סמ"ג לאו קנד
כתוב בעשרת הדברות לא תגנוב ותניא בסנהדרין [דף פ"ו] בגונב נפשות הכתוב מדבר לא תגנובו בגונב ממון צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו לא תגנובו כתוב אצל לא תכחשו ולא תשקרו דמיירי בממון ואין העניין מדבר בנפשות אבל לא תגנוב דענין מדבר בנפשות לא תרצח ולא תנאף אע"פ שגם בממון מדבר העניין לא תענה לא תחמוד מ"מ אם אינו עניין לממון שהרי כבר אמור תנהו עניין לנפשות כעין אותם הכתובים למעלה הימנו וכן המוכר נפשות הרי בכלל לא ימכרו ממכר' עבד. [שם] ואין לוקין על שני לאוין הללו מפני שהן לאו הניתן לאזהרת מיתת ב"ד שנ' וכי ימצא איש גונב נפש וגומר ומיתתו בחנק. [במשנה שם דף פ"ה]
ואין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים שנא' והתעמר בו ומכרו וחכמים שחולקין על ר' יהודא [מבואר שם בגמ'] אומרים אפי' לא נשתמש בו אלא בפחות משוה פרוטה הר"ז שימושו [בל הסוגיא בברייתא שם] גנבו ונשתמשו בו ומכרו ועדיין הנגנב ברשות עצמו שלא הכניסו גנב לרשותו פטור, גנבו והוציאו לרשותו ונשתמש בו ולא מכרו או מכרו קודם שנשתמש בו או נשתמש בו ומכרו לאחד מקרוביו של גנוב כגון שמכרו לאביו או לאחיו ה"ז פטור שנ' גונב נפש מאחיו עד שיבדילנו מאחיו ומקרובין במכיר', הגונב את בנו או אחיו הקטן ובעל הבית שגנב אחד מבני ביתו הסמוכין על שולחנו ומלמד תינוקות שגנב אחד מן הלומדים אצלו אע"פ שנשתמש בו ומכרו פטור שנ' ונמצא בידו פרט לאלו שהיו מצויין בידו כבר' אחד הגונב את הגדול או הגונב את הקטן בן יומו שכלו לו חדשיו בין זכר בין נקבה בין שהיה הגנב איש או אשה הרי אלו נהרגין שנ' גונב נפש מאחיו מ"מ ואחד הגונב את ישראל או שגנב גר או עבד משוחרר שנ' נפש מאחיו מ"מ ואלו בכלל אחינו הם לתורה ולמצוה גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין חכמים פוטרין ועיקרי הלכות אלו בסנהדרין [דף פ"ה ופ"ו].