סמ"ג עשה רכא
המצורע כשיתרפא וספר שבעת ימים בין טהרת צפורים להבאת קרבנותיו, וגלח וטבל בשביעי. מביא בשמיני קרבנותיו, שנאמר "וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה", והיא תהיה לחטאת. "ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן", לנסכי שלשה כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים. "ולוג אחד שמן", להזאת שבע וליתן ממנו על תנוך אזן ומתן בהונות, ושמן של נסכי המנחה לא תזקק הכתוב לפרש.
"והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה׳ פתח אהל מועד." תניא בת״כ [פרשת מצורע פ״ב] ובפרק בתרא דנגעים הוא משנה מעמידם בשערי נקנור אחוריהן למזרח ופניהם למערב. [בפ״ק דמסכת כלים ד״ה] ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כפורים, [בפ׳ כיצד צולין דף פ״ח] אבל שערי נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה. [בת״כ דלעיל כל הסוגיא] "ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן והניף אותם תנופה לפני ה׳." מלמד שהאשם מצורע טעון תנופה חי עם לוג השמן. ומניין שאם הניף זה בעצמו וזה בעצמו יצא? תלמוד לומר "תנופה", ולא תנופות. "לפני ה׳" במזרח כשאר כל התנופות.
"ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן." לפי שיצא אשם מצורע לידון בהעמדה יכול במקום העמדה תהא השחיטה? ת״ל "במקום אשר ישחט החטאת" וגו׳ כי כחטאת האשם הוא לכהן. ותניא [בפ׳ איזהו מקומן דף נ׳ ובפ״ק דיבמות ד״ז] לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש, פירוש שכל שאר האשמות כל הדם למזבח וזה ניתן ממנו לבהונות, יכול לא יהא טעון מתן דמים לגבי מזבח? תלמוד לומר "כי כחטאת האשם הוא", השוה אשם לחטאת ליטען מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. עוד תניא בת״כ [דלעיל פ״ג] מה חטאת מן החולין ביום ובידו הימנית, אף אשם מצורע כן. ומה חטאת טעונה כלי, אף אשם מצורע טעונה כלי. נמצאת אומר שני כהנים מקבלין את דמו, אחד ביד ואחד בכלי. זה שקבל בכלי בא וזרקו על גבי המזבח, וזה שקבלו ביד בא לו אצל מצורע. ומצורע טבל בשמיני בלשכת המצורעים ובא ועומד בשער נקנור. ר׳ יהודא אומר לא היה צריך טבילה שהרי טבל מבערב. וטעמא דת״ק מפורש בפ״ג דיומא [דף ל׳] מפני שהיה רגיל בטומאה בימי חלוטו ואינו נזהר משום טומאה, גם כאן יש לחוש שנטמא אחר שטבל.
"ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית." מפ׳ בת״כ [בפ׳ הנזכר] תנוך זה גדר האמצעי אבל הפותרים לועזים טנרו״ן בלע״ז. "ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית. וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה'." ותניא בת״כ [שם כל הסוגיא עד סוף] מצוה שיצוק על כפו של חבירו ואם יצק לתוך כף שלו יצא. וטבל ולא מספגו, וטבל והזה, על כל הזאה טבילה. ומזה באצבע שבע פעמים כנגד בית קדשי הקדשים. "ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית", על מקום דם האשם, שיקדים הדם לשמן או אינו אלא אם יש שם דם יתן. אם אין שם דם לא יתן? ת״ל על מקום דם האשם, הוי אומר אין הדם גורם אלא המקום גורם.
"והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני ה׳", אם נתן כפר, ואם לא נתן לא כפר. ושיירי הלוג נאכל בעזרה לזכרי כהונה, כאשם שהרי הוקשו יחד. "ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטומאתו", מלמד שהכפרה תלויה בחטאת. "ואחר ישחט את העולה. והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה וכפר עליו הכהן וטהר." א״ר שמעון חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות, יצא פרקליט נכנס דורון אחריו, כך העולה דורון אחר שריצה החטאת. בד״א בעבודת הדם שחטאת קודמת, אבל אימורי העולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהם כליל לאישים, כמו ששנינו במסכת זבחים [דף פ״ט]. ובע״ז [שם דף צ׳] העולה שהיא הפר קודמת לחטאת וכל מעשה העולה קודמין לחטאת שהוא השעיר לכך לחטאת דכתיב גבי ע״ז חסר לומר שהוא משונה בזה משאר חטאת.