פתיחת התפריט הראשי

<< · סמ"ג · לאו · שלט · >>


מצות לאו שלט - שלא יאכל טמא מן הקודשים

טמא שאכל את הקדש, נחלקו בו במכות [דף י"ד] על אזהרתו. ריש לקיש אמר "בכל קדש לא תגע" אזהרה לאוכל דבר שיש בו נטילת נשמה דומיא דביאת מקדש. ורבי יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טומאתו ממטמא מקדש, מה להלן הזהיר אף כאן הזהיר. ובטמא מקדש כתיב אזהרה "ולא יטמאו את מחניהם" אבל אינו יכול למצוא אזהרה ממקרא שנאמר בפרשת אומר "איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר" שהרי אותו מקרא דורשו במסכת מכות [שם] וביבמות [דף ע"ד] בתרומה.

אזהרה שמענו, עונש מניין? דכתיב בפרשת אמור "כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה". ובטומאת הגוף הכתוב מדבר, כמו שאומר בפרשת צו "ונפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם" וגו' "ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' ונכרתה הנפש ההיא". עוד דרשו בזבחים [דף מ"ג] טומאתו טומאתו ממטמא מקדש, מה להלן טומאת הגוף, שנ' "איש אשר יטמא ולא יתחטא", אף כאן טומאת הגוף.

ועוד עושה הוכחות אחרות תניא בת"כ [ריש ויקרא פ"א] ומביאה ביבמות [דף ז'] דבר שהיה ככלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמוד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כיצד? והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו דכתיב בפרשת אמור כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו ב"י לה' אלא יצאו ללמד על הכלל כולו ולומר מה שלמים מיוחדין קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח יצאו קדשי בדק הבית שאם אכלן בטומאת הגוף פטור.

ותניא [בת"כ פרשה אמור ספ"ג] אין לי אלא בדומה לשלמים שחייבין עליהן משום פיגול הקומץ והלבונה וכיוצא בה שאמרנו למעלה [ל"ת של"ז] שאין חייבים עליהם משום פגול מניין שחייבין עליהן משום טומאה ת"ל אל הקדשים אשר יקדישו לרבות את כולן. ותניא [שם] יכול מיד שהוקדשו יתחייבו עליהן משום טומאה ת"ל יקרב. אמר רבי אליעזר וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מה ת"ל יקרב בהוכשר ליקרב הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתיריו, אין לו מתירין משיקדשו בכלי שהוא מכשירו לאכילה האמורה בה. עוד שנינו במסכת מעילה [דף י'] זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתיריו וכל שאין לו מתירין כיון שקדשו בכלי חייבין עליו משום נותר וטמא, ופיגול אין בו.

עוד תניא במנחות [דף כ"ח] יכול יהיו חייבין עליו משום טומאה על בשר לפני זריקת דמים ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל וגו' מי שהיתה לו שעת הכושר להיות ניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה מי שלא היתה לו שעת הכושר להיות ניתר לטהורים כגון לפני זריקות דמים אין חייבים עליו משום טומאה, שנינו במסכת זבחים [דף ק"ו] טמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור חייב ואע"פ שרבי יוסי הגלילי חולק [שם] בדבר דברי הרבים עיקר.