סמ"ג לאו א
המצוה הראשונה שלא לעלות במחשבה שיש שום אלוה זולתי ה' שנאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ ב). (מכאן אסרה תורה הקיום והשיתוף אעפ"י שלא עבד [כך מצאתי בסמ"ג ישן נושן, ויען כי גם סימני הספר מורים עליו מלאני לבי להגיהו ג"כ.]) ותניא במכילתא (יתרו פ"ו) לפי שנאמר "לא תעשה לך פסל", העשוי כבר מניין שלא יקיים? תלמוד לומר "לא יהיה לך".
ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומלשון על פני דורש כמדרש כפשוטו שאסור לשתף שם שמים וד"א וזהו מה שאומר שם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ובפרק ד' מיתות (דף סג.) שאומר שם כל המשתף שם שמיים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר בלתי לה' לבדו. המקרא ההוא בא לעונש וזה לאזהרה. ואומר רבינו יעקב (בתו' שם) שמה שכ' כי דברנו בה' ובך וכן חרב לה' ולגדעון אין זה שיתוף לאלהות ואדנות.