סמ"ע על חושן משפט קלב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
עבד או אשת איש כו' ונתחייבו לשלם. פי' והוא באופן שחייבין לשלם אם היה להם מעות:
שישתחרר כו'. וכ"כ הטור והמחבר לקמן בסי' תכ"ד ס"ט לענין אם חבלו הם באחרים והטעם שבני חיובא והקנאה נינהו אלא שאין להן ממון לע"ע שמה שקנה עבד קנה רבו ומה שקנתה אשה קנה בעלה וקטן אפי' הוא קבלן לאו בר חיובא והקנאה הוא בדבר שאין לו הנא' ממנו אפי' הגיע לעונות הפעוטות ועפ"ר לכן הוא פטור אף לאחר זמן וע"ל סי' צ"ו ולקמן בסי' רל"ה ושמ"ט בדין קטן לענין הלואתו ומכירתו ומתנתו:
סעיף ב עריכה
דינא כלות' ונשאת. היינו כשחל עליה חיוב דערבות והוא דאין ביד הלוה לשלם אז הוא דומה ללותה אבל אם יש עדיין ביד הלוה המעות אין דומה ללותה דבהלואה כשהמעות עדיין בעין צריך הבעל להחזירו להמלוה וכמ"ש הרמב"ם פכ"ו ממלוה ומור"ם בא"ע סי' צ"א ס"ד ואפי' הוא מלוה ע"פ. ובערבות כשהמעות בעין ביד הלוה אין צד כפיי' לא על האשה ולא על בעלה כ"א על הלוה וק"ל:
אינ' חייבת לשלם כו'. והכלל דהבעל מחשב בנכסי אשתו כלוקח לענין זה ומשום הכי חוב שעלי' שבעל פה אינו טורף ממנו שהוא משועבדים שלה שבשטר טורף מהן וממילא נלמד אפי' ערבות והלוא' שבשטר אינו גובה מהבעל אלא מהקרקע שהכניס' לו או כששיעבד' להמלו' מטלטלי אג"ק לדינא דגמרא וכדין לוקח ועיין לעיל סימן ס' ובסימן קי"ג מיהו נראה דגם לפי מה שתקנו דמשום תקנת השוק לא יגבה המלוה מהלוקח מטלטלי המשועבדים לו אגב קרקע היינו דוקא מלוקח אבל מיורש גובה ולבעל לא עשאו כלוקח במקום דאית פסידא לאחריני שיש בידו שט"ח כי הא דאית פסידא למלוה וכמש"ל לעיל בסי' ק"ג ע"ש אבל ממ"ש מור"ם ל' ס"ס קי"ב בהג"ה משמע דגם לענין זה עשאוהו כלוקח ועד"ר:
סעיף ג עריכה
יפרע מאיזה שירצה. ובשנים שלוו מאחד כתב בית יוסף בשם הרמב"ם דצריך לגבות מכל א' החצי וכמ"ש המחבר לעיל ר"ס ע"ז ושם ביארתי הטעם ע"ש:
סעיף ד עריכה
אע"פ שלא אמר לו ערביני ושלם. כצ"ל ושלם בלא אלף ור"ל אע"פ שבערב דעלמא שפרע חוב הלו' ס"ל להרמב"ם דאינו חוזר על הלו' עד שיאמר לו הלוה מתחלה ערבני ושלם בעבורי וכמ"ש הט"ו בשמו בסי' ק"ל ס"ב (ואפי' להחולקים שם וס"ל כיון דא"ל ערבני אצ"ל לי' לשלם הכא דלא אמר הערב השני ערביני אלא הלוה פייסו להכנס ערב עבורו ה"א דמודה דצ"ל ושלם) קמ"ל דאדרב' דאפי' להרמב"ם אצ"ל כאן ערבני ושלם והטעם כיון דיכול המלו' להפרע מאיזה שירצ' ה"ל כא"ל ערבני וירד המלו' עם הלוה לדין ונשבע שאין לו שאז אף אם פורע הערב מעצמו חייב הלוה לחזור ולשלם לו ה"נ דכוותה וכדין קבלן שכ' המחבר שם בסימן ק"ל ס"ב ע"ש:
סעיף ה עריכה
כשיפרע המלו' יודיעו כו'. כ"כ בטור המלוה בה"א ובהרמב"ם כתב למלוה בלמ"ד וכ"כ המחבר לעיל בסי' ע"ז ס"ג ואיך שיהיה הוכחתי בפרישה ודרישה דר"ל המלוה יודיעו להערב על איזה חוב קיבל ממנו מעו' כדי שיחזור הערב על אותו הלוה לגבות ממנו כי הברירה ביד המלוה לומר על חוב זה קבלתי המעות כמ"ש הטור והמחבר לעיל בסי' פ"ג ס"ג ע"ש ודו"ק ועד"ר מ"ש עוד מזה:
סעיף ו עריכה
שיכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב השני. וכ"כ המחבר בסי' ע"ז ס"ח והטעם דס"ל כהרמב"ם דיכול לגבות מתחלה כל החוב מאיזה שירצה ונמצא דאף אם לא מחל לו הי' גובה כל החוב מזה כשרצה וק"ל אבל בשני לווין שלוו ממלוה א' ופטר המלוה א' מהן פסק המחבר שם בסי' ע"ז ס"ו דגובה חצי החוב השני מחבירו דהמחבר לטעמי' דס"ל דאף אם לא מחל לו לא הי' יכול לגבות המלו' מאיזה מהן שירצה הכל כמ"ש שם בר"ס ע"ז ואף לדעת הרא"ש דס"ל דבשני לווין יכול לגבות מאיזה שירצה הכל מ"מ כשמחל לא' מהן לא אמרי' דיגבה מהשני הכל כמ"ש בערבות כאן דשאני הכא דנשאר כל החוב על הלו' וכן חילק הטור שם בשם הרא"ש וגם כאן כתב ז"ל ונשאר עליו ועל הלוה ע"ש ודוק: