סמ"ג לאו לב
שלא להתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג, יג). ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית כדאמר בפ' ד' מיתות [דף ס"ג] והוא הדין שבכל ענין אסור להזכיר שם ע"ז שהרי המקרא נכתב בסתמא אלא א"כ היא ע"ז הכתובה בתורה שמותר להזכיר שמה ומה שאומר לא יאמר שמור לי דבר ההווה תפש ומרקוליס אומר רבינו יעקב [שם בתוס' דס"ד] ששמה קילוס לשון שבח וחכמים החליפו שמה קוליס לשון גנאי ומר לשון חילוף כמו במר דכנתא [בבכורות דף ל'] במר דשחוטה [בחולין דצ"ד].
ובכלל לאו זה הנודר בשם עבודה זרה והנשבע בשם עבודה זרה לוקה, והא דאמרינן שם אסור לאדם שיעשה שותפות עם העכו"ם שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בע"ז שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך זהו בלשון אחד אשר שם אבל בלשון שני שאומר לא ישמע על פיך אזהרה למדיח נפקא לן אסור לגרום לאחרים לישבע ולידור בשם ע"ז משם אלהים אחרים לא תזכירו, שנינו בפ' הנחנקין [דף פ"ט] שהמתנבא בשם ע"ז אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו בפני שנים הר"ז בחנק שנ' ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת.