פתיחת התפריט הראשי

סדר הנטילהעריכה

לכתחילה יטול כלי מלא מים בימינו, ויתננו מימינו לשמאלו, ואחר כך ישפוך משמאלו על ימינו. ויזהר מאד אפילו לעכב ליטול בסירוגין, כי כן קבלו חכמי הקבלה, שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל עד שיטול ג' פעמים בסירוגין. וגם ליטול כל פרק כף היד עד חיבורו לקנה הזרוע, כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידיים.

ואם אין לו מים רבים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי, נוטל פעם אחת ויברך "על נטילת ידים", כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור. ולכך מברכים "אשר קדשנו" כו'. ולקידוש הידים די בפעם אחת. ומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת, מאחר שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת.

גם צריך ליזהר, אפילו לעכב, שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה, ושיבואו על ידיו מכוח כלי ומכוח אדם, וגם שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה. וכן צריך ליזהר מדברים החוצצים וכל דבר הפוסל בנטילת ידיים לסעודה, לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר:

אם ניעור כל הלילה, או שהיה ישן פחות פחות משישים נשימות, לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל, ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים, כי אם פעם אחת לתפילה. ולא יברך "על נטילת ידיים" ולא ברכת "אלהי נשמה". אבל אם ישן יותר משישים נשימות, אפילו ישן שינת עראי, צריך ליטול ידיו ג' פעמים. ומכל מקום ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה, כדי שיברך "על נטילת ידיים" לדברי הכל:

אם עשה צרכיו קודם התפילה או נגע במקומות המכוסים שבגוף או חיכך בראשו אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר "על נטילת ידיים", צריך ליטול ידיו שנית במים לתפילה פעם אחת. ומצווה לחזר אחר מים עד מיל לקריאת שמע ולתפילה, בין בשחרית בין במנחה וערבית (מה שאין כן לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות, די בנקיון בכל דבר שמנקה). וסמך לנטילה זו, שנאמר: "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה" וגו'.

וצריך ליטול עד הפרק, דהיינו עד חיבור האצבעות לכף היד, ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידיים זו בזו לנקותם, לקיים "ארחץ בנקיון כפי". אך אין צריך כלי ולא כוח נותן ולא מים כשרים ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידיים לסעודה, ואין צריך לברך על נטילה זו.

ומכל מקום לכתחילה כשניעור משנתו וצריך לנקביו ודעתו לפנות מיד, ימתין מלברך עד יציאתו מבית הכסא. אבל אם אינו צריך לנקביו ולא יפנה עד לאחר זמן מרובה, יברך מיד, ובלבד שיהיה מחצי לילה ואילך, כדין שאר ברכות השחר. ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום, ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין, אף על פי כן יכול לברך על הנטילה הראשונה, ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה, כי לא תיקנו לברך "על נטילת ידיים" אלא פעם אחת בשחר בשעה שנעשה בריה חדשה, וכמו כל ברכות השחר:

המהלך בדרך ואין לו כלי, אם מטביל בתוך מי גבאים שיש בהם מ' סאה, או במי מעיין אף על פי שאין בו מ' סאה, יברך "על נטילת ידיים"; ואחר כך כשיזדמן לו כלי ומים, ישפוך עליהם ג' פעמים. ובשעת הדחק, כשאינו מצפה להיות לו כלי ומים קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה, מטביל במי גבאים אף על פי שאין בהם מ' סאה ומברך על נטילת ידים:


צריך להיות צנוע בבית הכסא, שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת שצריך, ולא קודם לכן אפילו רגע. ולכן לא יגלה עצמו עד שישב, ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו, ומלפניו טפחיים. וכל שכן שלא בבית הכסא צריך להיות צנוע, שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח, ואפילו בלילה, כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו, ולפניו כחשכה כאורה:

הנפנה במקום מגולה, לא ישב ואחוריו למערב או למזרח, או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים, אלא יהיה אחוריו רק לצפון. אבל במקום שיש מחיצות, ואפילו מחיצה אחת, יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למחיצה, ואפילו היא למזרח או למערב ודרום. ולהטיל מים מותר בכל עניין. ומותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה. ומכל מקום יש להסתלק לצדדין.

הקינוח, בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות, שהן כמו אבנים קטנים חלקות, ואפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה, שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק, כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב, שאז פי הטבעת פתוח. ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן, אף שהן מוקצה, שמשום כבוד הבריות לא גזרו. ומידת חסידות לרחוץ במים. ומי שאינו אסטניס ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל, ולא באצבע האמצעי שבה, שכורך עליה הרצועות של תפילין:

ולא ישהה נקביו, שלא לעבור על בל תשקצו מדברי סופרים, והוא שהרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו. אך לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות, כגון עד שימצא מקום צנוע. וכן במקום הפסק בתפילה, אפילו בברכות קריאת שמע או באמצע פסוקי דזמרה מ"ברוך שאמר" ואילך, אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפילה. ולהעמיד עצמו מפני הפחה אין בה משום בל תשקצו בכל עניין, אף אם מרגיש בנקביו. ויש אומרים שבקטנים אין בה משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה, וגם שלא יהיה עקר. ויש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה, אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה, בין בקטנים בין בגדולים:

סידור תורה אור\ברכות השחר