהיינו בצד זיזו שהוציא וכמ"ש שלא כדין פתח כיון שגם הא' כו' ור"ל ומ"ה יכול גם השני לעשות מה שירצה להוציא זיזו ולהאפיל על חלון הראשון ואם ירצה ירחיב זיזו מכנגד זיז הראשון ויפתח בו ג"כ ויאמר להראשון מה ראית שתקדים חלונך ותאסור עלי מלפתוח בזיז משום חלון סתום אתה ואני אפתח וצריכין לעשות פשרה ביניהם ומ"ה סתם המחבר שם ולא כתב אלא שלא כדין פתח ולא סיים לכתוב דהשני יכול ג"כ להוציא זיזו ולהאפיל על הראשון משום דלא ממאפיל לחוד איירי אלא כמ"ש ודו"ק:

סעיף טז

והוא במקום גבוה כו'. דאלו במקום נמוך אינו יכול לבנות תחתיו משום דיציץ בהחלון מהבנין בהציגו עליו עפ"ר:

ומיהו כתב הרמב"ן כו'. פי' אע"ג דיש בידו למחות אפי' בדבר שאינו מזיקו עדיין על שם העתיד מ"מ אם לא מיחה בידו אין לבעל החלון חזקה בחלונו דיכול הוא להתנצל ולומר לא רציתי למחות בו כל זמן שאינו מזיקני:

ואפי' למ"ד שיש לו חזק' כו' ר' יונה והריב"ש הן המ"ד דס"ל הכי דכיון דיכול למחות יש לו חזקה עיין בריב"ש סי' תע"א ועד"ר:

אבל בפותח לר"ה כו' לא הוי חזקה. פי' ויכול חבירו הדר בצד שכנגדו לבנות מכותל בית שלו ולהאפיל עליו אם אין הרה"ר רחב ד' אמותן ביניהן אע"פ שבכה"ג אינו יכול לפתוח חלון כנגד חלון שכנגדו שפתח תחל' להרא"ש וכמ"ש לעיל בסעי"ד וטעם החילוק שביניהן מבואר בתשובת רשב"א הביאה הב"י בר"ס קנ"ה (במחס"א) ואעתיק לשונו כאן מפני שהוא כלל גדול להרבה דינים שכתבו המחבר ומור"ם בסימנים הללו קנ"ד וקנ"ה ז"ל. ששאלתם שני בתים בשני דרך ר"ה ואותו דרך הרבים אינו רחב ד"א וקדם א' ופתח חלון בכתלו שעל הדרך וכנגד אויר בית חבירו ואח"כ עמד השני ורצה להגביה כותלו ומאפיל על אותו חלון ובעל החלון מעכב על ידו. תשובה תחלה אקדים לכם הקדמה והוא שכבר נודע שאין אדם רשאי לשעבד במעשיו קרקע חבירו שלא מדעתו ופעמים שאדם משעבד קרקע חבירו במעשיו ואין חבירו יכול לעכב עליו. כיצד הבית והעלייה של שנים וקדם בעל העלייה ועשה אוצר בעלייתו אין בעל בעל הבית יכול לפתוח תחתיו חנות של נחתומין ולא לעשות רפת של בקר נמצא שבקדימתו של זה נשתעבד ביתו של זה ולפיכך צריכין אנו לדעת ההפרש שיש בין שני אלו והוא שכל שהוא מזיק את חבריו במעשיו או שמוציא זיזו וכיוצא בו בקרקע חבירו. בדין הוא אומר לו לא כל הימנך שתשמש בקרקעי ולא שתזיקני בגירי דידך והיינו זיזין ומרזב וכיוצא בו אבל כשאינו מזיקו כלל ולא משתמש בשלו כלום כל מה שהוא רוצה לעשות בשל עצמו עושה והיינו קדימת אוצר וכיוצא בו לפי שהוא יכול לומר אוצרי משלי ואין אוצרי מזיקך ומה שאתה צריך להרחיק חנות של נחתומין מחמת אוצרי לא מחמת שנשתעבד שלך לשלי אלא שאינך רשאי להזיקני וכן כשקדם החנות או הרפת לאוצר אין יכול בעל העלייה לעכב על ידו כדי שלא יפסיד עליו עלייתו שלא לעשות בו אוצרו לפי שזה אומר לו בשלי אני עושה ועכשיו איני מזיקך ואם אתה חושש לנזקך הרחק עצמך שלא תעשה אוצר בעלייתך. וא"כ יש כאן מקום שאלה. אחר שהדבר כן. מי שקדם לפתוח חלונותיו על חצר חבירו למעלה מארבע אמות ולהכניס אורה קדם וזכה בעל כרחו של חבירו וצריך חבירו להרחיק ממנו ד' אמות שהרי אינו מזיקו בפתיחת חלונותיו שלמעלה מד' אמות וכשבא לבנות יהא חייב להרחיק כדי שלא יאפיל עליו ויזיקנו וכדרך שאמרו באוצר ורפת בקר וחנות של נחתומין ותשו' הענין הזה מפני שחלון זה לקח מאויר חצר חבירו ומשתמש בו ואינו רשאי להשתמש בשל זה שלא מדעתו משא"כ באוצר שאינו משתמש בשל בעל הבית כלל. מעתה מי שקדם ופתח חלון על ר"ה ה"ז זריז ונשכר ואין חבירו שבצד השני רשאי למנעו מפני שאינו פותח על רשותו שהדרך של מלך הוא וכך רצה שכל שבא לפתוח על הדרך יפתח שאינו פותח על רשות חבירו ולא משתמש בשל חבירו כלום ולפיכך אם בא השני לפתוח חלון כנגד אותו חלון אינו רשאי שיכול לומר זה אל תזיקני בהיזק ראייתך וכדרך שבעל העליי' בעל האוצר מונע לב"ה מלעשות רפת בקר או חנות של נחתומין תחת אוצרו שקדם אבל אם בא להגביה כתלו מגביהו ואינו נמנע אע"פ שאין ביניהן ד' אמות לפי שזה אומר לו כל שאתה משתמש באויר רשותי שלא מדעתי אינך רשאי. ואלו היה זה רשאי למחות בידו בשעת פתיחת החלון ולא מיח' והחזיק בכך ג"ש ובא מחמת טענה והחזיק צריך להרחיק ממנו ד' אמות אבל זה שאינו יכול למחות כל שהוא פותח על ר"ה וכמו שאמרנו אין לו חזקה כמ"ש סוף פ' חזקת למעלה מד' אמות אין לו חזקה ואינו יכול למחות ולפיכך אפי' בא מחמת טענה אין לו חזקה וזה מגביה ואינו נמנע ובלבד שיגביה ד' אמות כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל:

צריך לסתו' אע"פ כו'. עמ"ש בסמ"ע לעיל ס"ק ל"א:

סעיף יז

אין תנאי זה כלום. דדומה לאומר שדה זו לכשאקחנו תהא קנוי' לך דלא קנה טור ול"ד למ"ש הטור ומור"ם בהג"ה ר"ס קמ"ט דמועיל החזק' נגד זה שנשאר כאן דשאני הכא דרצה להחזיק באויר שבצד חלונו שהוא מיוחד דוקא לחלק זה משא"כ התם שרצה לעמוד בשותפות עם השני כמו שהיה עמו בשותפות זה שהיה כאן וטוען שקנאה ממנו ועפ"ר:

סעיף יח

לאחר ימים פי' שהחזיק בו כמה שנים וכמ"ש אחר זה בסמוך ע"ש:

אע"פ שהלוקח בא מחמת עכו"ם כו' פי' ובדיני עכו"ם אין חזקה לאורה אלא כל א' הוא פותח לתוך רשות חבירו וכשרוצה חבירו סותם את אורו בפניו אפי' החזיק בו כמה שנים טור:

אלא לגריעותא פי' כגון ישראל הקונה שדה מהעכו"ם והחזיק בה כמה שנים ובא ישראל וערער עליו ומביא עדים ששדה זו היתה שלו דאמרינן הבא מכח עכו"ם הרי הוא ככותי דאין לו חזק' בנכסי ישראל כ"א בשטר וכמ"ש המחבר סי' קמ"ט סעי"ד וט"ו ע"ש ובטור שם וכאן:

והעכו"ם היה יכול לסתמו כו' עד יכול לסתמו. פי' לסתום אותו ע"י הבנין שבונה לפניו אבל בלא בנין אינו יכול להכריחו שיסתם חלונו דלא עדיף מעכו"ם ובדיניהן אינו יכול להכריחו לסתום כ"א לבנות בחצירו לפני החלון כשירצה:

סעיף יט

סתום חלונותיך הדין עמו גם כאן איירי אפי' אם כבר החזיק בה בחלונו כמה שנים וכ"כ הרשב"א בתשובה זו בהדיא גם המחבר רמזה במ"ש כי כן דיניהן של עכו"ם ודיניהן הוא אפי' פתוח כמה שנים וכנ"ל ותימה הלא כבר כתב ופסק המחבר לפני זה בסעיף י"ח דאסור להלוקח אפי' לבנות בחצירו לפני חלון ראובן כיון דהחזיק בחלונו וכ"ש דאינו יכול להכריחו לסותמו וא"ל דלעיל מיירי דחלונו של ישראל היה פתוח כמה שנים קודם שבנה העכו"ם בצידו דאז שייך ביה חזקה כדין ישראל אלא שבדיני העכו"ם כשבנה העכו"ם אח"כ ביתו בצדו היה יכול לבנות בשלו ולהאפיל על חלונו מ"ה פסק דאזלינן בתר ד"ת משא"כ הכא דמיירי דמתחילת פתיחת החלון היה שם ביתו של עכו"ם ומיד הי' ברשות העכו"ם לבנות נגדו ולא היה לו להישראל זה שום חזקה מעולם דז"א דגם לעיל איירי אף שמתחיל' פתיחת החלון היה שם ביתו של עכו"ם כדמשמע ל' המחבר שם ז"ל ראובן יש לו בית אצל עכו"ם ופתח חלון על גגו של עכו"ם ועוד שהרי מסיק מור"ם וכתב עליו שם ז"ל וכל זה מיירי שידוע שחצירו של עכו"ם היה קודם לחלונות של זה. ונראה ליישב אחר שנדקדק בל' המחבר הכתוב בשני הסעיפי' דבסעיף י"ח כתב ראובן פתח חלון על "גגו של עכו"ם כו' ובסעיף י"ט כתב ראובן פתח חלונו על "חצירו של עכו"ם ועוד שבסעיף י"ח כ' שבא הלוקח לבנות נגד החלון ובסעיף י"ט כתב שבא הלוקח להכריח לבעל החלון שיסתו' חלונו ואף שמעשים כך היו מ"מ המחבר שבא לכתוב הדינים ולא המעשים לא היה לו לשנות. ונר' דמשום חילוף הנושאים מ"ה נתחלפו הדינים והוא דבסעיף י"ח דאיירי דהחלון היה פתוח להגג ובסתם גג אף שאינו משופע לית ביה היזק ראיה כל כך וכמ"ש הטור בר"ס קנ"ט גם בדברי המחבר שם ס"ב גם בר"ס ק"ס ע"ש ומ"ה כתב דהלוקח בא להגביה ביתו בענין שסותם כו' ולא כתב כדי לסתום כדי שלא יזיקנו בהיזק ראייה מוכח מזה דאיירי בחלון דלא היה לו היזק ראייה ממנו אלא להגביה בנין ביתו נתכוון מ"ה פסק כיון דלא בא להלוקח עי"ז אלא גרם היזק לא אמרי' בזה הבא מכח עכו"ם יש לו זכות עכו"ם ואין להלוקח להזיק לבעל החלון בידים להאפיל עליו בבנינו משא"כ בסי"ט דמיירי דהחלון היה פתוח על חצר עכו"ם ובסתם חצר יש בו תשמיש ומזיקו בראייתו בכל פעם שרואה וה"ל כהזיקו בידים מ"ה פסק דיש כח ביד הלוקח להכריח לבעל החלון שיסתמו וכ"ש שהרשות ביד הלוקח לבנות כנגדו ולא מטעם שבא מכח עכו"ם ויש לו זכות העכו"ם שהרי אין העכו"ם היה יכול להכריחו לסתום אלא שלאו כל כמיניה דבעל החלון להזיקו בידים ואף שיש חזקה להיזק ראייה להרא"ש וסייעתו ה"מ לחזקה שיש עמו טענה משא"כ בזה שלא טען שקנהו ואף אם היה רוצה לטעון כן לא הי' נאמן ע"ז כיון שבדיני עכו"ם אין קפידא בראיי' ואינו יכול למחות וכה"ג אפי' בישראל עם ישראל היכא דאין מחאה אין חזקה ומה"ט נמי אפי' להרמב"ם וסייעתו דס"ל דבפתיחת חלון לפניו סגי דאמרינן דמחל לו ה"מ בישראל מישראל ולא בישראל עם העכו"ם דאינו קפיד בהיזק ראייה אבל בסי"ח דאינו מזיקו בראייתו אע"ג דשם ג"כ שייך לומר במקום שאין מחאה אין חזקה וכמ"ש מ"מ כיון דראינו שזה העכו"ם המוכר לא בנה נגד חלונו וזה שימש בחלונו בפני העכו"ם כל זמן היותו ביד העכו"ם אוקמיני' אחזקה זו וה"ל כאלו מחל או מכר לו העכו"ם גם הגאון שהביא הטור בזה דכתב הא דלא אמרי' הבא מכח העכו"ם כו' איירי בבא לבנות לפני החלון ולסותמו דהיינו בלא הזיקו בעל החלון בראייתו ע"ש ועמ"ש עוד מזה בפרישה ודרישה גם בסמ"ע לעיל סמ"ה סי"ז דפסק המחבר עצמו דהבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם וחזר וכ"כ בסי' ס"ו סכ"ה וגם מור"ם סתם וכ' כן בסי' ס"ז סי"ז וכתבתי שם דכול' הם מטעמא דהיכא דישראל בא להזיק להלוקח בידיה ולהפקיע ממונו יש לו דין עכו"ם ע"ש ורוק:

סעיף כ

הכותל כולו לפנים. פי' שייר הכותל הנשאר כמו שהיה פתוח לצד פנים ועפ"ר:

גילה בדעתו שעקרה כו'. המחבר לטעמו דס"ל דאין להלוקח דין העכו"ם המוכר דאלו להרא"ש בלה"נ יכול לבנות כנגדו כמו העכו"ם מיהו י"ל דשאני הכא דמיירי דלא היה ידוע דחצר העכו"ם קדמוהו דבזה הרא"ש מודה וכמ"ש מור"ם בסעי"ח ע"ש ועפ"ר:

ועוד יכול הקונה כו' ול"ד למ"ש מור"ם לפני זה בס"ס י"ב דאם בעל החלון יאמר אני סתמתי כו' עד דעל בעל החצר להביא ראי' דשאני הכא דאין העכו"ם לפנינו ואיכא למימר אלו הוה לפנינו היה מביא ראיה שהוא סתמה והיותר נר' דשם איירי שהיו פצימין עדיין בתוך החלון שלא הסירה בעל החלון והן ראייה שלא בא לסתום לגמרי דבהכי איירי שם וכאן איירי דלא הי' ניכר אם היה שם פצימין מעולם וכי"א שכ' בסי' זה בש"ע בהג"ה סי"א דכ' דהולכין אחר מנהג המדינה דאם נהגו להחזיק בלא פצימין הוה חזק' ועפ"ר:

ולסתום לאלתר הוי חזקה. פי' כשסתמו זה שבצדו:

סעיף כא

מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה חצר כו' המחבר תפס ל' הרמב"ם דרפ"ז דשכנים דכתב ג"כ כן משמע מל' שכ' ועשה חצר בצדו דהחלון הי' קודם לעשיית חבירו החצר וק' מה היה מתחלה אי הוה מקום הפקר וקאמר כאן דזה החזיק באור חלונו מההפקר שוב אין חבירו שבא לזכות אחריו בצדו ג"כ מההפקר ולבנות חצר יכול להאפיל עליו או לומר סתום חלונך קשה למה סיימו וכתבו שהרי החזיק בהיזק זה שהרי בשעה שפתח חלונו לא היה היזק והל"ל שהרי זכה זה מהפקר ועוד דמור"ם מסיק וכתב ז"ל וכל זה בבונה חלון שע"ג חצר הל"ל בבונה חלון ע"ג הפקר ועוד דא"כ ק' למה כתב הרמב"ם דינו בפותח חלון למקום הפקר ה"ל למכתב סתמא מי שהחזיק בחלונו ויהיה במשמעו הן שפתחו למקום הפקר הן שפתחו לחצר חבירו שהיה מוקדם והחזיק עליו בחלונו לכל מר כדאית ליה כנ"ל שהרי ס"ל להב"י והמחבר שגם להרמב"ם יש חזקה להיזק ראייה (וגם הטור שכ' האי דינא בסל"ב בל' זה ראובן שהחזיק בחלונו הפתוח לחצר שמעון כו' משמע מלשונו דאיירי שהחצר הי' כבר) ואי מיירי שפתח החלון לחורבת חבירו ק' ג"כ קושיות הנ"ל גם ק' הא סתם המחבר וכתב בססי"ו דהפותח לחורבה אין לו חזקה ומכ"ש דא"ל דמיירי דפתחו לר"ה דא"כ לא קאי עליו שפיר הגהות מור"ם שכ' וכל זה כו' וגם אין שייך לומר ובא חבירו ועשה חצר בצדו כו' דמשמע תכף בצד החלון גם מסיקו כ' דא"צ להרחיק מהכותל כלומר כשהבנין נמוך ובר"ה עצמו ודאי אין לעשות חצר או בנין כותל ע"כ נראה דצ"ל דהאי ובא חבירו ועשה חצר ל"ד הוא אלא מיירי נמי כשפתח חלון לחצר חבירו המוקדם לו והחזיק בו כנ"ל והכי הן הצעת דבריו מי שהיתה לו חלון בכתלו ר"ל שהיה חלון בהיתר בכתלו באיזה אופן שיהיה ובא חבירו לערער עליו אם בא לערער מכח זה שעשה כבר חצר בצדו וזה מזיקו בראייתו עליו מחלונו וא"ל סתום א"י שהרי כו' ואם הערעור ביניהן הוא מכח שרוצה לבנות נגד חלונו כו' צריך להרחיק וכו' ודוק:

ולהגביה הבנין ד"א המ"מ כ' די"א הא דסגי בד"א היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויותר מכאן מעט אבל אם הרחיקה ריחוק גדול כ"ש שיראה משם כשיגביה ד"א מחלונו של זה וכן פי' תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל:

אע"פ שלא הרחיק מהכותל והיינו דוקא היכא דליכא חששא דדוושא וכאשר יתבאר בטור ובדברי המחבר בסי' קנ"ה סי"ב וי"ג ע"ש ב"י:

סעיף כב

או כונס ראש הכותל כו'. פי' עשהו בשיפוע וחדוד באופן שלא יכול לישב עליה ולהציץ באשר"י ובר"ש ובטור כתוב וגם צריך שישפע כו' דמצריך תרתי שיהא גבוה ד' אמות וגם שישפע ויכניס ראש הכותל ועד"ר מ"ש בטעם פלוגתתן ועד"מ שהביא להמ"מ דכ' על דעת הרמב"ם דכן עיקר ומ"ה השמיטו המחבר ומור"ם לדעת רשב"ם והטור:

ומודדין טפח זה מן החלון. ל' הטור וכל אמות סתמא שבתלמוד הן של ו' טפחים והטפח הוא ד' אגודלים עכ"ל ובתשו' מיימון ס"ס קנין סי"ד כ' דמודדין ברוחב אגודל בפרק ראשון שבאגודל והביאו בד"מ ע"ש ולא ידעתי למה השמיט כל זה המחבר:

ולא מן השקיפה פי' כשמשפע הכותל שבו החלון בין בפנים בין בחוץ כדי לראות ע"י ממרחק וע"ש במרדכי סי' תרצ"ה:

יכול לשוקפו אח"כ. פי' אחר שיכול לעשות החלון הרשות בידו לשוקפו ואין צריך ליטול רשות מחבירו ע"ז ומ"ה אין לו חזקה אם חבירו בא אחר זמן לבנות בחצירו במקום השקיפה ההולכת בצד הכותל:

סעיף כג

וחלון באמצע הארבע ל"ד באמצע קאמר אלא ☜ ר"ל שיהא בין שני הכתלים ד"א עם רוחב החלון שהוא בכלל המרחק דד' אמות ומ"ש באמצע כאלו אמר בכלל הד"א וז"ש בב"י דיכול לבנות ג' כתלים סביב חלון חבירו ברחוק ד' אמות מרובעת כו' ע"ש וזהו דלא כמ"ש הטור דס"ל דצ"ל ד' אמות זולת רוחב החלון ועד"ר:

סעיף כד

עשה גג משופע אצל חלון חבירו וע"ל בסי"ו דכ' בשם הרא"ש דבעל החלון יכול למחות מלעשות תחתיו גג משופע וגם לרשב"א שמביא שם נראה דיכול למחות כיון דמסיק שם דגם אליביה אין לבעל החלון חזק' וצ"ל דהכא מיירי דהגג היה בנוי מן הצד (או רחוק קצת) באופן שלא עכבתו לראות מהחלון להחצר:

צריך להשפיל ממנו ד' אמות הטעם דגם עליו עולין לפעמים ואז יראו לתוך חלון חבירו טור:

סעיף כה

חדר לאוצר יין. פי' ואע"פ שעכשיו אין שם יין וכ"כ בתשובת רשב"א בהדיא כתבתי בססי"ו ע"ש ועיין ל' סי' קנ"ה ס"ב וג':

סעיף כו

שרצה להגביה כו' על הוצאתו. כצ"ל ועיין לקמן סי' קנ"ז ס"ט דשם כ' הט"ו דאם ירצה לבנות הא' על הוצאתו וגבוה יותר מד' אמות דיכול חבירו לעכב עליו ה"ט כמ"ש שם דיכול לומר אני משתמש בחצי עובי הכותל שלי והכא מיירי דחבירו בא לבנות ולהגביה בחצי עובי הכותל שלו דמותר וכמ"ש מור"ם ג"כ שם:

סעיף כז

ושמו הבנין והעצים. עפ"ר מ"ש ע"ז:

א"י לומר סתום ואם בא הוא לסתום על הוצאתו עמ"ש דינו לעיל סי"ד ולקמן סי' ?קע"ג:

ודוקא באכסדרא כו'. בד"מ כתוב דהיינו דוקא כשחלקו סתם כו' עד"ר וע"ש:

סעיף כח

ראובן שנתן או מכר כאחד דקדק לכתוב כאחד דאז אליבא דכולי עלמא יכול לבנות לפני החלון משא"כ כשמכר להן זה אחר זה דבזה יש פלוגתא כמו בדין כשמכר החצר ושייר לנפשו הבית דמה מכר ראשון לשני כל זכות שהוא בידו וק"ל ודין שנים שקנו מא' וחלקו או שנים שקנו משנים או מב' אחים שחלקו נתבאר לקמן סי' קע"ג ס"ג:

לבנות בפניהן המחבר לטעמיה שכ' בסעיף שלפני זה דדוקא יכול לבנות לפניהם ולא לומר לו סתום חלונך ומור"ם שכתב די"א די"ל סתום ה"נ ס"ל בדין זה וגם הטור סתם וכ' בדין זה דצריך לסתום וה"ט משום דפסק כהרא"ש דס"ל בדין שלפני זה שי"ל סתום ע"ש ודוק גם עי' בד"מ מ"ש עוד פרטי דינים בדינים הנלו:

י"א דאינו י"ל סתום גם בכאן כתב מור"ם סתום לסברתו דלסברת המחבר הל"ל לבנות וק"ל:

ויש חולקין ע"ש דסיים בטעמו וז"ל דאע"ג דמוכר בעין יפה מכר מ"מ נזקו לא מכר ליה וזה מזיק ליה כל שעה בראייתו ☜ וה"מ כשהיה הנזק בשעת המכר אבל אם מכר ליה בית הפתוח לחורב' שלו אע"פ שעשויה לבנות כיון שפתח זה החלון ברשות אף כשיבנה זה החורבה אין לו לסותמו עכ"ל:

סעיף כט

אלא מסלקינן ההיזק מיד. ע"ל סי' ק"י ס"ס ד':

סעיף לא

ואע"פ שאין ביניהם ד' אמות והיינו כשפתח חבירו החלון היה זה כבר מוחזק בחצירו וכמה שכתוב לעיל בס"ס ט"ז ובסכ"א ע"ש ודו"ק: