סמ"ג לאו קצו
(המשך ממצוה קצ"ה)
ופעמים שתלך "אחרי רבים להטות". ואימתי? בזמן שהן שניים המכריעין המחייבין יותר מן המזכין. ושנינו בפר"ק דסנהדרין משמע שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות" שומע אני שתהיה עמהם לטובה. מכאן אמרו, דיני נפשות מטין על פי דיין אחד לזכות וע"פ שנים לחובה. ועיקר זה המקרא משמע בדיני נפשות, שאמר "לרעות", דאילו בדיני ממונות מה שהוא טוב לזה רע לזה.
ומפני שאמרו רבותינו [בכמה מקומות ומהם בפ' אחד דיני ממונות דף ל"ד ועש בתו'] שבכל התורה כולה אע"פ שהדרשה אמת שנא' וכפטיש יפוצץ סלע שהפטיש מתחלק לכמה ניצוצות, מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו שגם בפשוטו צריך לדרוש, לא תהיה אחרי רבים לרעות אם ראית רשעים מטי משפט אל תאמר הואיל והן רבים אהיה אחריהם. ואם ישאלך הנדון מה דעתך בדין זה, לא תעננו על אותו הריב, לנטות אחר אותן הרבים להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור המשפט כאשר הוא. וקולר יהא תלוי בצואר הרבים.