סמ"ג לאו ו
שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. כלומר לא תוכיחנו בדברים קשים עד שיהיו פניו משתנות, כדדרשינן בערכין (דף טז:) ואם הקפידה תורה שלא לבייש אדם במקום תוכחה, קל וחומר שלא במקום תוכחה. אמרינן בב"מ (דף נח:) כל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא וכן לא יכנה אדם שם לחבירו שהוא בוש ממנו בד"א בדברים שבין אדם לחבירו אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מלבינים אותו ברבים ומפרסמין חטאו בפניו ומחרפין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים לישראל.