פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · שמה · >>


מצות לאו שמה - לא להמיר הקדשים

שלא להמיר שנ' "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה יהיה הוא ותמורתו יהיה קדש". שנינו במסכת תמורה [דף ב'] הכל מתפיסין בתמורה אחד אנשים ואחד נשים [שם] ואפי' יורש מימר שנאמר ואם המר ימיר לרבות את היורש ואת האשה אע"פ שכל הפרשה נאמרת בלשון זכר, [במשנה דלעיל] לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים, [שם דף ז'] הכהנים ממירים את שלהם והישראלים ממירים את שלהם ואין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור בחטאת ובאשם לפי שלא זכו בהם מחיים ובבכור לפי שלא זכו בו בתחילה שהרי תחילתו בבית ישראל הוא אבל הבעלים שהמירו בבכור כל זמן שהוא בביתם וכן כהן שנולד לו בכור בעדרו הרי אלו עושין תמורה, כדתניא בגמרא דתמורה [שם דף ח'] עוד שנינו שם [דף ט'] ממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן ומן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים ומן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים ומן התמימים על בעלי מומין ומן בעלי מומין על התמימים שנ' לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואיזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדשן למומן, אבל קדם מום קבוע להקדשן אין עושין תמורה מפני שאין בהן קדושת הגוף אלא קדושת דמים, [שם] וממירין אחד בשנים ושנים באחד אחד במאה ומאה באחד ולוקה כמניין הבהמות שהמיר שנ' בהמה ומשמע כמה בהמות שנ' ובהמה רבה [בגמרא שם] עוד שנינו שם [בדף י"ב] אין התמורה עושה תמורה ולא ולד בהמת הקדש עושה תמורה שנ' והיה הוא ותמורתו יהיה קודש הוא ולא ולדו תמורתו ולא תמורת תמורתו [בגמרא שם דף י"ג] אבל המימר בהמה וחזר והמיר בה אפי' מאה כולן מתפיסין בתמורה כמו ששנינו למעלה, עוד שנינו שם [בדף י"ג] העופות והמנחות אין עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה קדשי בדק הבית והציבור והשותפין אין מתפיסין בתמורה לפי שנ' במעשר בהמה לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו אמר רבי שמעון והלא מעשר בכלל כל הקדשים היה ולמה יצא ללמד על הכלל כולו מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבן ציבור והשותפין מה מעשר קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית, גרסינן בתמורה [דף ג'] אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל ל"ת שבתורה עשה מעשה לוקה לא עשה מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם ושם מפרש הטעם, עוד גרסינן שם [בדף ד'] וכל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והרי מימר דניתק לעשה ואם המר ימיר ולקי ומתרץ התם הוו תרי לאוי ולא אתי חד עשה ודחי תרי לאוי, [גירסת רש"י שם] ועוד שאני מימר דה"ל לאו ששוה בכל שאפי' אחד מן השותפין שהמיר או מי שהמיר בקרבן בין קרבנות ציבור שיש לו בהן שותפות הר"ז לוקה משום לא ימיר אבל אין העשה שוה בכל שאע"פ שלוקה אינו מתפיס בתמורה ואין כח לעשה שאין שוה בכל להוציא מלאו השוה בכל, ועוד גרסינן שם [בדף ג'] אמר רבי יוחנן לתנא לא תתני מימר דבדיבוריה איתעביד מעשה, עוד בפ"ק [דף ט'] ת"ר לא יחליף בשל אחרים ולא ימיר בשל עצמו ומפי' שם בשל אחרים שאף על פי שאין אדם מימר בהמה בקרבן שאינו שלו אם אמר בעל הקרבן כל הרוצה להמיר בהמה זו יבא וימיר הר"ז ממיר, שנינו במסכת תמורה [דף כ"ו] שהתמורה הוא שיאמר בעל הקרבן על בהמת חולין שיש לו הר"ז תחת זו הר"ז חליפת זו הר"ז תמורת זו, ואין צ"ל אם אמר הר"ז תחת חטאת זו או הרי זו תחת עולה זו שהיא תמורה, [שם דף כ"ז] הרי זו תחת חטאת הרי זו תחת עולה לא אמר כלום תחת חטאת שיש לי בבית תחת עולה שיש לי בבית דבריו קיימים, [בדף כ"ו] אבל בלשון חילול שאמר הרי זו מחוללת על זו לא אמר כלום, שנינו במסכת תמורה [דף י"ו] אלו קדשים שולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן ולד שלמים ותמורתן ולדן ולד ולדן עד סוף העולם הרי הן כשלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, [שם בדף י"ח] רבי אלעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים וחכ"א יקרב אמר רב שמעון לא נחלקו חכמים על רבי אלעזר בולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב כדמפרש רבי יהושע בן לוי בגמרא [שם] משום דגלי דעתיה דמתוך מעשיו נכרת מחשבתו דלגדל עדרים קבעי, לפי דברי רבי שמעון ולד ולד תודה כולד ולד שלמים אבל ולד תודה ולד תמורתה הרי אלו יקריבו כתודה אלא שאין טעונים לחם שנ' על זבח תודה זבח תודה צריך לחם ולא ולדה ותמורתה וחליפתה כדאיתא במסכת תמורה [שם] ובמסכת מנחות [דף ע"ט] תמורת העולה ולדה ולד ולדה עד סוף העולם הרי היא כעול' וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישי' [דף י"ח דלעיל] הפריש נקבה לעולה וילדה אע"פ שילדה זכר ירעה עד שיפול בו מום ויביא בדמיו עולה, שנינו במסכת מעילה [דף י'] ובמסכת תמורה [דף כ"א] ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה וחטאת שאבדה ונמצאת אחר שנתכפרו בעלים באחרת הר"ז מכניס אותם לבית ונועל אותם עד שימותו, והמפריש חטאתו ועברה שנתה תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא אחרת בדמיה וכן אם הפריש חטאתו ונפל בה מום יביא בדמי' אחרת ורבי שמעון אומר בתמורה [דף ט"ו וט"ז] שעברה שנתה היא מחטאות המתות וסימן להם ותמנע ולד חטאת, תמורת חטאת, מתו בעליה נתכפרו בעליה באחרת, עברה שנתה, [שם פרק ד' דף כ"ב] כל חטאת שאבדה ונמצאה קודם כפרה אע"פ שנמצאת בעלת מום או שנמצאת אחר שעברה שנתה אינה מתה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה, נמצאת אחר כפרה אע"פ שנמצאת בעלת מום או שעברה שנתה הואיל והייתה אבודה בשעת כפרה הר"ז תמות הייתה גזולה או גנובה בשעת כפרה ואחר כך חזרה אינה מתה אלא תרעה שחטאות המתות הל"מ ולא קבלו הלכה אלא מאבודה כדאיתא בתמורה [שם] [שם פרק ג' דף י"ח] וכל שבחטאת מתה באשם רועה, לפיכך שנינו במסכתא תמורה [דף כ'] תמורת האשם ולד תמורת האשם ולדן לדן ולדן עד סוף העולם ירעו עד שיפול בהם מום וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ואם ילדה אחר שהקריב אשמו הולד עצמו יקרב עולה, וכן שנינו במסכת תמורה [דף י"ט] שאם הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה עד שיפול בהם מום וימכרו ויביא בדמי שניהם אשמו ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה, והוא שיתן המעות לשופרות שהיו במקדש ובית דין מקריבין באותן המעות עולת נדבה ונסכיהם משל ציבור ואינם טעונות סמיכה וכן כל יפלו לנדבה שבתלמוד, [*במשנה שם דף ב' ועניין השופרות בפרק ו' דשקלי' ומביאו בפרק ד' דתמור' דף כ"ג] במסכת פסחים [דף צ"ו] אמרינן תמורת הפסח אם המיר בה קודם חצות יום י"ד אין תמורתו קרבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמיה שלמים ואם המר בה אחר חצות הרי התמורה עצמה תקרב שלמים ויש מחלקין שם בהמיר קודם שחיטת הפסח להמיר אחר שחיטת הפסח, ודין ולד תמורת הפסח כדין התמורה עצמה, ותניא במסכת תמורה [דף י"ט] הפריש נקבה לפסחו וילדה היא וולדה ירעו עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהן פסח [שם] אבל אם נשתהתה נקבה זו עד אחר הפסח או שילדה אחר הפסח היא וולדה ירעו עד שיפול בהן מום ויביא בדמיהן שלמים [בת"כ פרש' בחקותי סוף פרק י"א] תמורת הבכור והמעשר ולד ולדן אינם קרבין לעולם שנ' אם שור אם שה לה' הוא הוא קרב ולא ולדן ותמורתן קרבין, במסכת תמורה [דף כ"א] דורשו מלא תפדה כי קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבים [במשנה שם] ודין המעשר כבכור והולדות והתמורות ירעו עד שיפול בהם מום ויאכלו של בכור לכהנים ושל מעשר לבעלים כבר בארנו [בתחילת המצוה מפ' קמא דתמורה דף ט"] שהתמורה חלה על בעל מום קבוע, לפיכך אינו יוצא לחולין על ידי פדיון לעניין שיהא מותר בגיזה ובעבודה, מה שאמרו בולד קדשים והתמורות שהן קרבין דורשו במסכת תמורה [דף י"ז] מריבוי המקראות ויש דורשו מזה המקרא רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות ונדריך זה נדר בכולן אני קורא בהם תשא ובאת: