סמ"ג לאו קנה
בפרשת קדושים כתוב לא תגנובו, כבר בארנו למעלה [בל"ת שבסמוך] שבממון הכתוב מדבר. ותניא בת"כ [קדושים פ' ג'] מכלל שנ' בגנבה שנים ישלם, למדנו עונש. אזהרה מניין? ת"ל לא תגנבו [בב"מ דף ס"א] לא תגנובו ע"מ למיקט ולא תגנובו ע"מ לשלם תשלומי כפל ארבעה וחמישה. בן בג בג אומר לא תגנובו משלך מבית אחרים אלא שבור את שיניו ואומר לו שלי אני נוטל.
ותניא בתוספתא דב"ק [פ' ו'] שלשה גנבים הם: הראשון שבכולם גונב דעת הבריות, מרבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבלו, ומסרב בו לאכול ויודע בו שאינו אוכל. ותניא במסכת סוטה [דף ט'] לפי שגנב אבשלום שלש גנבות: לב אביו ולב בית דין ולב כל ישראל, נתקעו בו שלשה שבטים שנ' ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקע' בלב אבשלום. וגונב דעת הבריות נקרא גנב שנ' ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל וכתיב ותגנוב את לבבי. גרסי' בחולין [דף צ"ד] אמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת העכו"ם, ויש ליתן טעם אע"ג דכתיב לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו. לא תגנובו לא קאי אבעמיתו במליצת הלשון דא"כ היה לו לומר מעמיתו ועוד כי ניגון טעם מפסיקו כדאמרי' בנדרים [דף ל"ז] ושום שכל אלו פסוקי טעמים משמע שפסוקי טעמים מה"ת.
כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תגנובו. ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין. [פ' הגוזל בתרא דף קי"ג] אחד הגונב ממון לישראל ואחד הגונב ממון עכו"ם עובד ע"ז [כך משמע בסנהדרין דף נ"ו ונ"ט] ואסור לגנוב כל שהו דין תורה. איזהו גנב? זה הלוקח ממון חברו בסתר בלא ידיעת הבעלים כדאמר בפ' הכונס [דף נ"ז] כיון דמיחבא מאינשי גנב הוא. אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא ובחוזק יד, אין זה גנב אלא גזלן. [עי' במיימוני ובביאוריו פ"א דהלכות גניבה] ולסטים מזויין שגנב, אין זה גנב אלא גזלן אע"פ שאין הבעלים יודעין בעת שגנב. ומצות עשה לדון בדיני הגנבה מפורש בסמ"ע [מ"ע ע"א].